זוכה האוסקר אישה פנטסטית: כשטרנסית סוף סוף מגלמת טרנסית

יש לא מעט סצנות המתרחשות בחניונים ב"אשה פנטסטית" של הבמאי הצ'יליאני סבסטיאן ללו ("גלוריה"). חניונים מייצגים חלל בו מתקיימת פעילות לא מקובלת, מחתרתית, אפילו לא חוקית, וללו בחר בדרך כלל לצלם באפלולית הטבעית השרויה במקומות אלו. כבר בסצנת החניון הראשונה, בה מככב דווקא אורלנדו, המאהב של גיבורת הסרט מארינה וידאל, הוא מצולם, כשפניו חשוכים. אורלנדו מחפש בתא המטען את כרטיסי הטיסה לחופשה זוגית שקנה ליום הולדתה של מארינה. לא בכדי חשד אורלנדו שהטמין את המתנה לאהובתו בתא המטען של הרכב. הוא הרי לא הצטיין בשפיכת אור על יחסיו עם האשה הטרנסג'נדרית, יחסים שלרוע מזלו זוכים לפומביות לאחר מותו הבלתי צפוי.

וכשמארינה נאלצת להחזיר את רכבו של אורלנדו לאשתו לשעבר, למרות מערכת יחסים של שנים בין השניים, גם סצינה אכזרית זו מתרחשת בחניון בנין המגורים של האשה האמידה. זו מתעקשת לפנות אליה בגוף זכר ולהעליבה: "כשאני מסתכלת עליך אני רואה חזיון תעתועים. לא ברור לי מה אני רואה."

מעט ידוע על מארינה וידל. היא ממלצרת בשעות היום. זמרת ברים בשעות הלילה. בתחילת הסרט אנחנו עדים לכמה מרגעי האושר שמספקת לה מערכת היחסים עם אורלנדו, שגילו כפול משלה, אך אורלנדו נפטר במיטתם, כבר בפתיחת הסרט, וחייה התלויים על בלימה בלאו הכי משתבשים לחלוטין.

כך נאלצת מארינה להתמודד עם הגרושה הנקמנית, הבן ההומופוב, האח המרצה, ולמעשה עם החברה כולה. כולם מתכחשים לזכויותיה הבסיסיות, כמו להשתתף בלוויה, או לזכויותיה החומריות. המשפחה זורקת אותה מהדירה שבבעלות אורלנדו, למרות שהשניים התגוררו בה יחד, גוזלת את רכבם ואפילו את הכלבה. מארינה נלחמת בדרכה השקטה על המגיע לה, ולמעשה נעה בין ויתור והשלמה, לבין פעולה.

מתוך הסרט אישה פנטסטית באדיבות קולנוע לב

אבל האיש המכעיס באמת הוא אורלנדו הפחדן. לאחר מותו הוא חוזר אליה מספר פעמים כחיזיון, פאטה מורגנה, צץ לו פתאום משום מקום, כדמות בשר ודם, מסתכל עליה מתמודדת עם הבלגן שהשאיר אחריו. ולמרות שהם מביטים זה בזו, או מתגפפים אפילו, היא אינה מתעמתת איתו על כך שנהג כאילו חייהם המשותפים הם סטייה. חזיונות אלו מיותרים משום שאינם מובילים למפגש משמעותי.

ללו, שאף כתב את התסריט, הרחיק לכת עם יחסה השגוי של החברה, ושרטט את בני משפחתו של אורלנדו כמפלצות. כתוצאה מכך הדמויות, ואף העלילה, שטוחות למדי. ב"גלוריה", סרטו הקודם של ללו שעסק אף הוא בנשיות במצוקה, היה מגעו של הבמאי עדין ומדויק בהרבה. שם הייתה זו אישה הנושקת לגיל 60, התובעת לעצמה אהבה, מין ותשומת לב, כפי שמבקשת לעצמה צעירה. בחברה שלנו, הסוגדת לנעורים, זו תביעה לא לגיטימית. נשים בגיל הפנסיה הרי אמורות לוותר על חיי מין ולטייל עם חברותיהן בעולם.

יחד עם זאת, דניאלה וגה, המגלמת את מארינה, מרשימה בהופעתה, וישנן גם  סצינות חזקות כמו הבדיקה הגופנית בתחנת המשטרה. מיד לאחר המוות מופיעה שוטרת לעבירות מין, כדי לברר אם המגע בין הנאהבים היה בתשלום. בהמשך היא מנסה לבדוק, ולא ברור אם את טובתה של מארינה היא שוחרת, אם מארינה חבולה, שכן במפגשים בין לקוח וזונה יש לא מעט אלימות. הבדיקה הגופנית מפורשת למדי, אך הבמאי אינו חושף את אבר מינה. וכשדמויות רבות מנסות לברר איתה האם עשתה ניתוח "שם למטה" – מעירה להם מארינה, שזו לא שאלה לגיטימית.

מתוך הסרט אישה פנטסטית באדיבות קולנוע לב

נדיר למצוא סרטים בהם מלוהקות טרנסג'נדריות. אחד הבודדים הוא "מנדרינות" (2015) של שון ביייקר האמריקאי, בכיכובה של קיקי רודריגז. רודריגז מגלמת את סינדי, זונה המגלה שהסרסור שלה, שהוא גם בן הזוג שלה, בוגד בה. זהו סרט רחוב מדליק שיש בו אותנטיות רבה, ויחד עם זה, טרנסג'נדרית מגלמת בו עובדת בתעשיית המין, ושוב מתקבעת לה סטיגמה רווחת. אבל כמעט בכל הסרטים שנעשו עד כה, העוסקים בגיבורים ששינו את מינם, לוהקו שחקנים שלא עברו שינוי מגדרי. במובן הזה  "אשה פנסטסית" הוא פורץ דרך.

מנדרינות של שון בייקר. 2015

 

אוסקראישה פנטסטיתטרנסג'נדריום האישה