תעלומת רצח "הדליה השחורה" חוזרת לכותרת עם עדויות חדשות

***כתבה זו מכילה תיאורים גרפיים ותמונות שיכולים להיות קשים עבור חלק מהקוראות***

לאחר שגופתה המרוטשת והחצויה של אליזבת' שורט נמצאה במקרה בעת טיול יומי של אם צעירה וילדה במגרש חנייה נטוש בלוס אנג'לס, קליפורניה, הואשמה שורט בהפקרות מינית ובמי שהביאה על עצמה את אחד ממקרי הרצח המחרידים והמזעזעים של המאה ה-20. העובדה שבאותן שנים לא הוטלה צנזורה על צילומים מזירות רצח, גרמה לכך שתמונות הגופה המחרידות – שהציגו גוף עירום וחצוי עם חתכים עמוקים ואכזריים באיברי המין, ובין השאר חתך של "חיוך גלאזגו" על פנים עדינות וחסרות אונים – הופצו לעיני כל. עד היום ניתן לראות באינטרנט את זירת הרצח הקשה והנוראית של מי שנודעה בכינוי, "הדליה השחורה".

נראה שבשנים האחרונות כחלק מהמודעות הפמיניסטית והמגדרית, מבטנו על התרבות והסיפורים המוכרים ממנה היא מורכבת, הפך ביקורתי הרבה יותר. זה קרה עם הסיפור של לורנה בוביט, וכעת גם עם סיפור הרצח של שורט. ב"אני הלילה" (I am the night), הסדרה החדשה של היוצרת פאטי ג'נקינס, האחראית ל"וונדר וומן" עם גל גדות, הרצח מקבל התייחסות טלוויזיונית מחודשת, ואין לחשוד ביוצרת שתספר סיפור שיבזה או יגרום לצופים לחשוב שהקורבן אשמה במה שקרה לה, כמו בחלק מהמקרים בהם מתייחסים לסיפור הדליה השחורה.

 

שתי הדמויות המרכזיות בסדרה של ג'נקינס, המשודרת בערוץ TNT האמריקאי, הן ד"ר ג'ורג' הודל, ופאונה הודל (אינדיה אייסלי). הסדרה, המבוססת על הספר "יום אחד היא תיהפך לכהה יותר: ההתחלה המסתורית של פאונה הודל" (One Day She'll Darken: The Mysterious Beginnings of Fauna Hodel), עוקבת אחר סיפורה של נערה מאומצת, פאונה, שמנסה לגלות פרטים נוספים על עברה. היא אוספת מידע ומגיעה למסקנה כי סבה הוא ד"ר ג'ורג' הודל, החשוד ברצח הדליה השחורה. פאונה מחליטה לנסוע ללוס אנג'לס כדי לחפש אותו ולברר את כל הפרטים, אבל דרכה מסתבכת ונכרכת ברצח הדליה השחורה. בין השאר היא פוגשת בדרך עיתונאי מתוסכל (כריס פיין), וביחד עם מחפשים אחר האמת.

ככל שמתגלים נדבכים נוספים מהסיפור המטלטל, מתברר שד"ר הודל היה הרבה יותר מרק חשוד ברצח של שורט. מזכירתו, רות ספולדינג, נמצאה מתה בשנת 1945, שנתיים לפני הרצח של שורט, כתוצאה ממנת יתר של סמים. הסברה הייתה כי ד"ר הודל רצח אותה בכוונה, כיוון שחשש שתחשוף את ההונאות הפיננסיות שלו. כחלק מהחקירות התגלה כי ד"ר הודל היה עורך הפלות לא חוקיות לנשים, ובין השאר היה בקשרים טובים עם פוליטיקאים ובכירים במשטרה, דבר שהשפיע ככל הנראה על התקדמות או אי ההתקדמות, של החקירות בענייניו.

