סיכום שנה על המסך: שש הסדרות שעשו לנו את 2020

אחרי ציפייה רבה של רוב אוכלוסיית העולם, שנת 2020 מגיעה לסיומה. אפשר לטנף ולהגיד הכל על השנה שחלפה אבל מה שבטוח זה שהשנה הזאת הייתה תור הזהב של הטלוויזיה, בעיקר בגלל שזה מה שעשינו רוב הזמן – ישבנו מול המסך וחיפשנו סדרה טובה. 2020 אולי הייתה סטטית ולעיתים רצופת אכזבות אבל על המסך היא לא אכזבה. פיזית ישבנו על הספה בפיג'מה דהויה ואכלנו את מה שהשליח המבורך של וולט הביא לפתחנו, אבל מנטלית היינו לבושות בבגדי מעצבים, טיילנו בפריז ובין לבין אפילו שיחקנו שחמט. היה לנו הכל – מתח, דרמה, צחוק, נוסטלגיה מרירה ובעיקר הרבה אסקפיזם – אז איך מסכמים את כל הטוב הזה? ליקטנו עבורכם בפינצטה את הסדרות שהכי נכנסו לנו ללב, כאלו שגרמו לנו לחשוב אחרי שהן הסתיימו, כאלו שעזרו לנו לא לחשוב בכלל ואלו שהעלו חיוך וריגשו. אז קבלו אותן במחיאות כפיים והוקרת תודה – שש הסדרות שעשו לנו את 2020, והאוסקר הולך ל:

בקטגוריית הדרמה: "המורדת"

הכרנו את המורדת קצת אחרי שהקורונה נכנסה לחיינו, אי שם בתקופת סגר ראשון. זה אומנם היה בינג' קצר יחסית מכיוון שמדובר במיני סדרה בת ארבעה פרקים בלבד, אבל חווית הצפייה הייתה מרתקת ותמיד גרמה לנו לרצות עוד. הסדרה שהצליחה לסחוף את העולם, מבוססת על ספרה האוטוביוגרפי של דבורה פלדמן. פלדמן נולדה וגדלה בחסידות סאטמר בניו יורק, התחתנה בשידוך כשהייתה בת 17, ועזבה את החסידות יחד עם בנה כשהייתה רק בת 23. הסדרה עצמה עוקבת אחרי אסתי (שירה האס), בת דמותה של פלדמן, נערה בת 19 שהחליטה לנטוש את  הקהילה השמרנית ואת בעלה הטרי, ועוברת לברלין. הסדרה נעה בין צירי זמן שונים – חייה של אסתי בקהילה הסגורה, השידוך עם בעלה, חיי הנישואים שלה, והחיים החדשים שלה כחילונית בברלין. "המורדת" מספקת הצצה לחיים אחרים של קהילה סגורה ומסקרנת ומכאן כנראה סוד הצלחתה. הסדרה לא חפה מבעיות, היא נגועה בסטיגמטיות מסוימת ולפעמים אפילו מציירת את מנהגי הקהילה הסאטמרית כפגניים. בעולם של המורדת אסתי כאילו יוצאת מאפלה מוחלטת (חייה כחרדית) לעולם של אור (החיים כחילונית) – אבל במציאות לא הכל שחור או לבן והדברים קצת יותר מורכבים, אולי קשה לרדת לעומקים כאלו בארבעה פרקים אבל היה טוב עם הסדרה הייתה גם מתעכבת על רגעי החסד בקהילה החרדית. למרות זאת, "המורדת" מלאה בסצנות מכוננות כמו הרגע בו אסתי משילה מעצמה את הפאה והחצאית הארוכה, או הרגע בו היא מתעמתת עם בעלה שמתחנן שתחזור. אחת הסדרות שבאמת גרמה לנו לחשוב אחרי שהיא הסתיימה. אם לא צפיתם, מומלץ.

"המורדת". צילום: יח"צ באדיבות Netflix

בקטגוריית הטראש: "הישרדות"

