מי שמוריד את לוסי אהריש, מסתבך איתנו

ברוסית יש פתגם: "כשכורתים עצים, עפים השבבים", כלומר כשיש שינויים גדולים, כמובן יש גם הקורבנות. אפשר היה להגיד משהו כזה גם על הודעה שהתוכנית של לוסי אהריש יורדת מהשידור ולא ממשיכה לערוץ הממוזג של רשת-עשר, אם לא העובדה שבו זמנית באותו ערוץ מאוחד חדש התקבלו לעבודה לא אחד, לא שניים, לא שלושה, אלא ארבעה מגישים: יעקב אילון, אודי סגל, אמנון לוי וירון לונדון. כמה מפתיע שכולם גברים?

הייצוג הנשי על מסך הטלוויזיה עבר לא מעט תהפוכות משנות החמישים בעולם ומסוף שנות השישים בישראל. בהתחלה היו אלה נערות תחזית, שהיו חייבות להיות יפיפיות, עם שיער חלק וגזרה דקיקה. בהמשך נוספה דמות נשית למהדורות חדשות, לרוב בתור הסייד-קיק, כדי להרים למגיש הראשי להנחתה ומדי פעם גם להעיף אליו מבט נערץ. אבל היום כל ערוץ טלוויזיה מתהדר במגישה למהדורת חדשות – אישה עצמאית, דעתנית, שמנהלת את השידור ביד רמה, בין אם מדובר בפאנל מומחים, פיגוע או משדר בחירות. ואם בעבר נשים היו מסקרות בעיקר תחומי לייף סטייל ותוכניות בישול, היום אפשר למצוא אותן חיות ובועטות בתחומים פוליטיים, מדיניים ואפילו ביטחוניים. אז לכאורה נראה שסוף סוף הצלחנו, וזכינו לשוויון המיוחל. אך אם נסתכל מקרוב נראה שלמרות כל אלה, עדיין היחס לנשים על מסך הטלוויזיה הוא כאל מיעוט. 

ומה קרה כאן במקרה של לוסי? הרי תיבת הפנדורה הזו של הייצוג הנשי כבר פתוחה לרווחה וברור לכולם שהדבר הזה לא יעבור בשקט. איך בכל זאת מקבל יוסי ורשבסקי, מנכ"ל הערוץ החדש, את ההחלטה התמוהה? האם אלה שיקולי רייטינג? הרי ברור שאחרי פיצול הערוצים קשת גרפה לעצמה את רוב האחוזים הגבוהים, אבל התוכנית של לוסי, שהתחילה מרייטינג אפסי כמעט, הצליחה להעלות אותו בהדרגה, בזכות העבודה הקשה, בזכות המונולוגים שמצד אחד בכל פעם נגעו בה אישית – הטוקבקים, הגזענות, הזוגיות שנאלצה לשמור בסוד 4 שנים כי חששה לחייה – אבל תמיד דיברו אל כולנו. היא שרדה את כל המשחקים המתישים בין אבי ניר ואבי צבי, של שינוי שעות שידור בתדירות של פעמיים בשבוע. אהריש ידעה שחובת ההוכחה היא עליה והיא כבר מזמן הוכיחה את עצמה.

אז כן, שיקולי רייטינג הם תמיד יהיו צד בעניין. וכן, יעקב אילון חביב על הצופים בבית וזה משמח לדעת שהוא חוזר לשדר בערוץ החדש (שעדיין אין לו שם, אבל כבר ברור שלוח השידורים שלו יהיה boys club), אבל ראוי שנשים, שעדיין מהוות 51% מכלל האוכלוסיה ומכלל הצופים, יוצגו באופן הולם על המסך.

כל הכתבות שמסקרות את המהלך מדגישות שכששמעה את ההודעה, פרצה אהריש בבכי. כן, נו, מה אתם רוצים, היא הרי אישה, ונשים בוכות. למה לא בחרו לדבר על המקצועיות? למה לא דיברו על המערכת, שיום אחרי יום הביאה אייטמים מרתקים? למה לא דיברו על המונולגים הנוקבים שפתחו את התוכנית? אבל לא – אתם מדברים על הבכי. ואז גם הגיעה תגובת הערוץ – טענה שלוסי תמשיך לשתף איתם פעולה. מעניין איך בדיוק, האם כסייד-קיק חיננית או אולי מנחה של איזה שעשועון או ריאליטי? כי את זה אנחנו לא נקבל. ברגע שתיבת פנדורה נפתחה כבר אי אפשר לסגור אותה. כבר אי אפשר לדחוף את המגירה הזו פנימה ולשכוח ממנה. 

עם זאת, חשוב להדגיש שהשיבוץ של לוסי לשידור הוא לא אפליה מתקנת מגדרית או מגזרית, הוא חובה – כי בסופו של דבר מדובר במישהי שזה מגיע לה. מישהי שלא מפחדת להביע את דעתה גם אם היא לא נוחה לעיכול. וזו דמות שחייבת להיות בטלוויזיה, בלי קשר אם היא אישה או ערביה. הורדת התוכנית של לוסי היא לא שבב, היא העמוד הזה שאם מורידים אותו, יש סכנה שיתמוטט כל הבניין.

הצטרפו לעצומה להחזרת תוכניתה של לוסי אהריש ללוח השידורים 

 

טלוויזיהלוסי האריששוביניזם