נבחרת און לייף: מסע נשי במדבר עם הנשים שאת רוצה סביבך כל השנה

הרגע המכונן של המסע הזה היה בו כל אחת מאיתנו הבינה שאין קליטה. שלא משנה כמה פעמים נבחן את הווטסאפ, המייל או הפייסבוק זה לא יעזור- אנחנו נמצאות בלב המדבר, בין צוקים מלאי הוד אך נטולי חיבור לאינטרנט והעולם החיצון. ואז מגיע השחרור האמיתי, ההרפייה.

כשאוספים 30 מנהלות בכירות, מגישה בכירה אחת ושדרנית מפורסמת אחרת, שתי שחקניות עסוקות, סמנ"לית בכירה שהיא גם סטנדאפיסטית מבוזבזת, שורדת סרטן ואחת שמתמודדת, שתי סופרות מבוקשות, ומובילות דעה לרוב צריך לדעת שגם כל היום יחפשו אותן, וגם כל היום הן יחפשו דרך לספר על החוויות שלהן, לשמחתנו, באין קליטה, הן פשוט דיברו האחת לשנייה. והמון!

התחלה קשה

ההתחלה הייתה מאיימת –  לא בכל יום הן פותחות את הבוקר בשעה 06:30 עם הסברים על ג'יפונים, יכולת העבירות שלהן וקרוז קונטרול. אחרי סיגריה או שתיים ומספיק כוסות קפה, הן מתחילות להבין שדווקא מדובר בכיף גדול!

   מסע און לייף וסובארו 2018 צילום רונן טופלברג

התירוץ למסע הזה הוא השקת סובארו XV החדש, ואנחנו מקבלות תשעה רכבים צבעוניים ונקיים ישר מהניילונים, כאלו שהנוכחות, רובן אמהות לילדים מגיל 4 חודשים ועד בני עשרה, לא ראו במצב כזה שנים. מיד האדרנלין עולה, אין אחת שלא מוכנה להיות מי שתחנוך רכב דנדש (מתאימות את עצמן מהר לסלוגן live more…).

צילום רונן טופלברג

היעד הראשוני: שדה בוקר. אנחנו מפליגות בכביש שש כשבדרך יש כבר משימה – להכיר את היושבות ברכב. צריך להבין, כל אחת בכירה בתחומה, אחראית על עשרות ולעיתים מאות עובדים, אבל לרוב הן חולקות את הבכירות הזו בבדידות מזהרת. המפגש הזה, של נשים שעשו את זה ("בחורילות" קרא לנו הרב יוסף קלנר),  מוציא מהנוכחות ניצוצות. מי טו במובן החיובי של הדברים, וחלוקת עצות ותובנות משנים של ג'ינגול אינסופי בין עבודה תובענית לבית, משפחה וזוגיות.

צילום: בני גם זו לטובה

נכנסות לנחל צין, ושם מתחיל האתגר. אמנם הערוץ הספיק להתייבש אחרי הגשם האחרון אבל נותרו מספיק שלוליות מרשימות שיצרו לנו מכשולים בדרך.

עופר המדריך נותן הסבר סמכותי לפני הכניסה למעבר המים הראשון:  'הגה ישר, לא ללחוץ יותר מדי על הגז' (או זה מה שאני זוכרת מההסבר…) ויוצא לדרך בראש הטור רק כדי להראות איך שוקעים ברוב פאר גם עם סובארו XV.

כשהמדריך מראה איך שוקעים. מסע און לייף וסובארו 2018 צילום רונן טופלברג

לי רום, מנהלת השיווק של סובארו מראה לכולנו ולעופר איך מחלצים ובקלות מרשימה ג'יפון תקוע. רוב הנשים שזו הפעם הראשונה שהן נוהגות בשטח, מתפוצצות מצחוק, האווירה משתחררת עוד יותר וכולן מצליחות לעבור במעבר הצר. והתמונות, הו התמונות, ייראו לכן לקוחות ממירוצים סטייל פריז – דקאר, גם אם מדובר בנחל צין וקצת שלוליות.

