הרגע שבו ג'ימי קימל הפסיק לצחוק והתחיל לדבר על מה שחשוב באמת

מה משותף לג'ימי קימל ולקים קרדישאן? לכאורה כלום למעט האות הראשונה בשם המשפחה, אך למעשה אלה שתי אושיות שמיליוני אמריקאים נושאים אליהן עיניים ועוקבים אחר כל דבר שיוצא להן מהפה. אולם בעוד שקים עושה שימוש בפרסום שלה בעיקר לטיפוח הנרקיסיזם הפרטי והמשפחתי, קימל דואג לקחת את הכוח העצום שיש לו ואת החשיפה המאסיבית לה הוא זוכה, ומנסה לעשות בהם שימוש לטובת הכלל הגדול – כזה שיחולל שינוי של ממש בשטח.

מנחה הלייט נייט הפופלארי ג'ימי קימל ידוע בעיקר כאיש מצחיק. כזה שאינו לוקח את עצמו ברצינות יתרה, ואם כן אז מאחורי הקלעים. כשהוא על המסך, הוא ממלא את התפקיד שעליו משלמים לו מיליונים – להיות הקול המצחיק, הבוטה לעיתים, החצוף, הביקורתי. זה שלא יהסס לפתוח תיבות פנדורה, להיות לגמרי לא-פוליטיקלי-קורקט, לשחוט את כל הפרות הקדושות ולצחוק גם על מי שאף אחד אחר לא יעז לצחוק עליו.

אך מסתבר שלפעמים קימל בן ה-50 יודע גם לשים לרגע בצד את הפרסונה הטלוויזיונית שלו, את האלטר אגו שבנה לו את הקריירה, ולהתחבר לאני האמיתי שלו. זה שחי בתוך עמו, זה שיש לו מה להגיד גם מעבר לתסריט המוקפד שעמל עליו עם שורה של כותבים בחדרי חדרים לפני השידור. זה שבא מנימי ליבו, מתוך חייו האישיים, וזה, שבעזרת כוחו ופרסומו יכול להביא שינוי של ממש גם עבור המיליונים שאין להם את הכוח, החשיפה או הבמה שיש לו.

מי שצופה בתוכנית של קימל יודע שמונולוג הפתיחה בלייט נייט שלו אמור להיות רצוף בפאנ'צים חדים, פרובוקטיביים, בועטים, חצופים וכמובן גם מצחיקים. לרוב הם אכן כאלה, ומכאן ההצלחה שלו והנהירה של הקהל אליו. אבל קימל בטוח בעצמו ובכוחו מספיק בשנים האחרונות כדי לא להסס לקחת פרסה, לעשות סיבוב ולהגיד – "רגע, גבירותיי ורבותיי, הגיע הזמן שנדבר על הדברים החשובים באמת. אני פה גם בשבילכם, אלה שיש להם פחות כוח ממני. אני אהיה קול השינוי עבורכם אם רק אוכל".

ג'ימי קימל ואשתו, צילום: Shutterstock

 

"אני רוצה לצחוק, אבל מרגיש שנפתח חלון לגיהינום"
זה התחיל במונולוג הטעון איתו פתח את תוכניתו לאחר הטבח שהתרחש בלאס וגאס באוקטובר האחרון, בו 59 אזרחים תמימים איבדו את חייהם במסע קטל רצחני של יורה אחוז שגעון.

"הנה אנחנו שוב, ביום אחרי טרגדיה נוראית, בלתי נתפסת, מטלטלת וכואבת. הפעם בלאס וגאס, שהיא במקרה המקום בו גדלתי", פתח את המונולוג שלו, ועצר כשהוא נאבק בדמעות שחנקו את גרונו. "זה מסוג הדברים שגורמים לי לרצות להקיא, או פשוט לוותר. זה יותר מדי לעכל, כל המשפחות ההרוסות הללו שעכשיו יצטרכו לחיות עם הכאב לנצח".

בידיעה שהמונולוג הרגשני שלו סוטה מהקו המצופה מתוכניות מהסוג הזה, הוא הוסיף: "אני רוצה שזו תהיה תכנית קומדיה, אני שונא לדבר על דברים כאלה. אני רק רוצה לצחוק על דברים בכל ערב. אבל זה הולך ונהיה קשה עבורי בתקופה האחרונה. זה מרגיש כאילו שמישהו פתח חלון לגיהינום. משהו צריך לקרות כבר. תגידו לאנשי הקונגרס שלכם לעשות משהו. זה לא מספיק לשלוח את אהבתכם ותפילותיכם".

 

כמה חודשים אחרי כן, קימל לקח את המשפט האחרון הנוגע לקונגרס ויישם אותו. הוא שב לנצל את המשבצת שלו כדי לנסות ולחולל שינוי של ממש, הפעם בנושא שהיה קרוב לליבו אפילו יותר – בנו הקטן.

