מה הוליווד צריכה לעשות כדי להגשים את בקשתה של פרנסס מקדורמנד?

ארבעים וחמש שניות בלבד ניתנות לזוכות ולזוכים בפרס האוסקר לשאת נאום. ההנחיה הזו הונחתה על אנשי התעשייה ב-2010 כדי להימנע ממריחות וגמגומים של זוכים נרגשים שנוטים למשוך את הטקס הארוך ממילא אל תוך הלילה ומתעקשים להודות לכולם – לאמא, לאבא, לאחיינים מדרגה שנייה ואף לאלוהים, שהוזכר לא פחות מ-31 פעמים בהיסטוריה של הטקס, ולסטיבן ספילברג, שהוזכר 43 פעמים.

אבל עבור פרנסס מקדורמנד הזמן כאילו עצר מלכת, כי תוך חמש שניות היא הצליחה לכבוש את הקהל. "אוקיי, אני סובלת קצת מנשימת יתר, אם אפול תרימו אותי כי יש לי כמה דברים לומר", היא ירתה לחלל האוויר, בתחילה ברעד ולאחר מכן בהחלטיות, ובמשך שתי דקות ושלוש עשרה שניות זכתה לתשומת לב האולם, והעולם, בנאום ששותף אין ספור פעמים וסוקר לעייפה. גאה בשבריריותה ומלאת כריזמה, היא חילקה את הנאום בין הודיה לקרוביה בעבודה ובבית, לבין מסר נוקב לבאי הטקס ולאנשי התעשייה. כל כך כובש היה הנאום הזה, שמפיקי הטקס אפילו לא גהרו מעל קולה הנרגש עם הרצועה המוזיקלית המוכרת שבאה לסמן "רדי כבר מהבמה". לא, לפרנסס מקדורמנד היו כמה דברים לומר.

מקדורמנד זהרה ובלטה בין שלל מחוות מתישות לגל השוויון ששוטף את הוליווד כמו שרק שחקנית ותיקה יכולה, מי שראתה את הוליווד במערומיה וגם בחלוק הסאטן הפתוח שלה עם כוס הוויסקי ביד. היא ביקשה מכל הנשים המועמדות לפרס בטקס לקום, ופנתה אל בעלי המאה והדעה בקהל בבקשה – "הזמינו אותנו לפגישה, יש לנו סיפורים לספר וסרטים לעשות". את הנאום היא סגרה בשתי מילים, מונח לא ברור ששלח את כולנו לגוגל והפך לאחד המונחים הפופולריים במנוע החיפוש באותו הלילה – Inclusion Rider.

 

מה בעצם פרנסס מקדורמנד רוצה מהוליווד?

המונח המדובר, שבעברית ייקרא "נספח הכללה" בתרגום חופשי, הוא סעיף חוזי שמבקש להביא מגוון אנושי להפקה באופן שתואם את המרקם האנושי המקומי, בין אם בליהוק הקאסט או בהעסקה מאחורי המצלמה. הסעיף יכול גם להיות מותנה בקנס כספי לאולפנים או למפיצים במידה ולא יעמדו בו.

באוניברסיטת דרום קליפורניה הגדילו לעשות: בית הספר לעיתונאות החל ביוזמת ההכללה, אשר חוקרת את הגיוון האנושי בסרטים בהוליווד ובנוסף מציעה לאנשים המשפיעים בתעשייה דוגמא לנספח, תוך בקשה להכליל אותו. הכוח ליישום השינוי החשוב הזה נתון בידי השחקניות והשחקנים הגדולים בתעשיית הבידור – שהרי, הם אלו שמביאים את הקהל אל הסרט ולהם יש את מרחב התמרון הגדול ביותר, כולל היכולת לדרוש צוות מגוון יותר מבחינת מגדר, מוצא אתני, נטייה מינית ויכולות פיזיות.

בהרצאת TED שנשאה פרופ' סטייסי סמית, אחת מהוגות היוזמה, היא אמרה שאילו היינו חיים בעולם שמשתקף אלינו מהמסכים, היינו נתונים היום במשבר אוכלוסייה. סמית וצוותה יצרו מאגר מידע לניתוח שכולל את כל הדמויות שהיתה להן מילה אחת או יותר ב-100 הסרטים הרווחיים ביותר בכל שנה משנת 2015 עד שנת 2017, ולפי הנתונים שמצאו שם, בעולם כזה רק 30% מהאוכלוסייה היו נשים, ושאר העולם היה רוב מוחץ של גברים לבנים – כמעט ללא שחורים, אסיאתיים, להט"ב או בעלי מוגבלויות.

במיקרוקוסמוס של הוליווד יש רוב מוחץ של גברים לבנים. הסלפי של אלן, צילום מסך מטוויטר

 

סמית מצאה שישנם שני גורמים מרכזיים שיוצרים אי-שוויון על מסכי הקולנוע. הראשון הוא הזהות המגדרית של יוצרי ויוצרות התוכן. כשבראש ספינת היצירה עומדת אישה, היא גורסת, עולה הסיכוי לראות יותר נשים על המסך, יותר נשים במרכז העלילה, יותר נשים מעל גיל ארבעים או ממיעוט אתני, וכמובן, יותר נשים בתפקידי מפתח בצוות שמאחורי המצלמה. אך הנשים סובלות מחוסר ייצוג כמעט קטסטרופלי כשזה נוגע לבימוי סרטים – וזאת מהסיבה הפשוטה, הארכאית, הקדומה, שבעלי האולפנים והמפיקים הגדולים לא חושבים על נשים כאשר הם מחפשים לשכור במאי לסרט, משום שנשים לא מזוהות עם התכונות דרושות להנהגה.

