"האח הגדול": שמישהו יכוון את גדי למטבח ומהר

מי אתם גברים צעירים ובריאים שלא מוכנים לנקות ולפנות אחריכם? סליחה, מי אתם גברים בכל גיל – צעירים, מבוגרים, מתבגרים וילדים שלא מוכנים לנקוף אצבע ומתרחקים מסמרטוט או סקוץ' כאילו היו מוקצה, רק מתוקף היותכם גברים?! כי לפי מה שאני יודעת האיבר שיש לכם בין הרגליים לא גורם לכם לקושי פיזי או נכות מסוימת שמשפיעה על התפקוד שלכם עם מגב.

כמו מרבית עם ישראל, או לפחות חלק גדול ממנו שכבר לא מפחד להודות שהוא צופה בטראש, צפיתי אתמול ב"האח הגדול". אחרי השיטפונות הקשים והאסון הנוראי שאירע אתמול, מה יכול להיות טוב יותר מלהידבק למסך, לבהות ולהתנתק לרגע מהמציאות?

הליהוקים השנה נראים כרגע מוצלחים במיוחד. הפקת התוכנית דאגה, כרגיל, שכולנו נמצא את האחד שאנחנו אוהבים ומזדהים איתו ואת האחד שמפעיל אצלנו טריגרים ולוחץ לנו על הכפתורים. לא עבר הרבה זמן מאז שהחלה התוכנית והנה גם אני נפלתי לשם – אומנם עדיין לא מצאתי את האחד או האחת שלי (למרות שליאור דואק ורונן – הבן של – פייגנבוים מתחילים להסתמן ככאלו שהייתי מצביעה עבורם, אם הייתי מצביעה), אבל לגמרי מצאתי את זה שאני סולדת מכל מה שהוא מייצג. וכן, צדקתם, מדובר בגדי פניבילוב, צעיר בן 22, נשוי פלוס ילד, שלא מסדר, לא מנקה, לא מבשל ולא מרים צלחת. אפילו לא את הצלחת שלו.

פניבילוב נראה בחור טוב. הוא היה הראשון שפתח את הלב שלו, לא התבייש להודות שהוא חושש מהכניסה לבית ומחפש חבר להישען עליו, והיה אמפתי אפילו יותר מאחרים לתקווה הכאילו הריונית. גדי הוא כל כך "אהיב" וחביב שעל הנייר יש לו את כל הנתונים להגיע לגמר, אלמלא העובדה הבעייתית שמדובר בשוביניסט קיצוני ופרימיטיבי. כמו הרבה גברים אחרים בישראל, פניבילוב בטוח שלגברים ולנשים יש תפקידים שונים בעולם הזה, ובאופן כללי נשים צריכות לפנק את הגבר שלהן ובכלל את הגברים סביבן, כי הם עובדים קשה ומפרנסים את המשפחה ואנחנו רק מגדלות ילדים. אז חלילה שנטריד אותם במטלות הבית ועניינים שהם לא ברומו של עולם.

הילד עם העיניים הכחולות, שכבר בגיל 22 בטוח שנשים חיות כדי לשרת אותו, מצליח להטריף אותי כל כך כי גם אני גדלתי בבית כזה. זה לא היה קיצוני עד כדי כך, אבל גם אבא שלי איכשהו הפך לשיח' ופרש לסלון יחד עם הגברים האחרים אחרי ארוחות משפחתיות, בעוד סבתא שלי, אמא שלי, אחותי ואני (להלן "הנשים"), היינו צריכות לפנות, לסדר ולשטוף כלים. פשוט כי ככה זה. אבא שלי היה זורק זבל, מכין לנו כריכים לבית הספר, עושה קניות בסופר, אבל מכל מה שקשור לבישולים, סידור הבית וניקיונות – הוא היה מתרחק כמו מאש. את הדברים האלו נשים צריכות לעשות.

סבתא שלי ואמא שלי קיבלו  עליהן את הגזרה אבל אני ואחותי פיתחנו מודעות פמיניסטית וחלחלה כללית מחוסר הצדק הזה, ואת אחינו הקטן חינכנו לעזור כמו כולם(ן). זה גרר כמובן ויכוחים אינסופיים עם אבא שלי, שלא היה מוכן שהבן שלו יפנה מהשולחן למרות שלאחי בעצמו לא היה אכפת, אבל בסופו של דבר הוא איכשהו הרפה. תודה לאל לא קרה כלום לאחי בדרך מפינת האוכל למטבח והוא הצליח לשרוד יחד איתנו את התופת של הצלחות המלוכלכות. היום הוא אפילו בדרך כלל זה ששוטף כלים.

