שבת בבסיס. מבעד לגדר חיילות מאושרות שיוצאות ליומיים בבית שמרגישים כמו חופשה בתאילנד. בתוך הבסיס שתי חיילות שצופות באלו שזכו לצאת לחופשי ומתענגות במרירות על קופסאות אוכל של אמא, תקועות בלופ אינסופי שלא נגמר ושונאות את העולם. ומסביב נוף של אוהלים ירוקים, וצהוב וחום שלא נגמר. מרגיש מוכר? לא, זאת לא קפיצה לעבר לימים המסויטים שלכם בזיקים או במחנה 80, מדובר בעוד סצנה מדויקת ומופלאה מתוך הסדרה המעולה של כאן 11 "המפקדת".
"המפקדת", אותה כתבה היוצרת עטרה פריש, מספרת את סיפורן של צוות מפקדות בבסיס טירונות של נשים. נועה המ"מ (אלונה סער), ספיר הסמלת (מיה לנדסמן), המ"כיות צימר (כרמל בין), צליל (נועה אסטנג׳לוב) וערבה (עלמה קיני), וקבוצת טירוניות לא ממושמעות שמציבות שוב ושוב בפני המפקדות שלהן אתגרים שאפילו צה"ל לא הכין אותן אליהן.
הביקורת מהללות ובצדק, אחרי "חזרות" ו"שעת נעילה", "המפקדת" היא הלהיט התורן של כאן. אני מודה, כששמעתי על הסדרה לקח לי זמן עד שישבתי לצפות, הטלוויזיה הישראלית מלאה בסדרות וסרטים שהתעסקו במציאות הצה"לית ולא חשבתי שאפשר עוד לחדש. אבל כשהתיישבתי מול המסך פשוט התאהבתי, הכל היה כל כך מוכר ואמיתי שנשאבתי פנימה.
נכון, צמד המילים האלו, "אמיתי" ואותנטי", קצת נשמע כמו קלישאה כשמתארים סדרות וסרטים אבל במקרה הזה, מבטיחה שהן מתאימות בול. יוצרים של סדרות תמיד אומרים שהם רוצים להביא למסך את האמת ומזקקים רגעים של חיים לתוך הטלוויזיה שלנו. לרוב כשכותבים טוב זה עובד ו"האמת" עוברת, במקרה של המפקדת כל סצנה עובדת כפול כמו בוקס בבטן לא רק כי הטקסטים "אותנטים", אלא גם כי הנשים שאומרות אותו הן כאלו.
אני חושבת שזה הקסם האמיתי של המפקדת. לראות סוף סוף אנשים כמונו על המסך. אמיתיים, לא מושלמים, עם גוף "רגיל", שיער שלא תמיד מסתדר, והכל מהכל. בנות רזות, מלאות, גבוהות, נמוכות. החיים עצמם. וזה כל כך כיף ומרענן לראות אותנו על המסך, ומרגיש כל כך טוב ואמיתי, והנה, כנראה ש"הפמיניסטיות האלה" שצעקו להראות מגוון צדקו, זה עובד. אפשר להראות סצנת סקס עם אישה מלאה (מיה לנדסמן המהממת והמוכשרת) בלי לדחוף אג'נדה, ואפשר לעשות סדרה על צה"ל בלי שהגיבורות והגיבורים שלה ייראו מושלמים. נכון, היו כאלו שעשו את זה קודם, גם בתאג"ד, הסדרה הצה"לית של יס, דאגו להראות מגוון וחיילים אמיתיים, אבל כשזה הגיע לגיבורות עצמן הן נראו כאילו יצאו מפוסטר שמעודד גיוס. צריך להודות, ברוב הסדרות הישראליות זה המצב, דמויות המשנה יכולות להיות מגוונות אבל כשזה מגיע לדמויות הראשיות הן חייבות להיות מושלמות.
בחו"ל, המגמה הזאת של "נשים אמיתיות" על המסך כבר מזמן צברה תאוצה. אומנם אצלנו זה עדיין מדשדש והגיבורות הישראליות שלנו הן יותר 'אמילי בפריז' מאשר 'שרון מחולון' אבל נראה שיש תקווה והמצב מתחיל להשתנות. נועה קולר כבר עשתה את זה ב"חזרות", ו"המפקדת" עושה את זה בגדול. האמת היא לא אנשים מושלמים שאומרים טקסטים שבורים, האמת היא אנשים רגילים שמגיעים בכל מיני צורות.