שוברת סטיגמות: לורן פרסקיאן וקמפיין קיינד

במהלך 5 עונותיה של "שובר שורות" עטורת הפרסים הצליח ג'סי פינקמן לשבור לא מעט דברים, אבל כשקיבל אהרון פול המגלם את הדמות את פרס האמי על תפקידו לפני כשבוע וחצי, בפעם השלישית, מה שהוא שבר היה דווקא את אתר האינטרנט של אשתו, לורן פרסקיאן. "לאשתי, אלוהים, תודה שנשאת אותי, תודה לך שהקדשת את חייך להפצת נדיבות בכל רחבי העולם, כולנו מעריכים את זה. אם אתם עוד לא יודעים מה היא עושה, חפשו את קמפיין קיינד (Kind Campaign). עשו לעצמכם ולילדים שלכם טובה – קמפיין קיינד, תודה".

אהרון פול, כוכב "שובר שורות" בנאום הזכייה בטקס האמי

רגעים ספורים לאחר ששחרר פול את המילים הללו לחלל האוויר, עוד בזמן שאשתו בקהל נראתה נרגשת כהלכה מהמחווה, כבר קרס אתר קמפיין קיינד מכמות הכניסות האסטרונומית שהקפיצה תוך רגע אחד את לורן פרסקיאן ואת הקמפיין שמטרתו עידוד אחווה בין בנות, נערות ונשים וצמצום תופעות של בריונות, התעללות ואלימות נשית כלפי נשים, אל לב תשומת הלב הבינלאומית – התמקדות לה כנראה לא זכה הקמפיין החשוב הזה מרגע הוולדו, לפני כחמש שנים.

שוברת שורות וסטיגמות

דרכו של קמפיין קיינד החלה ב-2009 בקליפורניה, כשפרסקיאן, ביחד עם חברתה מולי תומפסון, למדה קולנוע דוקומנטרי ותקשורת באוניברסיטת פפרדין, והשתיים חשבו על הנושא של אלימות נשית כנקודת מוצא. הארגון שקם סביב קיינד, שאחראי לתנועה חברתית נשית שרק עכשיו מתחילה לגלות את המומנטום שלה, היה למעשה תוצר לוואי של הסרט הדוקומנטרי עליו חשבו השתיים כפרוייקט סיום עבור לימודיהן, בשם "למצוא נדיבות" ("Finding Kind"), משחק מילים שהעניק את השם לקמפיין כולו, בסופו של דבר.

"במשך השנים, הדרכים האכזריות בהן מתייחסות נשים זו לזו הפכו לנורמות חברתיות, עם אמצעי תקשורת שונים שלועגים ואפילו מאדירים את הבעיה", מסבירות השתיים באתר הקמפיין את הרציונל לפעילותו ומדוע היא חשובה. "מה שאנחנו בדרך כלל בוחרים להתעלם ממנו היא העובדה שהחוויות האלו מביאות לעתים קרובות לדיכאון, חרדה, אובדן ערך עצמי, הפרעות אכילה, שימוש בסמים, אלכוהוליזם, נסיונות התאבדות והתאבדות בפועל שעולה בחיי מיליוני בנות… אנחנו מציעות משהו מאוד פשוט: להפסיק עם התחרותיות, להפסיק עם העוקצניות, לפעמים עם השנאה ולהיות נדיבה".

"החוויה האישית שלי בחטיבת הביניים הייתה טראומטית להדהים", סיפרה פרסקיאן בראיון למגזין בוס בשנה שעברה, "זו הייתה תקופה אפלה מאוד, סבלתי מבריונות לאורך כל הדרך עד כיתה ח', והייתה לזה השפעה עמוקה עליי, הנושא של פשע של נשים כלפי נשים באמת נחקק בליבי מאז. מולי ואני למדנו קולנוע יחד וחשבנו יחד על הרעיון יום אחד, אחרי שדנו בחוויות העבר המשותפות לנו. התכוונו ליצור סרט דוקומנטרי בשם "למצוא נדיבות", ואחרי ששמענו את סיפוריהם שוברי הלב של בנות מכל רחבי המדינה, זה עודד אותנו לקחת את הרעיון הזה הלאה".

פרסקיאן המצודדת והבלונדינית יוצרת אולי כיום את הרושם החיצוני המוטעה, של מי שהייתה בטח "מלכת הכיתה" בזמנה, כזו שמחלקת אימה לסובבותיה ולא סופגת אותה בעצמה, אבל למגזין People סיפרה על מציאות אחרת לחלוטין, זוהרת הרבה פחות. "הבנות האלה עשו כל מה שהן יכלו כדי לגרום לי להרגיש בודדה ומכוערת וחסרת ערך. זה ריסק אותי. כתוצאה ממה שעברתי, הגעתי להתמודדות עם דיכאון חמור ובעיית אכילה. לגמרי איבדתי את עצמי".

שק של סטריאוטיפים

בהגדרתו שואף קמפיין קיינד, שהינו ארגון ללא מטרות רווח שפועל בעיקר בזירה המקוונת, לעסוק בפעילויות שיסייעו בחינוך לסובלנות ואחווה נשית מצד אחד, ויתעמתו עם ההשלכות של התעללות פיזית או נפשית של נשים בנשים מצד שני. כחלק מפעילותו מפעיל הקמפיין אתר תמיכה לנשים הסובלות מבריונות או סבלו בעבר מהתעללות פיזית או נפשית מצד נשים אחרות.

במקביל מתפעלות מובילות הקמפיין נוכחות אינטרנטית פעילה במיוחד בכל סוגי המדיה החברתית, מטוויטר ופייסבוק המתבקשים מאליהם, ועד פלטפורמות אזוטריות קצת יותר כמו Orkut ו-Bebu, הפופולריות יותר בחלקים הפחות מערביים של העולם. נשים מכל הגילאים יכולות להעלות לאתר ולקבוצות השונות את סיפוריהן, ולהתמודד על אחת מעשר מלגות שנתיות שמעניק הארגון.

האם תשומת הלב היתרה לה זכה קמפיין קיינד לאחר האזכור המדובר בפרסי האמי, שהייתה כה אדירה שהאתר למעשה לא היה נגיש מרוב עומס במשך קרוב לשבוע (!), תצליח להקפיץ אותו מפרוייקט בעיקר מוכר לציבור האמריקאי עדיין, לכזה שבאמת יגיע לנערות בכל מקום וישנה את העולם? ההתעניינות הבינלאומית ההולכת וגוברת בפעילותו בהחלט רומזת שזה עשוי לקרות. בינתיים, פרסקיאן ותומפסון ממשיכות לעבוד על הרחבת פעילות הארגון.

"התקווה שלנו היא ליצור תכנית בתוך בתי ספר שבה קבוצות של נשים צעירות שעברו הכשרה עוברות ברחבי המדינה, מקרינות את הסרט שלנו ומנהלות דיאלוג ישיר וכן לגבי הנושאים בו לאחר הצפייה", סיפרה פרסקיאן בשנה שעברה לאתר Knol, "אנחנו יודעות שזה נושא שקשה לבתי ספר להתמודד איתו, אז התקווה היא שהתכנית הזו תעזור להוסיף קצת הבנה ולאפשר לבתי הספר האלה ליצור קהילות בטוחות יותר עבור האוכלוסיות הנשיות שלהם."