כשהכל מסביב כל כך כבד אי אפשר בלי קצת טראש (על מי אנחנו עובדים, גם אם הכל היה קליל והיו עפים לידינו חדי קרן ורודים לא היינו מוותרים על טראש). כבר תקופה ארוכה שהערוצים המסחריים מציפים את לוח השידורים שלנו בריאליטי – חתונה ממבט ראשון, אהבה ממבט ראשון, מאסטר שף, נינג'ה ישראל, האח הגדול – מה לא. כולן יפות כולן צהובות אבל בקטגוריה הזאת הייתה אחת שעשתה לנו את השנה – הישרדות VIP. אסי בוזגלו, אלינה לוי, ישראל אוגלבו, ירדן ג'רבי, עידן חביב, רגב הוד, בני ברוכים, התערבות הפקה, פרקים שנמתחים כמו מסטיק ומחולקים לתתי פרקים שגם הם נמתחים כמו מסטיק, אח איזה ימים. אז אומנם רשת 13 הצליחה להוציא לנו את המיץ עד שהתוכנית הסתיימה אבל היא גם הצליחה להכניס עניין לחיים המשעממים שלנו. כולנו חיכינו לרומן המיוחל בין ירדן ג'רבי לעידן חביב (ששבר לנו את הלב אגב), כולנו כעסנו על בני ברוכים שהתהפך שוב ושוב, וכולנו חיפשנו ברזנט להסתתר מאחוריו במהלך קרב האגואים של ישראל ואסי. שידור התוכנית אפילו גרם למשתתפי התוכנית עצמם לחדש את המריבות והסכסוכים שהיו על האי ולהעביר אותם לרשתות החברתיות. השיא הגיע כמובן באירוע הגמר שלקח את כולנו לקצה וכלל שוחד, הפרת אמונים וגניבת קולות. אז תודה על הצהוב הצהוב הזה, מחכים לעונה הבאה. רק בקשה אחת קטנה מהמנחה גיא זוארץ – בעונה הבאה קצת פחות ארס וסכסכנות, שמענו שזה גם לא טוב לקמטים.

 בקטגוריית החשוב: "להרוס אותך"

אם להיות ישירים כמו שהטון של הסדרה מחייב, "להרוס אותך" של היוצרת והשחקנית מיקיילה קול הבריטית עוסקת בתרבות האונס. קשה לעיכול, וישר בפרצוף – הסדרה מתמקדת באראבלה (בגילומה של קול) סופרת צעירה ומשפיענית רשת מלונדון שערב אחד משנה את חייה. הפרק הראשון מתמקד באותו ערב במהלכו הוכנס לתוך המשקה של אראבלה סם אונס, הזיכרון שלה נעלם לכמה שעות אבל בהמשך הפלאשבקים מתחילים לצוף והיא מבינה שהיא עברה תקיפה מינית.

"להרוס אותך" נוגעת בנימים חשופים ולא פשוטה לצפייה בכלל. אנחנו מודים, היו פרקים טריגרים שלא הצלחנו לשרוד. הדמות הראשית מחפשת את האנס שלה לאורך הסדרה אבל לא מתנהגת כמו שהורגלנו לחשוב ש"נאנסת אמורה להתנהג". היא ממשיכה לחיות על כל המשתמע מכך, היא חזקה, לעיתים מבולבלת ובעיקר מתפקחת. הסדרה חוקרת את עולם הדייטים, את השטח האפור של תקיפות מיניות, נוגעת בהאשמת הקורבן ובגבולות המטושטשים של הטוב והרע. ספוילר קטן: פרק הסיום (אפשר להגיד שבדומה לכל הסדרה) הוא לא מה שציפינו לו, והוא נותן במידה מסוימת קלוז'ר לכל צופה.

"להרוס אותך". צילום: יח"צ

בקטגוריית ה'וואו' והמצחיק: "חזרות"

חזרות של נועה קולר היא כל מה שאפשר לבקש מסדרה והיא בעיקר מדברת עלינו. על הפרידות המכוערות שלנו, ההתפלשות בבוץ, הרגעים הקטנים שלנו ועל כל מה שעושה אותנו אנושיים. הסדרה מתמקדת בבני הזוג איריס (קולר) ותומר (ארז דריגס), היא מחזאית והוא במאי, ששנייה אחרי שנפרדו הם מגלים שפרויקט משותף שלהם התקבל להפקה בתיאטרון הלאומי ועכשיו הם צריכים  לעבוד יחד, והבונוס, הדמויות שלהם יגולמו ע"י צמד כוכבי טלוויזיה מלוקקים (אגם רודברג ואיתי תורג'מן). לפני שבכלל נתחיל להגיד מה אנחנו חושבים על הסדרה נציין שמאז שהתחלנו לצפות בה אנחנו שלולית לרגליה של נועה קולר ובעיקר אכולי קנאה. היוצרת מצליחה להביא למסך את האמת כמו שהיא, בלי להתחבא. זוגיות עקומה, חוסר ביטחון, זקן נשי ושקרים שאנחנו מספרים לעצמנו – והכל בתוך פאנצ'ים מזוקקים ומצחיקים. "חזרות" הראתה לנו שלכולם יש חרא בחיים, גם לזאת שנראית מושלמת וגם לאקס שעזב ולא מסתכל אחורה. היא שמה לנו מראה מול הפרצוף ובעקר הראתה לנו כמה האמת כובשת וכמה האנושיות והפגמים שלנו מושכים. רגעי שיא בסדרה: המפגש של איריס עם שרת התרבות (גילה אלמגור האלמותית), מיה גוטמן (אגם רודברג) עושה מגי אזרזר בחתונה שלה, ועופר מרציאנו (איתי תורג'מן) מתמוגג מהצלוליטיס של איריס (קולר). תתחילו לצפות עכשיו ותודו לנו אחר כך.

