"החיים עצמם" הפכה מראה למציאות שהולכת ונעלמת באמריקה

'החיים עצמם, This is Us, סדרת הדרמה המשפחתית הכה אמריקאית הגיעה אמש לסיומה אחרי שש עונות של שמחה ועצב ובלי רגע אחד של מתח. בלי ספוילרים, כי אין באמת שכאלה, הסדרה התחילה עם טריק שליווה אותה לכל אורכה של קפיצות בזמן של שלושה דורות וזכינו לראות את הגיבורים בכל שלבי החיים שלהם אבל שלא לפי סדר כרונולוגי. הסדרה הזו באה לעולם בתוך כהונתו של אובמה, כשהוליווד עדיין הייתה אופטימית מתמיד ונוסטלגית להחריד. במשפחה הזו כמו במשפחות הוליוודיות אחרות התמודדו עם שתייה, השמנת יתר, גזענות, אפליה, ויאטנם, מחלות וטרגדיות אבל תוך אמונה יוקדת בטוב ליבו של האדם. ציניות או תיחכום היו לגמרי מחוץ לתחום.

רבים זנחו אותה די בהתחלה אבל מי שהתאהב במשפחת פירסון, ליווה אותם עד הסוף וזה כמובן לא היה סוף מר. היה בהם נאיביות, אופטימיות, אהבה שאינה תלויה בדבר בין האחים ואהבה שרק אפשר לחלום עליה בין הגיבורים הראשיים שריחפה כמו עננה על מערכות היחסים היותר מורכבות שהציגו בני הדור השני. הם הציגו הכלה וגיוון שהראו את פניה היפים של אמריקה, עם אימוצו של תינוק שחור במקום זה שמת בלידתו וגידולו כמעט כבן מועדף בתוך שלישיית פירסון, עם קבלה של הגיבורה היחידה באמת על המרקע שסובלת מאוביסיטי- משקל יתר קיצוני שהמשקל בכלל לא הגדיר אותה, עם אימוץ, עם התמודדות אל מול פוסט הטראומה מויאטנם, עם בני זוג ממוצאים שונים ועלילה שנפרשה על פני היבשת כולה כאילו מדובר באמת במדינה אחת.
אבל כבר בשנה השנייה נכנסה הסדרה הזו לעידן אחר, עידן טראמפ, ואמריקה שינתה את פניה בעוד הסדרה ממשיכה בשלה, ולמעט איזכור קטנטן של מחאת Black Lives Matter, ושל מסכות הקורונה שצצו ונעלמו, המראה שהציגה לא דמתה באמת לזו שניבטת אלינו מאמריקה של היום.

ספק אם המתרגם של YES שהחליט לקרוא לסדרה 'החיים עצמם', ידע עד כמה אירוני יהפוך השם הזה כי החיים עצמם בעידן טראמפ כבר לא היו מכילים כלל וכלל. לא כלפי מיעוטים, לא כלפי להט"ב או הומלסים, לא כלפי מהגרים, לא כלפי אף אחד שלא היה לבן וחשב כמו טראמפ.

בניגוד לסדרה שאפילו המילים 'דמוקרטים' ו'רפובליקנים' לא נאמרו בה, אמריקה מעולם לא הייתה כה מפולגת. הפעם האחרונה שתהום כזו נפערה בין המחנות הפוליטיים הייתה כנראה במלחמת האזרחים ולא בטוח שאנחנו רחוקים משם. רגעי הפרידה הסכרינים שהציגו הפירסונים, עלו למרקע במקביל לתמונות הזוועה מטקסס של נער בן 18 שטבח ב – 19 ילדים ושתי מורות בבית ספר יסודי. זה קורה שבועיים אחרי ירי במבוגרים שחורים בבאפלו ואחרי שמדינה אחרי מדינה מחוקקת חוקים דרקוניים נגד הפלות שהתסריט של 'סיפורה של שפחה' נראה מיושן לעומתם. מיזורי קיבלה חוק לפני יומיים שאוסר הפלות גם במקרה של הריון מחוץ לרחם (כלומר גזר דין מוות לאישה שנושאת הריון כזה), יום קודם לכן העבירו באיידהו חקיקה שלא רק תמנע הפלות גם במקרה של אונס וגילויי עריות אלא גם תאפשר לבני משפחתם של האנסים לתבוע אנשי צוות רפואי שסייעו לאישה להפיל על כך שמנעו מהם את הזכות לבן משפחה נוסף. שמעתם נכון. הלילה הצטרפה אוקלהומה שאסרה כליל על הפלות. ברוב מדינות ארצות הברית החל מהשנה, אין לנשים זכות על גופן יותר. 

Teenage males with AR-15s are a schools worst nightmare. #Texas #Uvalde #GunControlNow #GunControl #TexasSchoolMassacre #NRA2022 pic.twitter.com/iepsKZq6xv

החיים עצמם באמריקה הופכים קשים לכל מי שהוא ליברלי באופיו וזה קורה כשנשיא דמוקרטי יושב בבית הלבן. אם חלילה יתגשם הסיוט שלהם וטראמפ יחזור או מי מממשיכיי דרכו, החיים עצמם יהיו גרועים יותר ממה שהם היום. סדרה כזו היא מפלטם של כל מי שקיוו שאפשר ליצור אמריקה אחרת, בקצב העניינים הנוכחי – זה הופך לתסריט בדיוני לחלוטין.