לופיטה ניונגו: ליופי אין שום גוון

לטקס האוסקר האחרון יש כוכבת בלתי מעורערת אחת – לא, זו לא תמונות הסלפי המפורסמת בעולם, אלא לופיטה ניונגו, מי שנחשבת בימים האחרונים לשם החם ביותר. נאום הזכייה המרגש שלה, שבמהלכו עודדה ילדות להמשיך ולחלום, היה רק החותמת הסופית לאובססיה שפיתחו כלפיה לאורך כל עונת הטקסים, ולא רק בגלל חוש האופנה המפותח והיופי העוצר נשימה שלה.

מאז שפרצה לופיטה לחיינו – ובמקרה שלה המונח 'פרצה לחיינו' הוא הכי מדויק שיש, שכן הסרט "12 שנים של עבודות" הוא העבודה הראשונה שלה אחרי הלימודים – מציגה לופיטה כוכבות מזן אחר. למעשה גם ג'ניפר לורנס – מי שהיתה באוסקר 2013 על תקן הכוכבת הגדולה – שייכת לזן הכל כך מבורך הזה, שמביא לנו כוכבות "אמתיות". לא עוד צעירות שחוגגות עצמן עד לא ידע כמו לינדזי לוהן ומיילי סיירוס, לא עוד כוכבות ריאליטי שעושות הכול למען תשומת לב ולא עוד נערות שובבות מבתים עשירים, שלא ידעו יום אחד של מחסור בחייהן, כמו פריס הילטון וקים קרדשיאן. לופיטה וג'ניפר הן נשים, כמונו בדיוק, נורמליות, מאוזנות ומאוד אינטליגנטיות. שתיהן גם עושות סוג של עבודות קודש, ואת הפרסום הרב שלהן הן מנצלות לא בשביל הנחות סלב אצל המעצבים הגדולים, כי אם בשביל להפיץ מסרים חשובים של העצמה אישית ונשית ושל קבלה עצמית.

בעוד ג'ניפר (שמרבה ליפול דווקא ברגעים הכי מלאי פאתוס, כמו שעשתה באוסקר הקודם כשעלתה לקבל את הפרס וכמו שעשתה על השטיח האדום בטקס השנה) מרבה לדבר על הלחץ שמופעל על הצעירים והצעירות בימינו להוריד במשקל, לופיטה מרבה לדבר על צבע עורה הכהה, ועל הקושי של נשים עם צבע דומה לקבל את עצמן ולקבל הזדמנויות שוות.

כמה ימים לפני האוסקר, לופיטה קיבלה את פרס הפריצה הגדולה בכנס הנשים השחורות השנתי בהוליווד. כהרגלה, היא העניקה נאום מרגש במיוחד, בו סיפרה על הרצון שהיה לה בילדותה לשנות את צבע עורה.

"קיבלתי מכתב מילדה ואני רוצה לשתף אתכן בחלק קטן ממנו", פתחה לופיטה את דבריה. "לופיטה היקרה, אני חושבת שאת ברת מזל שאת כזו כהה, אבל בכל זאת זכית לכזו הצלחה בהוליווד בין לילה. בדיוק התכוננתי לקנות קרם מיוחד כדי להבהיר את עור שלי כשהופעת על מפת העולם והצלת אותי".

לופיטה ממשיכה ומספרת כי ליבה דימם מעט כשקראה את המילים האלו. היא משתפת כי היא בעצמה סבלה מתקופות בהן רצתה לשנות את הצבע שלה. "פתחתי את הטלוויזיה וראיתי רק עור בהיר", היא משחזרת. "התפילה היחידה שלי לאלוקים, מחולל הניסים, היתה שאתעורר עם עור בהיר יותר. כשהבוקר היה מגיע הייתי כולי נרגשת לראות את העור החדש שלי, עד כדי כך שסירבתי להסתכל על עצמי עד שאני לא עומדת מול ראי כי רציתי לראות את הפנים הבהירות שלי קודם. ובכל יום חוויתי את אותה האכזבה כשגילית שאני כהה בדיוק כפי שהייתי ביום קודם".

לופיטה מספרת כי היא ניסתה לעשות "עסקים" עם אלוקים: היא הבטיחה לו שהיא תפסיק לגנוב קוביות סוכר, תמיד תקשיב לאמא שלה ולעולם לא תאבד יותר את המדים של בית הספר, הכול בתנאי שהוא יעשה כרצונה. השחקנית היפהפייה מספרת כי בנערותה השנאה העצמית שלה גדלה עוד יותר, אך כל זה השתנה ברגע, כשהדוגמנית אלק ווק פרצה בגדול. "אפילו אופרה קראה לה 'יפה'", אומרת לופיטה, "וזה הפך את זה לעובדה. לא יכולתי להאמין שאנשים התייחסו למישהי שנראית כל כך כמוני כיפה. המראה שלי תמיד היה מכשול שהייתי צריכה להתגבר עליו, ופתאום אופרה אמרה שהוא לא".

בהמשך אומרת לופיטה כי אמה תמיד היתה אומרת שיופי לא יכול להאכיל אותך. בהתחלה היא לא הבינה את משמעות הדברים, עד שלבסוף הבינה שיופי זה לא דבר שאפשר להשיג או לרכוש, זה משהו שצריך להיות. "מה שיפה באופן יציב הוא חמלה – לעצמך ולאלו שמסביבך".

את דבריה היא מסיימת בפניה לילדות צעירות שעוברות מסע דומה, במטרה שיבינו שהיופי הוא מבפנים וליופי הזה אין שום גוון.

צפו בנאום המלא: