יש לנו את כל הסיבות להתמכר ל"חתונה ממבט ראשון"

אני לא צופה בריאליטי. אף פעם. כן, לא ראיתי את "האח הגדול", גם לא את "הכוכב הבא לאורוויזיון" או את "מאסטר שף". מצטערת, לא מדבר אליי. אבל כשהריאליטי של החיים החל, ומדי ערב כולנו מתכנסים לראות "כמה – כמה": כמה אובחנו בישראל, מה מספר המתים באיטליה, כמה זה נורא בספרד ואיך לעזאזל הסינים יצאו מזה – בנקודה הזו היה ברור שצריך למצוא מקום מפלט אסקפיסטי ראוי. אפשר היה לפתוח בבינג' של איזו סדרה שלא הספקתי לצפות בה, אבל במקום זה איכשהו התגלגלתי, כנראה ברצף השידור, ל"חתונה ממבט ראשון" ונשארתי. וכמוני נשארו רבים ורבות.

למעשה, חוץ מדיבורי קורונה, השיחה היחידה שמתנהלת ברשתות החברתיות בימים אלו זו השיחה על "חתונה ממבט". כולם מנסים להבין מה אריק עוד עושה עם דובי (הזוג בסבב ב'), מרחמים על ניר אבל אולי בעצם על הגר (הזוג שנושק לארבעים), המומים מהקשֳר של שני חברים מהתיכון שמייצרים דנית ואמיר (היא מאוהבת, הוא לא נמשך), מתבאסים מהזיווג שלא הצליח, לפחות עד עכשיו, של מור ומאור ומתלהבים מזה שיש לפחות זוג אחד שמערכת התכנית הצליחה איכשהו לחבר ולא במסקנטייפ – דניס והדר.

 

איכשהו כל הנשים בתכנית הזו חזקות ועצמאיות ולא מסוגלות לפתוח את הלב או להוריד את מפלס הציניות, את חומות ההגנה או באמת לתת לזה צ'אנס (מכירה את זה מקרוב). ואנחנו צופים בזה ומבינים ששום דבר מזה לא יחזיק בהמשך, אבל היי – יש משהו לצפות לו. קודם כל לאנשים האלה יש חיים מפעם, חיים שכולנו חיינו פעם – הם הולכים לים, שותים קפה בבית קפה, מנגבים חומוס, נוסעים לחו"ל (!), מארחים חברים, הולכים לפגוש את אמא ואבא. אתם יודעים, כל מה שאין לאף אחד מאיתנו עכשיו. הם עכשיו אלו שחיים בסרט והמציאות שלנו? הם הסרט אסונות המופרך ההוא שצפינו בו לפני עשור וזה גורם לנו להיזכר איך רק לפני שבוע וחצי תל אביב הייתה מלאה ברווקים מיואשים כאלה, שיצאו לפאבים, ולשחק כדורעף בים, ולשתות כוס יין בבית או בבר. 

צריך לומר את האמת, זה גם עניין דורי –  אלו מבינינו שכבר חצו לצד השני, עם החתונה והילדים והשיעורים המקוונים של משרד החינוך, לא היו שנים בים בלי לרדוף אחרי איזה ילד, שתו קפה של נחת בבית קפה או נגבו חומוס כמו שצריך באבו חסן ביפו ולא בחומוסייה הקרובה לביתם, אז אם כבר מתִחילים לצפות בתכנית בעברית, עדיף כזו שמחזירה אותך במנהרת הזמן לתקופה שקשה להאמין שהיית חלק ממנה. לתקופה של הדייטים הכושלים, שברון הלב, הידיעה שמצאת מישהו מדהים אבל הוא כנראה לא בעניין, ההתלבטות אם צריך באמת לבחור כי יש בחוץ עוד אלף כמוהו. או שלא? 

זהו, האמת שלא. אם יש משהו מדהים לגלות אותו כשחוצים את העשור הזה של חתונה וילדים, זה שיש בדיוק חלון זמן קצר שאפשר לעשות את זה ואחר כך כבר לא תיכנסי בלב שלם לשום מערכת יחסים. וגם לא אתה. זה מסובך מדי ובלי איפור ומלבישה שתדאג שתראי מיליון דולר גם יום אחרי החתונה. מתמכרים לנוחות, לקפה, לחדר הכושר. לא מבינים למה בדיוק צריך את כל הג'אז הזה (שיעורים מקוונים של משרד החינוך כבר אמרתי?) ומבינים שאחרת את הרכבת. זו של הפניות הנפשית. ולפעמים גם את זו של ילדים והנכונות לרוץ אחריהם בגן שעשועים. 

אז אני יושבת לצפות בהם ובלב אומרת לכולן "תפתחי את הלב, משהו טוב יכול לצמוח מזה". מקבלת שעה של עולם שכבר אינו עולמי, אבל לצערכם גם לא עולמכם ואין לדעת אם ישוב. הולכת לכסות שוב את שלושת הילדים שלי הקסומים בשנתם (והמקסימים פחות כשהם נאלצים להישאר בין 4 קירות, לא לפגוש חברים או לשחק בחוץ) ומקווה בשבילם (וגם בשבילי) שתיכף תיכף זה נגמר וגם אני אפסיק לצפות בשטויות ואחזור לדוקו. 

***

אלו ימים קשים במיוחד לנשים במעגל האלימות. נשים וילדים שההסתגרות בבית עם בעל או אבא מכה קשה להם שבעתיים. מרגישה שאת צריכה סיוע? אזן קשבת? התקשרי 6724* קו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף  24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת. 

 
  •  
  •  

 

 

חתונה ממבט ראשוןטלוויזיהקורונה