"אהבה חדשה": נראה שכל המשתתפים יצאו מתוך סטורי

לא עבר מספיק זמן מאז שידור חתונה ממבט ראשון והנה שוב, בנים ובנות יפים ויפות, מנסים בכוח להתאהב לנו על המסך. אתמול הייתה הפעם הראשונה שצפיתי ב"אהבה חדשה" ואני מודה, למרות שקיוויתי למצוא את המנתק הרשמי החדש של ימי הקורונה, לא הצלחתי להתאהב בקונספט. להבדיל מימיה העליזים של "חתונה ממבט ראשון", אז באמת האמנתי לדובי ורוני למרות הכל, משהו בריאילטי השידוכים של רשת חרק. על הנייר הסדרה הזאת הייתה אמורה להיות בדיוק בשבילי. אני חובבת רומנטיקה, חובבת ריאליטי, מחכה שכולם יירדמו כדי שאוכל להידבק מול המסך ולבהות, אבל הנורא מכל קרה ולא הצלחתי להתחבר.

בין צופי ריאליטי אדוקים לתוכניות מסוג זה יש חוזה לא כתוב – אתה מצידך צופה ויודע שהכל ערוך ומוקפד אבל בוחר לעצום עיניים ולהתמסר למרות הכל, ועורכי התוכנית מצידם עושים הכל כדי לספק לך רגעי אמת או לפחות לנסות שהרגעים שמשודרים על המסך ייראו כך. באהבה חדשה, למרות הניסיון המרשים, קשה להתעלם מהזיוף. הדירות מעוצבות מידי, הסצנות מהונדסות, והמשתתפים נראים מודעים מידי ומתאמצים מידי. מכירים את זה שבדייט ראשון יש שאלות קבועות שמוכנות להישלף ברגעים מתים? אז כזה, במשך כל התוכנית.   

ארבע נשים (רוני נדלר, נעה כסיף, נועה יונני ורונה נאמן) מחפשות אהבה ובכל שבוע הן מכירות גברים שיגורו איתן עד שיוחלט אחרת, זה מה שהבטיחו לנו ועם זה יצאנו לדרך. על פניו נשמע טוב אבל הכל דומה מידי לחתונה ממבט ראשון רק לוחץ מידי – המומחים עוקבים אחרי כל צעד של המשתתפים ומנתחים ברצינות תהומית איך הם מכינים סלט וסוחטים לימון ואיך הם מעדיפים תחפושת של סומו על פני תחפושת של גיבורי על, והזוגות עצמם בעיקר כלואים בתוך דירות קטנות מרושתות מצלמות שמהוות תזכורת תמידית לכך שאנחנו בזמנים של סגר ובידוד. 

אהבה חדשה. צילום מסך מתוך רשת 13

הייתי יכולה לסלוח על הכל כי לירון ויצמן, אבל מדבר אחד היה קשה להתעלם – הבחירה במשתתפי התוכנית. כאילו אנחנו לא סובלים מספיק כשאנחנו גולשים באינסטגרם ורואים איך כולם יפים יותר וטובים יותר – גם באהבה חדשה משום מה העורכים בחרו יפים ויפות, מושלמים ומושלמות. הבנות שמחפשות אהבה כאילו יצאו מתוך סטורי, מאופרות, מתוקתקות ועם פילטר תמידי, והבנים נבחרו גם הם בפינצטה ונראה כאילו גם הם שבויים באיזושהי תדמית שהם רוצים ליחצן לעולם. כולם מדברים כאילו הם מצלמים סטורי, ויותר מכך שהם והן מנסים למצוא חן אחד בעיני השנייה, הן והם רוצים קודם למצוא חן בעינינו. שלא תטעו, יש סיטואציות מסוימות שמרגישות עם כוונה (כן נעה כסיף, אני מתכוונת אלייך) אבל העובדה שכולם נראים מודעים כל הזמן לא מאפשרת למשתתפים להיות פגיעים ולא מאפשרת לנו להאמין להם.

סביר להניח שאם הבחירה במשתתפות שמובילות את התוכנית הייתה אחרת, משהו בציניות שדבקה בכולנו היה נסדק ומצליח להתרגש מחדש. אני לא מזלזלת באף אחת מהנשים שמשתתפות באהבה חדשה, אני בטוחה שכל אחת מהן היא עולם ומלואו, אבל כמו שזה משודר עכשיו, נראה כאילו העורכים מנסים לדמות להן את אותו שטאנץ – "היפה". אם היינו רואים על המסך שלנו קצת גיוון, נשים מלאות, רזות, נמוכות, גבוהות, גדולות, קטנות, מהפריפיריה, מפתח תקווה, אפילו מתולתלות רחמנא ליצלן – היינו פותחים את הלב. אם היינו רואים אנשים אמיתיים, עם חסרונות, פגיעים ולא מושלמים – כמונו – היינו מתעלמים מכל השאר ומתמסרים לתוכנית אבל כמו שהיא עכשיו זה בלתי אפשרי, מכעיס, לא מעניין ובעיקר נמאס.

תוכניות השידוכים בישראל כאילו נתקעו בשנות התשעים והגיע הזמן להתקדם. אם פעם עוד יכולנו להבליג, עכשיו יותר מתמיד הקורונה גרמה לנו לרצות באינטרקציות חברתיות אמיתיות וכנות – ואת זה בינתיים אהבה חדשה לא מספקת. כרגע נותר רק לקוות שבהמשך התוכנית לפחות הבחירה בגברים תהיה מגוונת יותר. בינינו, אני בספק אם זה יקרה. 

אהבה חדשהלירון ויצמןתוכנית שידוכים