באפריל 2017 נולד בילי, בנם של קימל ואשתו, כשהוא סובל ממום קשה בליבו. חייו ניצלו בניתוח חירום זמן קצר לאחר לידתו הודות לערנותם של הרופאים והאחיות.

במונולוג מרגש ורווי דמעות, קימל שיתף את הקהל באולפן ואת מיליוני הצופים ברחבי  העולם בסיפורו, תוך שהוא הופך את האישי ללאומי ויוצא נגד הנשיא המכהן טראמפ. קימל תקף את ניסיונותיו של טראמפ להפוך על פיה את רפורמת הבריאות של אובמה, אותה רפורמה האמורה לספק שירותי בריאות אוניברסלי לכל אמריקאי ללא קשר לסטטוס הכלכלי שלו.

"בחודש שעבר טראמפ רצה לקצץ 6 מיליארד דולר מתקציב הבריאות", אמר קימל. "תודה לאל שחברי הקונגרס החליטו לא רק לסרב לכך, אלא אף להגדיל את התקציב ב-2 מיליארד דולר". קימל ציין כי לו השינויים שתיכנן טראמפ היו יוצאים לפועל, יותר מ-40% מהנפגעים היו ילדים, בכללם היה עלול להיות גם בנו הפעוט. "זה כל כך עצוב לי. גודלנו להאמין שאנחנו חיים במדינה הכי טובה בעולם, אבל עד לפני כמה שנים למיליונים מאיתנו לא היה כלל ביטוח בריאות".

"אם התינוק שלך עומד למות למרות שאפשר למנוע את מותו, זה לא צריך לשנות כמה כסף אתה מרוויח. זה משהו שכולנו מסכימים עליו – בין אם אנחנו רפובליקנים, דמוקרטים או כל דבר אחר", המשיך בקול חנוק מדמעות. קימל סיים את דבריו בקריאה לסנטורים: "אנחנו צריכים לוודא שהאנשים שמייצגים אותנו בוושינגטון מבינים את זה. בואו נפסיק עם השטויות – זה לא פוטבול, אין פה קבוצות. אנחנו הקבוצה. אלה ארצות הברית. אל תתנו לקרבות שלהם לסכסך בינינו. אנחנו צריכים לשמור זה על זה".

 

ילד של אבא
בדצמבר האחרון, שבעה חודשים אחרי אותו מונולוג מרגש, הכוכב של אותו המונולוג – בילי הקטן, חזר לככב שוב במונולוג הפתיחה של אביו, אשר גם הפעם החליף את החיוך הרחב והצחוק בטון רציני ומשתנק, כשהוא מחזיק את בנו על הידיים.

קימל פירט את מסכת הייסורים שעברה עליו ועל משפחתו בגלל המחלה של בילי, שאינה מכוסה נכון להיום בביטוחי הבריאות האמריקאיים. הוא יצא נגד העובדה שהממון שיכול להיות מושקע במתן טיפול רפואי למיליוני ילדים הסובלים מתסמונות כרוניות, בדומה לבילי, מועבר במקום זאת לתכנית מיסים שתיטיב עם העשירים.

בעוד אביו נחנק מדמעות, בילי הקטן לא השמיע קול, על אף שעבר ניתוח לב מסובך רק שבוע לפני. קימל צחק על העובדה שבילי לא פוצה את פיו בזמן שהוא מיילל ופנה שוב בקריאה נרגשת לגולשים ולצופים ללחוץ על חברי הקונגרס שלהם לתיקון עיוותי המערכת, כשהוא מתייחס במיוחד לנושא הקרוב לליבו (תרתי משמע) – תוכנית בריאות מיוחדת לפעוטות הנקראת בקיצור "צ'יפ".


קימל מוכיח כי בתוך הפייק ניוז, הנרקיסיזם והתאווה הבלתי פוסקת לצהוב ולסנסציוני, הוא לא מפחד להיות הקול שזועק כי המלך הוא עירום. הוא יהיה האדם שיצעד בראש התהלוכה שתוביל את השינוי, ולא זה שינצל את מעמדו, יישב על כס המלכות המרופד בארמונו הרחוק וישאיר לאחרים לעשות את העבודה המלוכלכת.

אז כשתמחאו לו כפיים בטקס האוסקר הקרוב כמנחה הערב, על הבדיחות החדות וההומור האופייני לו, תזכרו ששווה לא פחות להריע לו גם על הצד הרציני הנסתר שלו, ולקוות שיציג אותו ביותר ויותר הזדמנויות חשובות כאלה. כך או כך, הוא ראוי לתשואות.

אבהותג'ימי קימלדונלד טראמפ