מכונת הלהיטים ההוליוודית של שונדה ריימס

עם שלוש סדרות עתירות רייטינג עליהן היא חתומה כיוצרת, מפיקה וכותבת, המשודרות בו זמנית בימים אלו בטלוויזיה האמריקאית, שונדה ריימס היא ללא ספק אחת מיוצרי הטלוויזיה האמריקאית העסוקים והמבוקשים ביותר בתעשייה.

ריימס והשחקנית סנדרה או. צילום: Shutterstock

הצלחתה המתמשכת של "האנטומיה של גריי" שיצרה, השולטת ביד רמה ועקבית בטבלאות הרייטינג מזה כעשור, הקנתה לריימס כוח השמור למתי מעט בתעשייה, והשפעה אשר מתרגמת שוב ושוב ליצירת סדרות שמצליחות לייצר באזז תקשורתי וביקורתי מצד אחד, לצד הצלחה מיינסטרימית גורפת, פרסים נחשבים ונתוני רייטינג נאים. כל אלו הופכים את ריימס למנייה נדירה וכמעט בטוחה בשוק ההוליוודי המתנדנד והבלתי צפוי של טעם ואהבת קהל הצופים.

אנטומיה נשית זה השחור החדש

ריימס, ילידת 1970, נולדה בשיקגו להורים אקדמאיים, לצד חמישה אחים ואחיות, וכבר כילדה קטנה נהגה "להמציא סיפורים". כסטודנטית הייתה פעילה בקבוצות תיאטרון שחורות והתמקדה בלימודי ספרות אנגלית וקולנוע, לאחר מכן עברה לסן פרנסיסקו ועבדה במשרד הפרסום הבינלאומי מקאן אריקסון, לפני שהמשיכה בדרכה ללוס אנג'לס ללימודי תסריטאות, יעדה הסופי.

באמצע שנות התשעים כבר החלה להשתלב בהפקות שונות, בין היתר הייתה מעורבת בסרטים דוקומנטריים נחשבים מביתHBO  אך לא היססה גם לכתוב את הסרט "קרוסרודס" הבלתי נחשב בכיכובה של בריטני ספירס, ואת סרטי "יומני הנסיכה" עם ג'ולי אנדרוז. אך את הנישה האמיתית שלה מצאה כעשור לאחר מכן, לאחר שסדרה שיצרה המתמקדת בדמותה של כתבת חדשות נדחתה, ועלתה לאוויר "האנטומיה של גריי" ב-2005.

"גריי" הפכה ללהיט מיינסטרימי כמעט מיידי ושולטת בפסגת טבלת נתוני הרייטינג האמריקאית מאז. הצלחה זו איפשרה לריימס ליצור בהמשך את הסדרות "מרפאה פרטית", שרצה כשש עונות, את דרמת התככים הפוליטית "סקנדל" המצליחה המשודרת עדיין לצד "גריי" הותיקה, וכעת מצטרפת לרשימה גם "איך להתחמק מרצח", המנסה לעשות לז'אנר סדרות הפשע את מה שעשתה "גריי" לז'אנר סדרות בתי החולים.

משחקת במגוון ז'אנרים, ריימס ושחקני הסדרה "סקנדל". צילום: Shutterstock

איך להתחמק משונדה

"איך להתחמק מרצח", הבייבי המשפטי החדש של ריימס בכיכובה של ויולה דייויס ("העזרה"), עלה לאוויר לפני חודש בלבד וכבר מספיק לייצר באזז ויראלי ותגובות כאש בשדה קוצים, ולא רק בגלל העניין המתבקש מעצם מעמדה של האישה העומדת מאחוריו. הסדרה ממשיכה את הקו של ריימס המאופיין בעושר מגדרי ואתני, עם מקום מיוחד השמור לנשים שחורות ומיעוטים אחרים.

ריימס ידועה בתמיכתה בקהילה הלהט"בית ובמגוון עשיר של דמויות הכוללות גם את חברי הקהילה הגאה באופן קבוע, והדרמה המשפטית החדשה שלה לא רק שאינה שונה מבחינה זו, אלא לוקחת את המגמה צעד קדימה, עם סצנות סקס גרפיות מהסוג שהיה גורם לבריאן קיני (החתיך המניאק מ"הכי גאים שיש") להרגיש בבית. העובדה הזו לא ממש מצאה חן בעיני רבים מצופיה, שהתרגלו לכך שעוטפים עבורם את הכל בעטיפה מיינסטרימית "מהוגנת" ונעימה לכל.

ריימס כבר הצהירה בעבר על אפס סובלנות כלפי בריונות. בזמנו היא פיטרה בחריפות את השחקן אייזיאה וושינגטון לאחר שתקף באופן הומופובי שחקן גיי חבר בקאסט, ולא חשבה פעמיים לפני שנעזרה בחשבון הטוויטר שלה, דרכו זרמה מירב ביקורת הקהל, כדי ליישר קו. "אין סצנות 'גאות', יש סצנות עם אנשים בתוכן", ענתה לגולשת אחת, ולאחרת כתבה "אם את משתמשת במונח 'סצנות גאות', את לא רק מאחרת למסיבה – את גם לא מוזמנת אליה", ברצף תגובות שרק העצים את הבאזז ועל הדרך גם את ההאשטאג #OneLove.

ויולה דיוויס ושות', "איך להתחמק מרצח". צילום: יח"צ

השתקפויות על מסך הטלוויזיה

בתגובה ב-WhoSay הסבירה ריימס מדוע היא מקפידה כל כך על ייצוג של הומואים, לסביות וטרנסים ביצירתה, על אף נטייתה למיינסטרים באופן ברור. "כי אני מאמינה שלכולם מגיע לראות את עצמם משתקפים בטלוויזיה. לכולם. כי אני אוהבת את החברים ההומואים והלסביות שלי. וכי אני מאמינה שנישואין חד-מיניים הוא מאבק זכויות האדם הגדול של התקופה שלנו ובתקופה שבה להיות אדם שאינו לבן היה המאבק הגדול, אנשים כמו נורמן ליר [כותב ומפיק הוליוודי הומוסקסואל, ב.ס.] הראו אנשים שחורים בטלוויזיה. כל עוד אנחנו מוכנים לשבת בצד כשאדם אחד אינו חופשי, כולנו איננו חופשיים".

למעשה, כמעט לא משנה מי אתה, כנראה שתוכל למצוא ייצוג של עצמך בדמות כזו או אחרת שכתבה ריימס לטלוויזיה. השילוב בין פנייה מודעת זו מצידה לכמעט כל הצופים, השימוש בז'אנרים טלוויזיוניים ותיקים מזווית חדשה, והחיבה הברורה עוד מימיה הראשונים של "האנטומיה של גריי" לסצנות סקס לוהטות, אולי מסביר את הנגישות האדירה שלה, ובהתאם את מידת הצלחתה.

אז האם ייתרגם ההייפ האינטרנטי גם הפעם לכדי הצלחה ביקורתית ורייטינג שיא, במיטב המסורת? ניסיון העבר מלמד שלא משנה כמעט באיזה ז'אנר תבחר, הקהל של שונדה ריימס ממשיך להצביע בשלט, אולי כי נעים לראות את עצמך משתקף מדי פעם בטלוויזיה. "אני לא מאמינה שיש נוסחה מסויימת" אמרה ריימס בתחילת החודש למגזין People, "אני פשוט מנסה ליצור משהו שאני בעצמי הייתי רוצה לראות". כנראה שהצליח לה.