המשחק של בנדר

אם אתם שחקן או שחקנית מוכרים, יש כמה דרכים די בטוחות לזכות בהכרה הוליוודית, ולפעמים גם בפרסים הנחשבים: לרדת המון במשקל במיטב מסורת "השיטה", להתכער כוונה תחילה מנתונים טבעיים מושלמים לטובת תפקיד כובש לב – או פשוט לגלם דמות ג'נדר-בנדרית, קרי מהמין ההפוך, ושיהיה הפוך על הפוך, אם אפשר.

הקליפ החדש מאת ליין הגייז המזרחי "אריסה", הכובש את הרשת בימים האחרונים (והיוש לשכנתי בת ה-80 ששמעה אותו ברצף לפני יומיים בקולי קולות במרפסתה) הוא הזדמנות טובה להזכר כמה אנחנו אוהבים את אוריאל יקותיאל, ככל הנראה הג'נדר בנדר הישראלי המוכר ביותר בימינו, שלא לומר המצליח בעולם (וכמובן בעובדה הכאובה שכאן זה לא אירופה, ושהוודג' שלנו, מותק, הוא מבת ים). לרגל הצלחת הקליפ ובחירתו של יקותיאל לאחד מאמני הדראג המובילים בעולם בקיץ האחרון, חזרנו לכמה מהג'נדר בנדרס האיקוניים ביותר שאי פעם כיבדו את המסכים שלנו בנוכחותם\ן.

ג'ולי אנדרוז – ויקטור ויקטוריה

בסרט הקלאסי אך החתרני לזמנו מגלמת אנדרוז זמרת ענייה בפריז של שנות ה-30, המקבלת הצעה מחבר הומוסקסואל לבוא ולהופיע במועדון כמלכת דראג, או ליתר דיוק, כבחורה המחופשת לבחור המחופש לבחורה. באופן מעניין, הוא יצא די במקביל ליציאת "טוטסי" בכיכוב דסטין הופמן, עוד קאלט ואבן פינה של תרבות הדראג. קלאסיקת הג'נדרבנדינג מ-1982, שגם הפכה למחזמר בימתי מצליח באמצע הניינטיז, היא כנראה תפקידה המוכר ביותר של ג'ולי אנדרוז, לצד "צלילי המוזיקה" ו"מרי פופינס" השונים בתכלית, והיא זיכתה את השחקנית במועמדות שלישית לאוסקר ובעוד תפקיד בלתי נשכח לרזומה המפואר.

הפוך על הפוך על הפוך. צילום: מתוך הסרט

רובין וויליאמס – גברת דאוטפייר

בעזרת חליפת גוף מלאה, איפור מקצועי ומבטא סקוטי, ברא רובין וויליאמס ב-1993 את דמותה של האומנת הקשישה גברת דאוטפייר, בסרט בעל אותו שם, באחד מתפקידי הג'נדר-בנדינג לכל המשפחה המוכרים ביותר אי פעם. הסרט, שבצפייה חוזרת לאחרונה התגלה פחות כקומדיה על איש שמתחפש לישישה ויותר כסיפורו של אב נואש שמנסה לשמור על קשר עם ילדיו בכל מחיר אפשרי, הוא למעשה מופע דראג קומי עם שוליים עצובים שמחים, בן שעה וחצי, וזה בהחלט מופע ששווה לחזור לראות שוב על אף ערכי ההפקה הניינטיזיים.

