ביקורת סרט מרגישה פצצה: כשאת רואה במראה בדיוק מה שטוב לך

אם את מהנשים האלו שעסוקות באיך הן נראות, ולא מרוצות, או רק קצת מרוצות, כי תמיד יש משהו שמפריע להן, קילו או שניים או שלושה, קמטים או אף ארוך או רגליים קצרות או ישבן גדול, או גבות מחוררות, השד יודע מה – "מרגישה פצצה" הוא סרט בשבילך. "אנשים בדרך כלל נטפלים למשהו שלילי שהם רואים בעצמם, ורואים רק אותו. אבל את שונה." אומרת לרנה (איימי שומר) הדייט שלה. במה היא שונה? היא לא בדיוק חטובה. כלומר, היא שמנמונת. למען האמת, השומן נוזל ממנה בנדיבות. הבטן קפלים קפלים. ירכיה הפנימיות רוטטות כשהיא הולכת, והסרט אף מעניק לנו שוט בהילוך איטי בו הרטט נראה כרעידת אדמה. אך רנה מסתכלת במראה ו"מרגישה פצצה". ובגלל שמבחינתה היא מהממת, היא משיגה מה שהיא רוצה.

וכדי שאשליה כזו תיתכן, ואני מודה שנתקלתי בנשים בטוחות כמוה שמיד עוררו את קינאתי, יוצרי הסרט, אבי כהן ומרק סילברסטיין החתומים על התסריט והבימוי, חשבו על מאורע מחולל שכזה: במהלך שיעור ספינינג, רנה, שמטפסת בקושי אל מושב האופניים הצר מלהכיל את ישבנה, מתרסקת על הרצפה, שערה הארוך מסתבך בגלגלי האופניים של החתיכה שרוכבת במרץ לצדה, ואז היא חוטפת מכה בראשה ומתעלפת. כשהיא מתעוררת, היא מסתכלת במראה, ומתרחש הנס: היא רואה עצמה כדוגמנית על. וכך, בזמן שכולם ממשיכים לראות את רנה הישנה, מולה עומדת אשה חדשה ומהלך חייה משתנה.

העיסוק בפנימיות לעומת החיצוניות אינו מקורי במיוחד, אבל הוא כן נושא חשוב, ואין ממנו די. דימוי עצמי הוא אלמנט שברירי הדורש חיזוק ללא הרף. כמו תרגילי כושר שדן אותנו הטבע לעשות כל החיים. כך שאני ממליצה לכל אחת לראות את הסרט. גיבורות שמנמנות כמו איימי שומר, לנה דונהאם, או כמו רבל וילסון מ"המדריך לסינגלס" (של אותם יוצרים) הן השראה עבור נשים בעולם כולו.

"מרגישה פצצה." באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

גם במופעי הסטנד אפ שלה, הייתה שומר עסוקה לאורך השנים בנושא הרזון והגוף הנשי על חולשותיו השונות (היא אף שיתפה את העולם בצחנה העולה מאיבר המין שלה) אך היא הייתה צעירה. כעת כשבגרה וגופה חטוב פחות, העיסוק משכנע יותר.

במקומות מסוימים הסרט חוטא לאמת שחרט על דגלו. במסדרונות חברת האיפור בה עובדת רנה עובדות רק יפהפיות גבוהות ורזות מדי, דמויות על אנושיות הנראות מכוכב אחר. הן מקשטות את הסרט והופכות אותו למענג לצפייה ומושך לקהל. כי מי ירצה לראות סרט שיש בו סתם נשים שנראות כמו כולן?

מעבר לאג'נדה, הסרט פשוט מצחיק. צחקתי הרבה, ובקולי קולות, והקהל בהקרנה בה נכחתי ממש השתולל. כי ברגעים שהסרט עובד, הוא מלא בקסם. אבל כשהוא מרצין, או כשהבדיחות לא משעשעות, הוא מטופש ואפילו מביך כמו פנים שלפתע מתכערות בתאורה גרועה. חלקו האחרון מאכזב. תסריטאים של סרטים הוליוודיים עסוקים כל כך בלסגור קצוות עלילתיים "לפי הספר", עד שהסופים הופכים צפויים ומשעממים. ולמרות זאת, כדאי לראות את הסרט.

איימי שומרמרגישה פצצה