הכוכב הבא: חגיגת סקסיזם בפריים טיים

"הכוכב הבא", הגלגול הנוכחי של "כוכב נולד", שבה למסכים לעונה שנייה. כבר בעונה הראשונה חשנו כולנו את מכונות יחסי הציבור המשומנות, שלא בוחלות באמצעים כדי להביא את התכנית לכותרות העיתונים וליצור באז ברשתות החברתיות. די להיזכר בפרשת אייל גולן, שהיה שופט בתכנית עד חשיפת פרשיית המין בה היו מעורבים הוא ואביו; וברני רהב, החבר לשולחן השופטים והיחצ"ן של גולן, שמיהר לתמוך בו והעדיף להגן על שמו הטוב (ועל הונו הפרטי), מאשר על גבול הטעם הטוב.

עוד באון לייף:

בעונה הזו קיבלנו עוד מאותו הדבר – שיח עדתי רדוד שתמיד עושה את העבודה ומעלה את אחוזי הצפייה, סיפורים קורעי לב שמובאים באופן ציני ובכל זאת אפקטיביים בסחיטת הדמעות, ובקרוב כמובן יגיעו גם הגימיקים בדמות כוכבי ריאליטי שכשלו בתכניות אחרות או זמרי עבר ששיא הקריירה שלהם חלף לפני מספר עשורים והם באים להזכיר לנו מדוע.

שולחן השופטים הונחה ליצור אקשן כמקובל בז'אנר. הבעיה במריבות המבוימות האלה היא השיח האלים שהן מעודדות, ובמקרה של הפרק הראשון, בעיקר נגד נשים. מוקי, איש שב"ק ס' לשעבר שממותג זו העונה השנייה כילד הרע של הפאנל, כעס על יתר השופטים, קרן פלס, הראל סקעת ואסף אטדגי, על כך שהם נותנים לרגש להנחות אותם, ואף הגדיל לכנותם "כוסיות". שני מסרים עוברים מיד לצופה: הראשון הוא שהמילה "כוסית" היא מילה לגיטימית, והשני – אם תביע רגש, התווית הזו עלולה לדבוק גם בך. במילים אחרות, מותר לכנות נשים בשם איבר מינן, ואסור להתנהג כנשים ולהתרגש, שכן אז תושם ללעג. אז המילה אמנם הרתיחה את יתר השופטים, אך לא מטעמים פמיניסטיים או הומניסטיים חלילה, אלא רק משום שהיא רומזת להיותם נשים בעלות רגש, וזהו כאמור גנאי בלתי נסלח.

אם ציפינו מהצלע הנשית בפאנל להגן על כבודן של הנשים – הבנו במהרה שממנה כנראה לא תבוא הישועה. כחלק מטיפוח המריבה המתאמצת בין מוקי לאטדגי, אומרת להן פלס: "בנות, די לריב". גם כאן היא מעבירה שני מסרים – מריבה היא עניין לבנות, ובנות רבות על עניינים לא חשובים. שני המסרים מצטרפים לעמדה חד-משמעית – בוז לנשים, גם מצד נשים.

גם המנחה אסי עזר הצטרף לחגיגות הסקסיזם ואמר בשמחה לרותם סלע – "יש לנו קאט פייט, ואני מתחיל לאהוב את זה".  מי שסברה עד כה שהקרב המלאכותי הוא ענייני ומהותי, גילתה בשלב זה שהוא קרב בין נשים, "חתולות", שמטרתו לפרנס את הזכיין על גבן של נשים.

לעומת נושאים אחרים שלא עברו על סדר היום בפרק (גזענות, גילנות ועוד) – אף אחד לא התעכב על הגילויים הסקסיסטיים. המסר ברור: מותר ואף רצוי לבוז לנשים, כל עוד הצופים נהנים ובמשרדי "קשת" סופקים כפיים.

הציניקנים יאמרו מיד שהבא לתקן את העולם, טוב לו יפסח על חזירי הרייטינג, שהרי ערכי השוויון, הצדק והסובלנות – אינם בדיוק נר לרגליהם של היושבים ברחוב ראול ולנברג. אני טוען אחרת – יש להכות בברזל בעודו חם, להגיב לכל גילוי שכזה, לא לשקוע באדישות. כשם שידעה הקהילה הגאה לדרוש את התנצלותה של אמילי עמרוסי על דבריה ההומופוביים לטל קלאי בתכנית הבוקר, כך אנחנו, השואפות לעולם שבו אף אחד מהמגדרים אינו מושא ללעג, וההתנהגות של הנשים ושל הגברים משוחררת משיפוט חיצוני מחמיר ומהגדרות קשיחות, צריכות להרים קול צעקה. זה אינו עניין שולי. התוכן הטלוויזיוני משקף תפישות חברתיות, וגרוע מכך – הוא גם משפיע עליהן. המירוץ לרייטינג לא צריך להיות אגב דריסתן של קבוצות מוחלשות.