גימיק תקשורתי או שינוי תרבותי? הסדרות שנולדו בעקבות תנועת MeToo

כמעט שנה עברה מאז התפוצצה פרשת הארווי ויינשטיין וקמה תנועת Me Too#. בשנה הזו אלפי נשים ברחבי העולם שיתפו את סיפוריהן על הטרדה, אונס ותקיפה מינית על ידי גברים, והמסר החשוב עבר – במשך שנים חיינו בתרבות של השתקה שבה להטריד ולנצל זו נורמה לא מדוברת. מתוך אותה תנועה מעוררת השראה צמחה גם תנועת TIME’S UP. התנועה, שהוקמה ע"י עשרות שחקניות הוליוודיות ביניהן נטלי פורטמן, ריס ווית'רספון וג'ניפר לורנס, מקדמת בין השאר שכר שווה לנשים וגברים בהוליווד ובכל מקומות התעסוקה, וייצוג הולם לנשים בכל המדיות.

אחת ההבטחות של תנועת TIME’S UP הייתה יותר סיפורים של נשים, שמסופרים על ידי נשים, בקולנוע ובטלוויזיה. ווית'רספון אמרה במעמד הזכייה בגלובוס הזהב האחרון "זו הייתה שנה מופלאה לנשים בטלוויזיה. אני מחויבת לרעיון של קידום נשים למרכז הבמה ולהפיכתן לגיבורות של הסיפורים שלהן". אנחנו עדיין לא לגמרי שם, אבל פירות ההצלחה של התנועה, שסחפה אחריה מיליונים ברחבי העולם דרך הרשתות החברתיות, כבר מתחילים לצוץ. מצפון פמיניסטי נובט מתוך המקומות החשוכים ביותר של החברה שלנו, וכמו שהבטיחו הכוכבות – הוא בולט במיוחד בתרבות הפופלרית. שלוש הסדרות הבאות הושפעו מרוחות השינוי הנשי שמנשבות בשנה האחרונה.

  1. ילדות טובות / Good Girls / Netflix  – כל העונה זמינה לצפייה

מה זה? קומדיית פשע נשית, עם נגיעה של דרמה אנושית מרגשת.

מה הסיפור? בת' (כריסטינה הנדריקס ממד-מן), עקרת בית ואמא ל- 4 מגלה שבעלה בוגד בה עם המזכירה שלו ואיבד את כל החסכונות שלהם בהשקעות מפוקפקות. אחותה אנני היא אמא חד הורית שמנסה לפרנס את הבת שלה ובמקביל נאבקת על משמורת עם האקס שלה. רובי היא מלצרית בדיינר שביתה זקוקה להשתלת כליה דחופה. בצעד ספק אמיץ ספק מטומטם הן מחליטות לשדוד את הסופרמרקט המקומי ולסדר לעצמן את החיים. השוד מסתבך והן מוצאות את עצמן מעורבות בסדרה של פשעים שהן נאלצות לבצע עבור ארגון פשע. שלושת הנשים מייצגות מעמד של נשים בארה"ב שעובדות קשה (בבית או מחוצה לו) כדי לשמור על המשפחה שלהן והמציאות הכלכלית והאפליה המגדרית המובנית בחברה האמריקאית לא מאפשרת להן להרים את הראש מעל המים.

Me Too# הסדרה כולה מלאה בסצנות של נשים עומדות על שלהן מול עוולות של גברים. הן נלחמות במעסיק מטרידן מינית סדרתי, משתלחות בבעל שהשאיר את אשתו חסרת כל אבל ממשיך לקנות לבנים סקסיים למזכירה שלו, ודורשות שכר שווה מראש ארגון הפשע המקומי (למרבה האירוניה). באחד הפרקים הן גם מזכירות את תנועת TIME’S UP שצמחה מתוך מי טו. אין ספק שיוצרות הסדרה רוצות שנדע – המהפכה החברתית לא פסחה עליהן והן יודעות להשתמש בה כדי להפוך את הסדרה לרלוונטית.

מה הן אומרות: "למה שאתעצבן? כי כל גבר בעולם חושב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה?".

ולסיכום: מרענן לראות את המהפך שהנשים עוברות מאמהות מתוסכלות לנשים שלוקחות את החוק לידיים ומטפלות בעניינים שהגברים סביבן הצליחו להרוס. בסך הכל סדרה חמודה ודי משעשעת, אם כי קצת צפויה לפעמים. בהחלט אפשר היה להגביר את האקשן ולמתן את אווירת הקומדיה של טעויות.

 

  1. דיאטלנד / Dietland / AMC  – שודרו 8 מתוך 10 פרקים

מה זה? דרמה-קומדיה בדיונית ע"פ רב המכר "דיאטלנד" שאופרה בעצמה הכתירה כספר השנה.

מה הסיפור? אלישיה היא אישה שמנה בסוף שנות ה-20 לחייה, כולם מכנים אותה פלאם (כינוי למישהי מלאה ועגלגלה). החיים שלה לא חורגים מהגבולות המוגנים של הדירה שלה בברוקלין, בית הקפה ממנו היא עובדת, ופגישות ה"שוטרי משקל" שלה. היא לובשת רק שחור, לא מדברת עם אף אחד ומנסה לא למשוך תשומת לב. היא עונה על מכתבים מאלפי בנות נוער שכותבות לבוסית שלה קיטי (ג'וליאנה מרגוליס, מ"האישה הטובה"), שהיא העורכת הראשית של מגזין נשים. פלאם חיה בדיאטה תמידית ומתכננת לעשות ניתוח קיצור קיבה שיעזור לה להגשים את חלומה הנכסף – להיות רזה, להיכנס לשמלות במידות "נורמליות" שהיא קונה ברשת ולהיות כותבת אמיתית במגזין. כשצעירה פאנקיסטית מוזרה מתחילה לעקוב אחריה ובמקביל נכנסות לחייה הנשים מארגון טרור פמיניסטי, חייה מתחילים להשתנות. היא מוצאת את עצמה מעורבת בשורה של מעשי טרור נגד גברים שמתרחשים בכל העולם.

Me Too# אמנם הספר שעל פיו נוצרה הסדרה נכתב הרבה לפני תנועת מי טו, אבל גם יוצרת הסדרה מרטי נוקסון (שאחראית גם ל "UnReal") מודה שבלי האווירה התרבותית הקיימת כיום, לא הייתה מתאפשרת הפקה של סדרה כל כך שנויה במחלוקת. הנשים בסדרה מתייחסות באופן מובהק בכמה סצנות שונות בדיאלוגים ביניהן למהפכה שעשתה התנועה ולחשיבות שלה ביצירת מודעות פמיניסטית. הבעיה היא שבסדרה אותה מודעות פמיניסטית מביאה בסופו של דבר לטרור מגדרי שמופנה הפעם דווקא לגברים. כבר בפרק הראשון גופות גברים שהואשמו באונס אבל לא שילמו על כך מושלכות מגשרים – יש שיגידו שזה חוטא לרעיונות התנועה.

מה הן אומרות: "את יודעת מה רעיון רדיקלי? נשים שמקבלות את איך שהן נראות".

ולסיכום: לא נראתה סדרה על המסך עם ביקורת כל כך נוקבת על תעשיית הרזון והיופי ותרבות האונס. המסרים לא תמיד פשוטים לעיכול אבל בהחלט מעוררים מחשבה ומשאירים את הצופה עם שאלות קשות ולא פתורות כמו כמה רחוק היית מוכנה ללכת כדי להשיג צדק. עם זאת קו העלילה נוטה להיות לא רציף וחלק מהדמויות לא אמינות. בסך הכל סדרה מז'אנר שטרם נראה על המסך שלרגעים מצליחה גם לרגש ולזעזע, ועם מסר חשוב שלא כדאי לפספס.

 

  1. אישה אמריקאית / Paramount Network / American Woman  – שודרו 6 מתוך 12 פרקים

מה זה? קומדיה שמתרחשת בשנות ה-70 ומבוססת על סיפור חייה של כוכבת "עקרות הבית הנואשות האמיתיות", קייל ריצ'ארדס.

מה הסיפור? בוני (אליסיה סילברסטון) היא אמא שמנסה לגדל שתי בנות לבד, אחרי שעזבה את בעלה שבגד בה. בבוורלי הילס בשנות ה-70, שבה נשים לא יצאו לעבוד, לקחו עוזרות שיגדלו עבורן את הילדים ועסקו בעיקר בשתיית מרטיני בצהריים ובריכולים, התפקיד החדש גדול על בוני. היא צריכה להתחיל מחדש – בלי בית, בלי עבודה, בלי שום מושג על עולם התעסוקה או יכולת להתנהל עצמאית. שתי חברותיה הטובות גם הן נאבקות בעולם הגברי שמנסה להחליש ולהגביל אותן – קת'לין שגדלה בבית עשיר מנוצלת על ידי גבר שרוצה רק את הכסף שלה, ודיאנה שעובדת בבנק, מוטרדת מינית על ידי הבוס שלה שמעדיף לקדם פעם אחר פעם גברים חסרי יכולת על פניה. שלושת הנשים לומדות למצוא את הקול שלהן כשברקע עולה הגל השני של הפמיניזם.

Me Too# בראיונות לקראת צאת הסדרה לאליסיה סילברסטון היה חשוב לציין שהסדרה מאוד סקסית ושהלבוש השיער והתכשיטים שמתהדרות בהן הנשים בסדרה מלאים סקס אפיל שמאפיין את התקופה. אבל אם רגע נשים את החזות התקשורתית בצד, יש פה סדרה על נשים שבאמת בועטות לפטריארכיה בביצים, בתקופה שלמעט נשים היה אומץ לעשות את זה. סערת מי טו אפשרה לסיפור האומלל שאנחנו רגילות לראות על המסך – אישה עשירה שנבגדת ומושלכת הצידה בעבור דגם צעיר יותר – להיות מסופר בצורה קצת אחרת. בוני הופכת את היוצרות ולוקחת את השליטה על חייה. לא תמיד היא עושה החלטות נכונות ולמעשה רוב הסדרה הצופה מפקפקת אם היא מהווה דוגמה טובה לבנותיה או שמא שורטת אותן לתמיד. אבל אין ספק שהיא לא נשארת חייבת ולומדת להיות לביאה במגרש בו כולם סביבה אריות טורפים.

מה הן אומרות: "יש לי דעה משלי, היית מאמין?"

ולסיכום: החזרה של אליסיה סילברסטון למסך הזכירה לנו כמה היא מצוינת. אבל הסדרה עשויה בצורה בינונית ולרגעים יש תחושה שהיא משתמשת ברעיון הפמיניסטי כמעט בתור גימיק. האם זה בגלל שגברים כתבו אותה?

קמפיין MeeToo#ריס וויתרספון