מורן רוזנבלט: "בקרוב תגלו שאני רחוקה מלהיות הבת של השכן"

מורן רוזנבלט היא מסוג השחקניות שנטולות אבק כוכבים. שלא תטעו, אין ספק שיש לה את זה בגדול, אבל להבדיל מאחרות היא לא נוצצת על מנת לנצוץ והיא תמיד משתדלת לדבר בגובה העיניים עם האדם שמולה. נדמה שרוזנבלט נמצאת לאחרונה בכל מקום, היא השתתפה בעונה השנייה של "פאודה", ב"שאטו עין כרם" של חנן סביון וגיא עמיר, וכיכבה לאחרונה ב"כפולים", שמה אפילו השתרבב שוב ושוב למדורי הרכילות בעקבות ידיעות על הפרידה המתוקשרת שלה ושל ג'וי ריגר, שהייתה בת הזוג שלה בשלוש השנים האחרונות. גם שנת 2019 מסתמנת להיות שנה בסימן רוזנבלט עם עליית הסרט "פרה אדומה", בו גילמה תפקיד מרכזי, שונה מאלו שגילמה עד היום.

"פרה אדומה" הוא סרט הביכורים של הבמאית והתסריטאית צביה ברקאי יעקב. עלילת הסרט מגוללת את סיפורה של בני (בנימינה), אותה מגלמת השחקנית אביגיל קובארי. בני היא בת יחידה שחיה עם אביה (גל תורן) בהתנחלות בסילוואן שבמזרח ירושלים. כשנולדת בשטחם עגלה אדומה, אביה רואה בכך אות וסימן לתחילת בניית בית המקדש השלישי, ומורה לבתו לדאוג לפרה. כאשר בני מתאהבת ביעל, בת השירות הלאומי (מורן רוזנבלט), הקשר הקרוב שלה עם אביה מתחיל להיסדק. ככל שהקשר בין השתיים מתהדק בני מנסה באופן נואש ליצור לה וליעל עתיד משל עצמן.  

 

"פרה אדומה". צילום: בועז יהונתן יעקב

 

בשנה האחרונה נדמה שאת כל הזמן על המסך. "כפולים", "פאודה" והיד עוד נטויה. איך ההרגשה?

"זו הייתה חוויה מדהימה, להביא את מה שאני באמת רוצה לכל פרויקט. ב'כפולים' למשל, הדיאלוג בין כל השחקנים לבמאי היה מאוד מיוחד. מאוד שמחתי לעבוד עם חנה אזולאי הספרי ויורם טולדנו. בפעם הראשונה שבאתי לחזרה איתם, הם היו אמורים לסיים את החזרה שלהם והיו אמורים להתחיל ביחד את החזרה איתי. הם לא הספיקו כי הם לקחו את הזמן, דייקו ודיברו וחפרו. במקום 23 חזרות היו לנו 10, כי דיברנו וניתחנו את הסצינה ונכנסנו לעומקו של הדבר. לפני לא ידעתי אם זה בסדר להגיד ולפרשן, ואחרי החזרה עם חנה ויורם הרשתי לעצמי. בזכות החפירות שלנו זה יצא נורא טוב. זו  הייתה הפעם הראשונה שקיבלתי כל כך הרבה תגובות. חשבתי שהפריים טיים ילחיץ אותי, אבל אני גאה ומאושרת על התפקיד הזה".

למרות שהסרט "פרה אדומה" משלב מושגים הלכתיים וגיבוריו הם מתנחלים דתיים, הוא מציג סצנות אינטימיות חושפניות ונועזות בין נשים. מהסוג שלא רואים הרבה במחוזותינו. רוזנבלט שמגלמת כאמור בת שירות מאוהבת שחיה על הקצה, השתתפה בסצנות סקס חושפניות ונועזות עם אביגיל קובארי. אבל החשיפה, מסתבר, לא הרתיעה אותה.

מה עבר עלייך במהלך הצילומים? היה לך קשה להצטלם לסצנה כזו שלא משאירה הרבה מקום לדמיון?

"היה בסדר. סצנות סקס זה תמיד דבר קשה. לשמחתי או לצערי זו לא סצינת הסקס הראשונה שצילמתי, היו לי סצנות דומות גם ב'אודם', ב'שבלולים בגשם, ב'איש חשוב מאוד', וב'פאודה'. אני בעד שבמערכות יחסים על המסך יוצג גם החלק החשוב הזה".

מה קורה לך בפנים כשאת מצלמת סצינות כאלו?

"בסופו של דבר יש מודעות למצלמה ולמה שאנחנו צריכות לייצר. זה לא שאני נכנסת למצב שהוא יותר רגשי מלצלם סצנת ריב, אליה אני יכולה להיכנס לגמרי. יש מודעות למה שצריך לעשות עם המצלמה ומנסים לעשות את זה בשקט אבל לא בלי לשקף".

יותר קל לך להצטלם לסצנות סקס עם נשים?

"לא, להיפך. היה לי יותר קל לצלם סצינות עם גברים מאשר עם אישה. בסצנות עם נשים יש משהו יותר חושפני".

ב"פרה אדומה" יש לדמות שאת מגלמת אישיות גבולית ומאוד קיצונית, יש בתוכך חלק כזה?