נשבעת שאני לא מצליחה להבין את ההיגיון שעומד מאחורי התפיסה השוביניסטית הזאת. לא מבינה למה גברים חושבים שזה לא מתפקידם "לעזור" – כלומר לקחת חלק בשמירה על הבית שגם הם חיים בו. לא ברור לי למה גדי פניבילוב נראה בפרק אתמול כל כך מפוחד לפנות את הצלחת בה הוא אכל. הוא הלך וחזר, הסתובב מסביב לשולחן, נלחץ מהעובדה שהדיירים האחרים יכעסו עליו אבל בכל זאת לא הצליח להביא את עצמו להרים אותה מהשולחן. אני באמת מנסה להבין מה עומד מאחורי התפיסה ולמה זה כל כך בזוי ולא מצליחה. ואם זה כל כך בזוי לפנות כלים, למה זה בסדר שאישה תעשה את זה? האם אנחנו נחותות מעצם היותנו נשים?

מי שהכי עצבנה אותי בפרק אתמול, אפילו יותר מגדי, הייתה ירדן אדרי, צעירה בת 25, שהסכימה עם התפיסה של גדי ונחרדה לגלות שיוסי אורפלי פינה במקומו. היא הייתה עושה את זה בשמחה, כי זה לא משהו שהם אמורים לעשות. הרי הם גברים והיא אישה.

אני לא מבינה למה נשים צעירות מרגישות שהן צריכות לשרת אחרים רק בגלל שהם גברים. באופן כללי אני לא מצליחה להבין את התפיסות השוביניסטיות ובאמת שניסיתי. לא ברור לי למה גברים עדיין יושבים על הספה ביום שישי בעוד נשים מכרכרות ועורכות את השולחן. למה גברים עדיין יושבים לאורך כל סעודת השבת בעוד הנשים מוזגות, מפנות, דואגות לילדים, מביאות את האוכל לשולחן, ובקושי מספיקות לאכול בעצמן. ולמה אחרי הארוחה הגברים פורשים לסלון ולא נוקפים אצבע כדי לעזור. למה?!

אני לא תמימה, אני יודעת שבישראל 2020 יש הרבה בתים (שמרנים ומתקדמים) בהם התפקידים המסורתיים נשמרים, ויש כאלו שעדיין בטוחים שיש "תפקידים" לנשים ויש "תפקידים" לגברים. אני יודעת שיש הרבה נשים שעושות את זה מאהבה ולא מתוך פחד, אבל זה עדיין כל כך משפיל וכל כך לא הוגן, ואם לרגע נשים בצד את העובדה שמדובר בגברים ונשים אלא בשני אינדיבידואלים, ברור ששניהם צריכים לעזור.

גברים, בניתם לכם בראש מין עולם בו אתם מפרנסים והכל על הכתפיים שלכם, ושבבית אתם צריכים לנוח – רק שכחתם שאנחנו כבר מזמן יצאנו לעבוד וגם אנחנו לוקחות חלק בפרנסת המשפחה. נשים היום עובדות, דואגות לילדים, ועדיין אחראיות לרוב מטלות הבית, ואילו אתם, בשם תפיסת עולם מיושנת, ממשיכים להישען עלינו בכל מובן אפשרי. למעשה, גם אם אישה היא עקרת בית, המטלות שיש לה הן כל כך רבות, סיזיפיות ואינסופיות, שסביר להניח שאתם לא הייתם עומדים בהן, ואחרי כמה ימים הייתם מתחננים שיאפשרו לכם לצאת ולעבוד. כך שלהרים צלחת או לשטוף כמה כלים, או באופן כללי להתחלק בעבודות הבית, זה בטח לא מה שישבור אתכם. אלא אם כן אתם עד כדי כך שבריריים. ושבריריות, אגב, זה פחות או יותר ההפך מההגדרה לגבריות.

העולם התקדם, ואתם נשארתם מאחורה. אם תצאו מהחושך תבינו כמה כיף וקל שהכל נעשה בהדדיות ובשוויון. זה יוצר פחות ריבים ומתחים בבית, והופך אותו למקום הרבה יותר נחמד, עבור כולם. אני מציעה שבפעם הבאה כשאתם מסיימים ארוחה משפחתית, תציעו לנשים לפרוש לסלון ותתחילו אתם לפנות. הכיור זה הדבר העגול הזה שנמצא ליד המקרר.

האח הגדולפמיניזםשוביניזם