ביקורת סרט יום נפלא: כשהבמאית הופכת את הויזואליה לשלמות

לין רמזי היא אמנית קולנוע. ההגדרה "במאית" עלולה להחטיא לפועלה. סרטיה נרקמים ממעט מילים. במקומן מדברים צבעים, צלילים, תנועות מצלמה ותקריבים רבים – פרטים קטנים שמפעילים את החושים ואת הרגש. למשל, אצבעותיו השמנות של ג'ו, שבקצותיהן ציפורניים מלוכלכות הגזורות ברישול, מועכות סוכריות ג'לי עגולות צבעוניות. סוכריות של ילדים. הוא מחפש דווקא אחר הירוקות. הוא מרסק אותן אחת אחת לפני שתוקע בפיו. ג'ו (חואקין פינקס) הוא גיבור "יום נפלא", סרטה החדש של רמזי (הסקוטית) והוא שכיר חרב אכזרי במיוחד. מה לו ולילדים, האם בכלל היתה לו ילדות? תקריבים נוספים בסרט הם של שקיות אשפה. הסרט נפתח בתקריב של פני אדם המנסה לשאוף טיפת אוויר אחרונה, לפני מותו מחנק בתוך שקית אשפה. זמן קצר לאחר מכן ינסה ג'ו לשים קץ לחייו גם כן בשקית זבל.

שפתה הייחודית של רמזי התגבשה לכדי שלמות כבר בסרטה הקודם "חייבים לדבר על קווין", שם הצליחה לחדור באמצעותה למעמקי עולמה הפנימי והלא מודע של גיבורתה אווה (טילדה סוינטון מ"משחקי הכס") אם לילד מפלצתי שטובח בבני כיתתו. המאבק הנפשי שמתחולל בתוכה בין אהבה לשנאה לבנה, בין תחושת חובה לרצון עז לברוח ממנו, בא לידי ביטוי באירועים וחזיונות צבועים אדום. למשל, חלום חוזר של אווה בו המוני אדם מתפלשים ברסק עגבניות. או פעולה שחזרה על עצמה בסרט – הסרת הצבע האדום שרוסס על ידי שכניה הזועמים בחזית ביתה הלבן. בסצינה הזו ידיה צולמו בתקריב כשהן צבועות בנוזל אדום שכמעט בלתי ניתן להסירו.

"יום נפלא" אינו נופל מ"קווין" מבחינה קולנועית. במובן זה הוא חגיגה חושית מסעירה, אך מבחינת הסיפור, הסרט מעניין פחות. מפתיע שבפסטיבל קאן האחרון זכה דווקא בפרס התסריט. אמנם גם כאן מצליחה רמזי לחדור לתודעתו של הגיבור –  חייו רצופי זוועות והוא מבכר את מותו על חייו – אך דמותו מוכרת, כמעט בנאלית. כמו ב"נהג מונית" ("יום נפלא" המתרחש בניו יורק מתכתב איתו במודע) או ב"לאון", הגיבור מציל עצמו באמצעות הצלת ילדה תמימה שחוללה על ידי פושעים רעים ממנו. זאבים בודדים כאלו כבר נראו על המסך. זיכרונותיו ממלחמת עיראק מעידים על היותו הלום קרב. אבל הסרט רק מסמן זאת על ידי מספר פלאשבקים החוזרים על עצמם. גם אביו התעלל בו, ככל הנראה בעזרת פטיש, כלי הנשק המרכזי של ג'ו. דווקא השימוש באביזר ספציפי זה הוא מוטיב בעל עוצמה בסרט. גיבורת המשנה, נינה (אקטרינה סמסונוב) בת ה- 12 שנחטפה ונמכרה לזנות, נמצאת במצב פוסט טראומטי, ומכורה לסמים, כך שאיננו יודעים עליה הרבה.

 

לין רמזי, במאית "יום נפלא"

אך מה שהופך את הסרט בכל זאת לצפיית חובה הוא כאמור המימד הויזואלי והמוסיקלי. ולא רק. רגעים בנאלים הופכים אצל רמזי לפואטיים. שיחה מטלפון ציבורי בה נאמר "העבודה בוצעה" הופכת לבלתי נשכחת בזכות איש שחור ומגושם הנראה ברקע, כשהוא רוקד לצליליה של מוסיקה לא נשמעת.

אני כבר מחכה בקוצר רוח לסרט הבא שלה.

חואקין פיניקסיום נפלאלין רמזי