מי שאי פעם טרחה להישאר באולם הקולנוע או לא לכבות את המסך כשעולים הקרדיטים בסוף הסרט, היתה יכולה להבחין שבסרטים אמריקאים וישראלים ישנים שני תפקידים בעלי מיתוג נקבי ברור – הראשון הוא נערת מים, השמור לחולמות בהקיץ על המקצוע, והשני הוא נערת תסריט, תפקיד שהיה רלוונטי בתקופת הפילם ודרש מאותה נערה לפקח על איכות השוטים לאחר הצילום ולהזין נתונים בטבלה. כיום השמות שונו ל'מפקח או מפקחת תסריט' ו'נער או נערת מים' (על אף שזו לרוב נערה, עדיין). אבל המסורת הזו מוכיחה שעדיין, אין ולו שבב של רצון בתעשייה הגברית הזו להבחין בנשים כבעלות חזון ולא כמסוגלות למתן שירות בלבד.

בתעשיית המדיה, כמו בתעשיות רבות אחרות, נשים הן הכוח המסייע וגברים הם הכוח המוביל, וההתקדמות איטית באופן מרתיח כמעט, שהרי רק אישה אחת, קתרין ביגלו, זכתה בפרס האוסקר לבימאית הטובה ביותר (על "מטען הכאב" ב-2008), והשנה רייצ'ל מוריסון הייתה לאישה הראשונה בהיסטוריה שמועמדת לפרס הצילום, על "פרחים בבוץ".

קתרין ביגלו – הבימאית היחידה שזכתה באוסקר. צילום: Shutterstock

 

הגורם השני לחוסר השוויון בקולנוע הוא הנחות שווא בנוגע לקהל. פרופ' סמית הסבירה שעל אף שנשים מהוות חצי מכמות רוכשי כרטיסי הקולנוע בארה"ב, הן עדיין לא נתפסות ככוח כלכלי שכדאי להתחשב בו כשעושים עסקים. גברים לבנים סטרייטים עושים סרטים עבור שכמותם, ומכאן סלולה הדרך לתעשייה הומוגנית אליה נשכר ובה צומח רק זן אחד של בני אדם.

התפישה השגויה הזו הופרכה באביב שעבר, עם עליית הסרט "וונדר וומן" לאקרנים, שלמורת רוחנו הישראלים לא צלח רק בגלל הקסם האישי והמבטא הכובש של גל גדות, אלא משום שלראשונה נצפו בו נשים ממגוון גילאים וצבעי-עור שלא התקיימו עבור הגבר שלצידן ולא ישבו מפוחדות מן הצד בזמן הקרב, אלא הפגינו עצמאות וחוזק נפשי ופיזי, והניעו את העלילה מתחילתה ועד סופה, היו טובות וגם רעות, וכל זאת – הפלא ופלא – בזמן שגם הדמויות הגבריות היו מלאות ועגולות עד תום.

 

אימפריות נופלות לאט

קשה עדיין לאמוד את השפעת הגל לשוויון זכויות ששטף את הוליווד באחרונה, בעיקר משום שתהליך הפקת סרט לוקח כמה שנים טובות, אבל נראה שרוחות מרעננות נושבות במערב – אמנם בינתיים זו בריזה מנומסת במהירות של 5 קמ"ש, אבל נראה שקברניטי התעשייה כבר הבינו שאם לא יתאפסו על עצמם, משב הרוח הזה עוד יהפוך להוריקן וישבור להם את החלונות. נותרה לנו בינתיים רק האפשרות לנסות ולהבין איך נראה העתיד הקרוב על מסכי הקולנוע כדי להבין את המגמה.

והרי החדשות: ענקית הסטרימינג נטפליקס שיחררה בחודש שעבר את "Annihilation" בכיכובה של נטלי פורטמן; בימים אלו יוצא עיבוד לספר "קמט בזמן" תחת אותו השם בניצוחה של אווה דוברני המופלאה עם ריס וויתרספון, אופרה ווינפרי ומינדי קאלינג; על מדף סרטי האקשן תמצאו גרסה נשית ל"אושן 11"; ולחובבות הז'אנר, סרט נוסף של איימי שומר בשם "I Feel Pretty" ייצא לאקרנים בארה"ב כבר בחודש הבא.

נשים בפרונט. ריס וויתרספון, אופרה ווינפרי ומינדי קאלינג בקמט בזמן

 

מהפכה? אולי, לא בטוח, קצת, אבל לא ממש. ייתכן ואינני אשת בשורות בכל הנוגע לשנה הקרובה, משום שהמהפכה על השטיחים האדומים עדיין לא הגיעה במלואה אל המסכים, אבל המודעות קיימת, ומרגע שנחתה הרגל על הגז – התנועה לא נראית כמתכננת להאט בזמן הקרוב. ובמידה גדולה, כפי שהעידה פרופ' סמית, הכוח בידיים שלנו. בשנה הקרובה ייצאו סרטים חדשים בבימויין של קיי קאנון שכתבה את "פיץ' פרפקט"; ג'ניפר יו שביימה את שני סרטי "קונג-פו פנדה" האחרונים, והסרט החדש שלה, שנקרא באנגלית ""The Darkest Minds יהיה סרט הלייב-אקשן הראשון שלה; ולין רמזי, מ"אנחנו צריכים לדבר על קווין", שביימה סרט חדש בכיכובו של חואקין פיניקס. האם סרט מתוקשר בו אישה מביימת גבר יגרום לקריסת היקום אל תוך עצמו? בקרוב, סוף כל סוף, נזכה לדעת.

אוסקרהוליוודפרנסיס מקדורמנדשיוויון בין המינים