מתחת לתחפושת, סיפור על אב מסור. צילום: יח"צ

הילרי סוואנק – בנים אינם בוכים

מי שהתחילה את דרכה בין היתר בתפקיד ב"בוורלי הילס 90210", זכתה לתהילת האוסקר עם תפקידה ב"בנים אינם בוכים". לרגל התפקיד ירדה סוואנק דרסטית במשקלה ושינתה את חזותה החיצונית, כדי להטיב לגלם את ברנדון טינה בסרט מ-1999, המבוסס על סיפור אמיתי. סוואנק האלמונית יחסית בזמנו זכתה בתפקיד לאחר שרבים בהוליווד התחרו עליו, לא מעט בגלל הנטייה של טקסי הפרסים השונים להעניק שבחים מופלגים לתפקידים ג'נדר-בנדיים, שבחים שהיו יותר ממוצדקים במקרה זה בזכות תצוגת משחק משכנעת, מצמררת ועוכרת שלווה.

סוואנק כברנדון טינה, הופעה עוכרת שלווה. צילום: מתוך הסרט

ג'ון קמרון מיטשל – הדוויג והאינץ' העצבני

"זה היה היום הראשון שלי כאישה, וכבר הזמן-הזה-של-החודש" שר ג'ון קמרון מיטשל באירוניה בשיר הפתיחה של מיוזיקל הרוק הקאלטי. ביצירת המופת מ-2001 אותה גם ביים, אשר עובדה למסך ממחזמר בימתי קטן מימדים בזמנו. עם פסקול מופלא באדיבות סטיבן טראסק עושה מיטשל עבודה מושלמת בהכנסות מלאה ומשכנעת לדמותה של הדוויג, טרנסקסואלית מזרח-גרמנית, שנקלעת לגופה החדש כאמצעי המילוט היחיד מגרמניה בת התקופה, שנייה לפני נפילת החומה. למרות התיאור ממש לא מדובר בשיעור היסטוריה, לפחות לא במובן המקובל, אלא באחת הדמויות החתרניות, הפרועות והמצחיקות ביותר שנראו, ואחד מהסרטים שהכי כיף לחזור אליהם שוב ושוב. לנעליו הענקיות אך הורסות של גק"מ, נכנס השנה ניל פטריק האריס, בגרסת ברודוויי חדשה ונוצצת של המיוזיקל, והוא יוחלף ממש בימים הקרובים על ידי לא אחר ממייקל סי. הול ("דקסטר", "עמוק באדמה").

שינוי מין כאמצעי מילוט ממזרח גרמניה. צילום: מתוך הסרט

ברברה סטרייסנד – ינטל

בסרט האיקוני מ-1983, מתמודדת ברברה סטרייסנד, יהודיה נודעת, עם יחסו של המוסד הדתי והרבני לנשים. סטרייסנד מגלמת את בתו של רב, החיה בשטעטל פולני בתחילת המאה שעברה, ולומדת ממנו בסתר דברי תלמוד ותורה. לאחר מותו ("פאפא קן יו היר מי?") ולאור ההתנגדות החריפה לנשים לומדות תורה, הרבה לפני תנועות רפורמיות והסמכת רבניות כדבר שבשגרה, מחליטה בת דמותה לקצץ את שיערה ולהעמיד פני בחור כדי שתוכל ללמוד בישיבה. את הסרט כתבה וביימה סטרייסנד בעצמה, בנוסף כמובן למשחק בתפקיד הראשי, בהתבסס על סיפור מאת יצחק בשביס זינגר והמחזה "הלילה ה-12" של שייקספיר.

השראה מיצחק בשביס זינר ושייקספיר. צילום: מתוך הסרט

גאל גרסיה ברנאל – חינוך רע

באחת הסצנות האלמודבוריות היפות ביותר אי פעם, לצלילי שירה של שרה מונטייל "אולי, אולי, אולי", נחשפה לראשונה זהארה, בת דמותו הנשית של גאל גרסיה ברנאל ב"חינוך רע" השנוי במחלוקת והרווי ביקורת נוקבת נגד הכנסייה הספרדית. מה שלא היה שנוי במחלוקת אפילו לרגע הוא מידת הצלחתו של ברנל בתפקיד, אותו איכלס באופן יפהפה לא רק חיצונית, כי אם בכל מבט ותנועה שחלק עם הצופים, והצליח על פי יותר מעדות אחת לגרום ליותר מסטרייט אחד לצאת, איך נאמר, מבולבל קצת.