 

כאמור, שנתיים לאחר מכן נמצאה במקרה גופתה המרוטשת של שורט, אשר ממנה נוקז הדם והיא הונחה על כר הדשא במגרש החנייה הנטוש, שטופה ונקייה. היה נראה שמי שביצע את הרצח תכנן זאת בקפידה. שמו של ד"ר הודל עלה כאחד החשודים, מתוך 25 הגברים שהודו בביצוע הרצח בשל רצונם לזכות בתהילת עולם (שזה כשלעצמו מעורר חלחלה). גופתה של שורט הייתה חתוכה במרכז והיא הופרדה לשני חלקים שהונחו זה לצד זה, אך לא נשברה ולו עצם אחת מעצמותיה. בנוסף, הגיעו למשטרה ולעיתונות מכתבים בהם נכתב כי ד"ר הודל הוא הרוצח – בכתב יד שהיה זהה כמעט לחלוטין לזה של ד"ר הודל.

פרט מרכזי נוסף הייתה עדותה של בתו של ד"ר הודל, תמר, שטענה שנתיים לאחר הרצח של הדליה השחורה, כי אביה התעלל בה מינית והיא הייתה קורבן לגילוי עריות מתמשך. המקרה הובא לבית המשפט, אך שם אימה של תמר טענה כי "הילדה משקרת". ד"ר הודל זוכה מכל אשמה.

כיום, האחראי לקידום הסברה כי ד"ר הודל הוא הרוצח, הוא לא אחר מאש בנו, סטיב הודל, חוקר במשטרת לוס אנג'לס. באופן אירוני שעולה על כל תסריט, הבן הוא זה שמצא ראיות מפלילות בין חפציו של אביו, שכוללות בין השאר תמונות של אישה שנראית דומה להפליא לשורט שנרצחה, והקלטות שונות. הודל הבן סיפר שבעת בחקירתו את המקרה מצא קלטות עם הודאה, כביכול, של אביו. "בהנחה שאני כן הרגתי את הדליה השחורה", אמר ד"ר הודל בהקלטה, "אי אפשר להוכיח את זה עכשיו. אתם לא יכולים לדבר עם המזכירה שלי, כי היא מתה. הם (החוקרים) חשבו שיש כאן משהו מסריח. בכל מקרה, עכשיו הם הבינו את זה. הרגתי אותה. אולי הרגתי את המזכירה שלי".

סטיב משוכנע כי אביו רצח את הדליה השחורה ואת מזכירתו, אבל לא רק. הוא מאמין שאביו אחראי לעוד 10-12 מקרי רצח נוספים ובלתי מפוענחים בלוס אנג'לס. "הוא היה שונא נשים וסאדיסט מהמעלה הראשונה", אמר עליו.

ד"ר הודל נפטר בשנת 1995, אך העניין התקשורתי בסיפור של הדליה השחורה, נותר רב. סרט בשם "הדליה השחורה" של בריאן דה פלמה משנת 2006 ניסה להתחקות אחר הפרשה המסקרנת, אך מלבד סרט שכורך סקס ומיניות ברצח כה אכזרי ומחריד, אין בו ממש. כאמור, כעת הפרשה מקבלת הסתכלות בפילטר שונה, מכבד הרבה יותר כלפי הקורבן אליזבת' שורט.

 

ההתמודדות עם המקרה לא שככה בקרב הציבור האמריקאי עד היום, וניתן לראות ברשתות החברתיות נשים המתאפרות בצורה המדמה את חיתוך פניה של הדליה השחורה, וציורים שונים המתארים עם גופתה המרוטשת, חלק אפילו כקעקועים. אולי כעת, בעידן הנוכחי, שורט תקבל את הכבוד הראוי לה, הן בדרישה למצות את חקירת הרצח, והן באופן בו היא תוצג.

ההתעללות התקשורתית שעברה משפחתה בזמן הרצח בשנות ה-50 יוקע, הרוצח יהיה זה שיישא במלוא האחריות, ללא רמיזות להתנהגותה המינית של שורט כאילו יש בכך הצדקה לרצח, והחקירה תסתיים בידיעה ברורה מי לקח באכזריות שאין לתאר, את חייה של בחורה צעירה שרק חלמה להיות שחקנית.

אליזבת' שורטאלימות נגד נשיםהדליה השחורהוונדר ווממןפאטי ג'נקינסרצח