צורת המים: סיפור אהבה קסום בין עובדת ניקיון ליצור מים ירקרק ומופלא

סיפור אהבה ליצור אחר הוא בדרך כלל משל על קבלתו של הזר והמוזר, כמו בסרט אי.טי, שם נרקמת חברות עמוקה בין אליוט, ילד דחוי, לחייזר. אולם לסיפור אהבה בין אישה ליצור אמפיבי, כמו זה העומד במרכז הסרט "צורת המים", יש רובד נוסף. מים מסמלים נשיות, מיניות נשית וחיפוש אחריה. גם אלות האהבה והמין, ונוס ואפרודיטה, מוצאן מהים ומקצף הגלים. "בת הים הקטנה" של אנדרסון זכתה לכל כך הרבה עיבודים קולנועיים, בגלל החיבור המידי בין נשיות ומים.

אלייזה (סאלי הוקינס) גיבורת סרטו החדש של גיירמו דל טורו, היא עובדת ניקיון במעבדה לחקר החלל בבולטימור של 1962. יום אחד מובלת למעבדה מכלית מים ובתוכה יצור אמפיבי עצום ממדים. אלייזה הבודדה, מזהה בו נפש תאומה. אולי משום שהתייתמה בינקותה, ונמצאה ליד הנהר, אולי מפני שהיא אילמת כמו דג, ואולי היא פשוט הולכת שבי אחר יופיו של היצור המופלא, שעיניו גדולות וירוקות, שריריו מסורגים, וגופו מכוסה קשקשים בטורקיז וכסף.

היצור האלוהי שנותר ללא שם לאורך הסרט כולו כלוא בבריכה שמימיה ירוקים, ואלייזה מוצאת דרך ללבו בעזרת ביצים מבושלות, קלופות, שהיא מניחה על שפת הבריכה. ביצה, אף היא, כמו מים, מסמלת פוריות ונשיות. יש שיאמרו שבחירתו של דל טורו בביצים היא קלישאה, אך אותי היא כבשה.

כשהיצור (בגילומו של דאג ג'ונס), הכבול לקרקעית הביצה,עולה בכל הדרו מהמים כדי להתקרב לאלייזה, ההקשר שקפץ לי לראש הוא של עבד שחור, בבטן ספינת עבדים, קשור בשלשלאות ברזל כבדות, בדרך לשוק עבדים באמריקה שם יימכר לחוות איכרים בדרום. בעברו היה האפריקאי הענק לוחם נועז בעל עיטורי גבורה, אפילו בן מלוכה, אבל האדם הלבן, הרחיק אותו מהמולדת אל יבשת בה הוא וצאצאיו עתידים לעבור מסכת התעללות בת מאות שנים.

גם אם יחסי שחורים ולבנים אינם נמצאים במרכז הסרט אלא בשוליו, אני משוכנעת שדל טורו התכוון להתייחס לחלק זה בהיסטוריה האמריקאית. באחת הסצנות בה נמצאת אלייזה בדירתו של השכן שלה, גילס, משודרת בטלוויזיה הפגנה של שחורים למען שיוון זכויות. גילס, הומוסקסואל בארון (אלו הן השנים שלפני תנועת העצמאות של הגייז). מעביר ערוץ לטובת מיוזיקל אמריקאי, ז'אנר שרוחו מרחפת על הסרט כולו. חברתה הטובה של אלייזה, זלדה, היא אפרו אמריקאית, היחידה מבין העובדות במעבדה, כולן אגב מנקות זוטרות בעולם השייך לגברים, שלומדת את שפת הסימנים כדי לתקשר עם אלייזה.

אלייזה ( סאלי הוקינס) וחברתה זלדה (אוקטיביה ספנסר) מתוך "צורת המים"  באדיבות  Fox Searchlight Pictures. © 2017 Twentieth Century Fox Film Corporation

העיצוב האמנותי של הסרט הוא אחד האלמנטים המרשימים בו. דל טורו, המקסיקני במקור, דבק בפלטת צבעים מצומצמת של גווני ירוק וכחול, ובורא עולם פנטסטי. לא רק היצור ירקרק, גם תלבושות עובדות הניקיון במעבדה הן תכולות-אפורות, קירות המעבדה ירוקים, החרסינות בשירותים שהן מנקות, הסבון לרחיצת ידיים, עוגת הפאי לימון שאלייזה וגילס אוכלים בדיינר המקומי היא ירוקה וכך גם כותנת המשי שאליזה לובשת כשהיא מפתה את היצור. אפילו איש האבטחה המרושע, סטירקלנד (מייקל שאנון, המרבה לגלם טיפוסים נתעבים), מכור לסוכריות מציצה ירוקות. גם סמלים עגולים מופיעים לאורך הסרט כולו. אלייזה מקפלת את כובעה לעיגול אליפסי, כרית, עליו היא מניחה את ראשה באוטובוס. ובועות גדולות, ממלאות את הפריים כשהיא מבשלת ביצים קשות.

התסריט מציית למבנה הוליוודי קלאסי של מותחן. אולי זה מנוגד לחופש היצירתי המאפיין את הבימוי, ואפילו מעייף בשליש האחרון, אך בכל זאת מצאתי שהסרט יפהפה ומרגש. האליטיסטיות מבינכן עלולות לפסול אותו כ"רומן רומנטי" או "בי מובי", אך אני בחרתי ללכת אחר סיפור האהבה, ואפילו בכיתי בדמעות תנין כשהרומן מגיע לפסגות כמו בסצנת האהבה בחדר האמבטיה. ולא, הסצנה לא מתקיימת באמבטיה, אלא בחלל החדר עצמו, המלא מים עד לגובה התקרה. וכשלא נותר למים עוד טיפת מקום בחדר, הם שוצפים לעבר הדירה עצמה, ומטפטפים גם מטה, אל אולם הקולנוע שנמצא תחת דירתה של אלייזה, וגם, לתוך אולם הקולנוע בו ישבתי אני.

אוסקרצורת המים