בקטגוריית פמיניזם זה כאן: "גמביט המלכה"

"גמביט המלכה" מגוללת את סיפורה של בת' הרמון, יתומה צעירה בשנות החמישים והשישים, שהצליחה לפרוץ כנגד כל הסיכויים בזכות הכישרון הטבעי והמופלא שלה לשחמט. הסדרה בת שבעת הפרקים, מלווה את הרמון בילדותה בבית היתומים, שיעורי השחמט אצל השרת המופנם, ומסע התבגרותה כעילוי בעולם שנחשב גברי. בדרך אנחנו גם נחשפים להתמכרות ולאובססיות של בת' ולדמותה הייחודית.

בת' מסודרת ומדויקת, השיער האדמוני שלה ישר והפנים שלה חדות, בדיוק כמו העולם של הסדרה, נקי אסתטי ומדויק בצורה סוחפת. סוד הקסם של  "גמביט המלכה" הוא בעיקר הדמות הראשית שלה, שלמרות שהיא לא מגלה הרבה רגש היא גורמת לנו להתאהב בה ורק לרצות שתצליח. דמות נשית חזקה שאיפשהו שונה מכל מה שלמדנו להכיר: מעבר לסיפור המעניין, מה שמיוחד בסדרה הזאת הוא האופן בו בת' מתנהלת – למרות שהיא אישה בעולם של גברים, היא לרגע לא מתעכבת על זה וגם הסדרה לא. היא רוצה להצליח, רואה את עצמה כשווה (ומעבר) ולא נותנת להתעסקות הזאת להנחות אותה, אין עניין. גישה פמיניסטית אחרת, שכיף לראות בעיקר אחרי שהורגלנו לראות את הדמויות הנשיות שלנו נלחמות על מקומן. לסיכום: שווה לראות. כשסדרת טלוויזיה גורמת למשחק שחמט להיראות סקסי, סביר להניח שהיא טובה.

בקטגוריית הקלילות: "אמילי בפריז"

כדי לצפות בסדרה הזאת וליהנות היינו צריכות להתעלם מהרבה: מהעובדה שכולם בפריז מושלמים ויפים ולובשים תמיד בגדי מעצבים, מהעבודה שהכל מצליח לדמות הראשית, מהעובדה שכל הגברים הסטרייטים סביבה הם חתיכים (ולבנים) ומתאהבים בה, ובעיקר מהעובדה שהיא הצליחה לסחוב במזוודה שהביאה איתה מארה"ב את כל המלתחה של קארי בראדשו. אחרי שהצלחנו להתעלם מכל זה באמת שהיה לנו כיף. "אמילי בפריז" היא בריחה מהמציאות של פתח תקווה וכל מה שאנחנו יכולים לחלום עליו בתקופה הזאת. הסדרה מספרת את סיפורה של אמילי הצעירה (לילי קולינס) שנשלחת ע"י המעסיקים האמריקאים שלה לנהל את הרשתות החברתיות של חברה מצליחה בפריז. בדרך חבר שלה נפרד ממנה והיא מכירה חברים חדשים, מאהבים חדשים, ונחשפת לעולם שונה מכל מה שהיא הכירה. הסדרה אומנם זכתה לביקורות קטלניות ברחבי העולם ולנחירות בוז צרפתיות אבל נחלה הצלחה כבירה והיא לגמרי המרענן הרשמי של התקופה הזאת. ספק אם נחזור אליה כשהחיסון יתחיל לפעול אבל היא בהחלט עשתה לנו טוב.

 

ולסיום, עוד סדרה של כבוד שאף סיכום לא יהיה שלם בלעדיה:

בגרסת ההתמכרות והמסטיק שלעולם לא יימאס עלינו: האנטומיה של גריי

טלוויזיהנועה קולרסדרותסיכום 2020