'סיר לחץ וריטלין שנגמר': למה אנחנו מחפשים תירוצים עבור רמי ורד?

יומיים עברו מאז מפגן האימה של רמי ורד וכולנו עדיין בזה, מחזיקים את הראש ומנסים להבין איפה טעינו ואיך לא ראינו ואולי בכלל לא ראינו נכון. ורד, למי שאיכשהו עדיין לא מעודכן, זעם על הדייר דניאל לוין כי העז לדבר עם לינור סביניק החברה הכי טובה/הבת שלו/בת הזוג שלו בבית, בזמן שמשעמם לו. ורד קילל, צעק והשפיל את האחרון והתייחס ללינור ברכושנות ושתלטנות, בזמן שהיא בחלק מהזמן ישבה לידו בחיוך קפוא וניסתה להרגיע אותו, ובחלק השני הסבירה לדיירים האחרים שדווקא היחס כלפיו הוא לא הוגן ושצריך להבין אותו.

כל מי שצפה בשידור הרגיש חוסר נוחות עצום מכל הסיטואציה ובעיקר חמל על לינור. דניאל, במקרה הזה, היה החלק הזניח במשוואה והאופן בו ורד השתלט על לינור כאילו היא שלו ואין לה את הזכות או היכולת לבחור עם מי היא מדברת – היה מזעזע. צופים אדוקים של "האח" יודעים שלינור היא אישה חזקה ולא פראיירית בכלל, וההתנהגות של ורד רק הראתה לנו בשידור חי איך גברים שתלטניים פשוט משבללים לאט לאט את הבחורה שלצידם.

מכל הסיטואציה הנוראית הזאת, הדבר שהכי הפחיד אותי הוא שאחרי שהזדעזעתי מההתנהגות של רמי ורד, באופן מוזר התחלתי לחפש עבורו תירוצים. כשצפיתי בקטע האלים של רמי ולינור ישבתי מול המסך בלי אוויר, אבל אחרי שהשידור נגמר בעודי דשה בפרק ביני לבין עצמי וקוראת פוסטים בנושא – התחלתי לחפש סיבות למה שהוא עשה, כי זה באמת לא הגיוני שהוא יתנהג ככה. הרשת לא הפסיקה לבקר את רמי ורד ואני ניסיתי למצוא הסברים: 'הוא בסיר לחץ', 'נגמר לו הריטלין', 'זה היה חד פעמי', 'אם זה היה הפוך ולינור הייתה עושה את זה היינו מסתכלים על הסיטואציה אחרת', 'הוא התנצל וגם הראה שהוא יודע שזה לא בסדר', 'הוא מסכן וחוטף עכשיו שיימינג נוראי בלי האפשרות להגיב', 'הילדים שלו צופים בו וזה לא בסדר לשפוט'. הלב החמיץ אבל עם כל תירוץ כזה נזכרתי גם באישה שעמדה מולו וביחס אליה, ואת זה לא הצלחתי לתרץ לעצמי בשום אופן.

הניסיונות האלו לנסות להסביר לעצמנו את המציאות, לחלק לטוב ורע ולעשות סדר – הם משהו שכולנו עושים, גם שההסבר מרוח לנו מול הפרצוף. אנחנו מתייגים מישהו כ"טוב" ולא מצליחים לעכל שהוא מורכב ועגול והוא מסוגל גם לרוע. כי כשאין חלוקה של טוב ורע אנחנו נכנסים לכאוס ו- איך זה יכול להיות שהוא עשה את זה. לתייג זה נוח כי ככה העולם שלנו מוגן ואנחנו יודעים לשמור על עצמנו. כשאנחנו לא יכולים לזהות מי טוב ומי לא אין לנו אפשרות להישמר.

גליה עוז. צילום מסך תוך יוטיוב. מצעד הספרים המקוון.

בדיוק מאותה סיבה אנחנו מסרבים להאמין לגליה עוז שחשפה בספר חדש כי אביה, הסופר המוערך עמוס עוז ז"ל, נהג להכות אותה ולהתעלל בה. גם במקרה הזה אנחנו מנסים למצוא תירוצים, 'היא בטח הייתה מורדת בצעירותה', 'לאחים שלה הוא לא התייחס כך', 'יש דברים שאנחנו לא יודעים'. קשה לנו לעכל שאנשים הם מורכבים ועגולים וטועים. יש לנו בראש תבניות וככה אנחנו חיים – עמוס עוז ז"ל הוא אינטלקטואל ואחד מגדולי הסופרים בישראל אז איך הוא מסוגל בכלל לפגוע? ורד הוא סטנדאפיסט אהוב, אושיית טוויטר מוערכת, חלק מהברנז'ה אפילו אז איך זה יכול להיות יתנהג בצורה אלימה? ושארז דריגס יטריד – מה הקשר בכלל?

תיוגים זה השטן. זה עובד לכל הכיוונים ואנחנו עושים את זה כל הזמן ולכולם, גם לגברים וגם לנשים – בן זוג אשכנזי יהיה עדין, מטפלת מזרחית וחמה לא תפגע בילד שלנו, רופא גבר יהיה מיומן ומקצועי יותר מרופאה. איש איש במחנה שלו ועם סט הערכים עליו גדל. זה אומנם עוזר לנו לשרוד את הכאוס אבל זה גם הדבר שהכי גורם לנו להיפגע, כי כשאנחנו עוצמים עיניים אנחנו מאפשרים לפגיעה להתרחש. כשאנחנו לא מאמינים לאלו שמעזים לספר אנחנו גורמים לאחרים ואחרות שסובלים להתחבא ולהסתיר מה הם עוברים או עוברות, כשאנחנו מוצאים תירוצים עבור אחרים אנחנו גורמים להם לחשוב שההתנהגות שלהם הייתה תקינה. אנשים הם עגולים ומורכבים וזה תקף לכל אחד, הגיע הזמן שנבין את זה.

גליה עוזהאח הגדוללינור סביניקעמוס עוזרמי ורד