"שלא כמו יעל, אני מעולם לא פגעתי בעצמי אבל אני מרגישה שהבאתי לדמות הזאת הרבה דברים אחרים ממני. העבודה שלי עם צביה (ציביה ברקאי יעקב – במאית הסרט, ר.ז) התחילה הרבה זמן לפני הסרט כך שהרבה ממני נכנס לדמות שנכתבה. הבעיה של יעל היא רגשות האשם על החשקים המיניים הלסביים שהיא מרגישה ועל כך שהיא נותנת להם דרור".

 

"פרה אדומה". צילום: בועז יהונתן יעקב

 

גם את הסתובבת עם אותן תחושות כשגילית כשאת נמשכת לנשים?

"לא. מעולם לא הרגשתי רגשות אשם על 'הלסביות שלי'. מה שכן, יש לי הרבה מגננות ופחד להתמסר והדרך בה זה יוצא היא בדרך כלל בהרבה כעס".

יודעת לזהות מאיפה זה מגיע?

"הקושי להתמסר הוא חלק מהאופי שלי שאני משחררת עם הזמן. בתקופה האחרונה הרבה מהמגננות שלי השתחררו, בעיקר בגלל שאבא שלי נפטר לפני חודשיים. הוא היה בן 66 וקיבל התקף לב ללא כל התרעה מוקדמת". 

המוות שלו שינה אותך?

"אבא שלי היה מודל לחוכמה. הוא היה טכנאי אלקטרוניקה שחילק עיתונים הרבה שנים בגאון. פיזיקאי מחונן שפרש. הוא היה מאוד שונה ואינדיבידואליסט. איש שקט, שניהל את המלחמות שלו בין ארבע קירות, מאלו שמדברים רק כשצריך, ואני ממש כמוהו. לכן קשה לי להתראיין, כי אולי לא חייבים. "המוות של אבא טלטל את כל עולמי ואני חושבת שהתבגרתי. הרגש שלי די קיבל דרור בעקבות זה. הפחד מהעצב ובכלל הפחד מהפחד, השתחרר כי לא הייתה ברירה אחרת. מצד שני אני מרגישה שנפתחו לי חלקים בלב שלא היו פתוחים".

איפה נפתחת?

"אני מרגישה שהמלחמה שלי בחיים היא מלחמת אגו, ומרגישה שהוא התרכך. הוא תמיד יהיה קיים אבל היום אני מאפשרת לעצמי להיות יותר פגיעה. אם אני מקבלת דחייה בחיים האישים והמקצועיים, אני נותנת לבכי לצאת".

איך אבא שלך קיבל את היציאה שלך מהארון?

"הבחירה המינית שלי לא הזיזה לאבא שלי. לא הייתי בארון מעולם, אבל בגיל 18, כשגיליתי שאני נמשכת לנשים, מיד הוצאתי את זה".

איך גילית?

"המחשבות התחילו כשהייתי בתיכון אבל לא הכרתי נשים לסביות, ואז בקורס משחק הכרתי בחורה לסבית ובאותו רגע הבנתי. לפני כן היו לי מערכות יחסים לא רציניות עם גברים וגם אחרי, התאהבתי בנערים כמו כל נערה".

זה מאוד נדיר לגלות על עצמך דבר שהוא כל כך דרמטי ולא לפחד ולנסות להסתיר אותו.

"אני לא יודעת איך זה קרה שזה לא הפחיד אותי אז, אבל זה באמת לא הפחיד . ברור שכשדיברתי על זה עם אמא שלי היה בי פחד מסוים. די הביך אותי לספר למשפחה המורחבת על הנטייה המינית שלי. לקח לי קצת זמן".

את חושבת שהיום יותר קל לצעירים לצאת מהארון?

"אני שומעת סיפורים על אנשים שלא מקבלים אותם בין אם ברחוב, בדת או במשפחה. זה ברור שזה קיים, כולנו יודעים וכולנו שומעים. אני רק מקווה בשביל האנשים שרוצים להיות הם עצמם, שמישהו יקבל אותם. מהמקום שלי לא חוויתי דברים כאלה של לצאת ולהילחם אבל זו מלחמה שבוערת בי באופן טבעי. בחיים האישיים שלי לא חוויתי דברים שהייתי צריכה להילחם עבורם. אני נלחמת בעיקר על כנות. חוסר כנות יכול לחרפן אותי ועליו אני נלחמת ביצירה ובכתיבה שלי".

מורן רוזנבלט ב"כפולים". צילום מסך

 

יש בך סתירה. מצד אחד את נראית 'הבת של השכן' ומאוד שלווה ומחויכת, ומצד שני את גועשת מבפנים ומאוד דעתנית. איך זה מתיישב?

"אני חושבת שיש לי הרבה מה להגיד. אני ממש לא מרגישה כמו הבת של השכן, ואם כך אני מצטיירת אז המלחמה שלי היא לשנות את הדימוי הזה. אני והסובבים אותי יודעים מי אני, אחרים יכולים לחשוב מה שהם רוצים. לאט לאט האמת תתגלה. סבבה לי עם אש קטנה, בגלל זה אני כותבת ואם משהו ייצא אז יכירו אותי ואת כל מה שמתחולל בתוך הראש שלי".

מה מתחולל שם?

"זה יהיה בסדרה שלי, אני לא רוצה לצאת בהצהרות. אני כותבת סדרה על זוגיות ועל החיים. לקחתי הפסקה קטנה מהכתיבה מאז מותו של אבי ואני מניחה שאחזור לזה. זה לא מה אני אומרת, אלא איך אני אומרת את זה. אין שם הצהרות גדולות אלא רק ניסיון להגיד אמת".

חנה אזולאי הספריכפוליםמורן רוזנבלטסרט