גווינת' פאלטרו – שייקספיר מאוהב

בסרט "שייקספיר מאוהב" מ-1998 מגלמת גווינת' פאלטרו את ויולה דה לספס, צעירה בת אצילים השואפת להיות שחקנית, מקצצת את שיערה, מעמידה פני בחור לשם כך ופוגשת בשייקספיר הצעיר, המצוי באותה תקופה במחסום כתיבה. כפי שמרמז שם הסרט, העלילה מסתבכת, עד לחשיפה הבלתי נמנעת. מעניין שאת מירב דמויות הנשים שכתב שייקספיר ועלו על במות בימיו – גילמו דווקא גברים, עובדה שלא נובעת מתוך איזו ראיית עולם קווירית שהקדימה את זמנה, כמו מהאיסור על נשים לעסוק במשחק באותה עת.

ניית'ן ליין – כלוב הציפורים

לצד רובין וויליאמס שהפעם לא עלה על הנש, כיכב בקומדיה הקלאסית כוכב ברודוויי הותיק ניית'ן ליין (אותו אתם זוכרים אולי גם מסקס והעיר הגדולה) בתפקיד ג'נדר-בנדי מהזן הקומי יותר. כמו ב"גברת דאוטפייר" גם כאן הבנדינג הוא חלק בלתי נפרד מהעלילה עצמה, בה מנסה בנם של זוג גייז צעקניים מסן פרנסיסקו להנשא לבתו של מחוקק שמרן וגזען, לשם כך מחליט בן דמותו של ליין להעמיד פני אישה, ואחת מסורתית, שמרנית ופוריטנית במיוחד, בקומדית טעויות מהסוג שכבר לא עושים אצלנו. וחבל.

בנדינג כחלק מהסיפור עצמו. צילום: מתוך הסרט

קייט בלאנשט – אני לא שם

מי שגנבה את ההצגה בסרט המעניין על חייו של משורר הרוק בוב דילן הייתה דווקא קייט בלאנשט עטורת השבחים, בתפקיד גברי למהדרין כמובן, כאחת משבע הדמויות המייצגות את דילן לאורך השנים. בלאנשט מגלמת בסרט את ג'וד קווין, דמות המסמלת את דילן הצעיר באמצע שנות השישים, והיא זכתה ובצדק לשלל מועמדויות ופרסים. אחת הביקורות על הסרט ציינה כי "הביצוע של בלאנשט הוא פלא… הליהוק של אישה לתפקיד הזה חושפת מימד של דילן בן אותה התקופה שלעתים נדירות התייחסו אליו", ובמגזין ניוזוויק נכתבה שהופעתה "כה משכנעת ואינטסיבית שאתה מתכווץ במושבך כשהיא נועלת עלייך את מבטה".

חושפת פן ייחודי של דילן בן התקופה. צילום: מתוך הסרט

ג'ארד לטו – מועדון הקונים של דאלאס

לצורך תפקידו כטרנסג'נדרית המתמודדת עם מחלת הHIV הוריד השחקן ג'ראד לטו 14 ק"ג ממשקלו (הדי מתון מטבעו, יש לומר), הקרבה שזיכתה אותו בתפקיד בלתי נשכח שעורר שלל ביקורות משבחות וגרף מבחר פרסים נחשבים, בהם פרס גלובוס הזהב וכמובן, פרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר ל-2014. בתפקיד עטור השבחים, לצדו של מתיו מקונוהיי, מתמודדת דמותו של לטו עם שנות גילוייה הראשונות של המחלה בדרום ארה"ב השמרני וההומופובי, בהתבסס על סיפורו האמיתי של רון וודרוף, אותו מגלם מקונוהיי.

תפקיד עטור שבחים ופרסים. צילום: מתוך הסרט