אל תאמינו לאף אחד שטוען שנשים לא יודעות לנהוג. מסע און לייף וסובארו 2018 צילום רונן טופלברג

 

 צילום: רונן טופלברג

חבורה שכזו

עצירה ראשונה בעין זיק – נווה מדבר אמיתי בלב השממה, כדי להכיר את החבורה כולה. ומה גילינו? ראשית שכל אחת מאיתנו הגיעה אמנם מרקע שונה (אתיופיה, סיני, הולנד, חיפה או רמת גן), דתיות וחילוניות, רווקות, נשואות וגרושות, אמא לחמישה או לאחד אבל אם מחפשים את המשותף- עמוסות בטירוף, מספיקות לעשות ביום אחד מה שרבים לא יצליחו בשבוע (בטח לא בני ובנות הזוג שלנו), שלמרות הטירוף כל אחת כמעט מובילה פרויקט אישי שקרוב לליבה, מוצאות זמן להתנדב, שכולנו בטוחות שאנחנו לא עושות מספיק ומפספסות בדרך ושחבורה נשית כמו זו שלקחנו בה חלק מעצימה אותנו ונותנת כוח להמשיך.

     מסע און לייף וסובארו 2018 צילום רונן טופלברג

וחשוב להבין – המסע הזה הוא לא רק נטוורקינג, איסוף מספרי טלפון וחברות חדשות ברשתות החברתיות. כל אחת מהמשתתפות התחייבה להעביר את האנרגיה והניסיון שלה הלאה. לבחור אישה צעירה ממנה ולהיות מנטורית שלה, אם לפגישה אחת או לחיים שלמים. מי כמונו יודעות כמה נשים בתחילת דרכן זקוקות לאזן הקשבת והעצה הטובה של מי שכבר הצליחו לטפס במעלה ההר.

להעביר את זה הלאה. צילום בני גם זו לטובה

היעד הבא – משטח מדברי שהפך לרגע קט בהשראתה של נעמי, אמנית רב תחומית, לסדנת ציור כשהקנבאסים הגדולים מאפשרים לנו ליצור ביחד, להתחבר לרגע לילדה הקטנה שהיינו, (במקום להתחבר לחוסר הסבלנות בבוקר בגן כשנשמעת הבקשה 'אמא ציירי לי ציור'), ולצייר בשביל עצמנו. את התוצאה תשפטו אתם.

      צילום רונן טופלברג

בדרך לארוחת הצהריים  בחאן השיירות (שהייתה יותר ארוחת בין ערביים בעקבות האיחור האלגנטי שלנו) עברנו עוד מכשולים, מעבר מים לא עביר בכלל ובעיקר נופים עוצרי נשימה, כאלה שגורמים לך להודות שבחרת לבלות את היום החופשי שלך בשלושה חודשים הקרובים, דווקא עם חבורת המופלאות הזו בלב המדבר.

צילום: בני גם זו לטובה

 

מסע נשי- און לייף וסובארו from onlife on Vimeo.

צידה לדרך

ומה המסקנות?:

  1. חובה לעצור אחת לחודש, או חודשיים, לקחת את עצמך ליום שכולו בשבילך. לא משנה מה זה  – עם אנשים אחרים, לבד, מה שתחליטי. אחרי יום כזה את חוזרת עם כמויות אנרגיות, עם רעיונות חדשים ועם אוויר לנשימה. שזה בדיוק מה שאת צריכה.
  2. לפנייך, מאחורייך ומצדדייך עובדות וחיות נשים כמוך בדיוק. שרוצות, ומשיגות, ונלחמות, ולפעמים נכשלות, וחולמות ומגשימות ונהנות ולפעמים מאוד עצבניות.
  3. אותן נשים יכולות להיות העזרה, הכיוון או הרעיונות הכי טובים שאת יכולה למצוא. אז תמצאי אותן, הן שם.
  4. כל אחת יכולה וצריכה לתת מעצמה לנשים שמנסות לפלס את הדרך. רק ככה נעביר את ההצלחה הלאה.
  5. כשאתן כבר מחליטות לצאת לשטח, דאגו שיהיה לכם רכב טוב, נוח, מפנק שלא מפחד מכלום. בשטח, כמה שיותר אבק, בלגאן ועליות – יותר טוב.
  6. ואחרון – מי שאמר לכן שנשים לא נוהגות טוב – חי בסרט. בפעם הבאה שינסו לצחקק איתכן בנוגע לנשים ונהיגה, תשלחו אותם אלינו.

    צילום רונן טופלברג

לאלבום התמונות המלא בפייסבוק 

מסע נשי