חופשה בגליל: "יצאתי לחפש מנוחה, מצאתי מלוכה"

בין הסגרים, כשלרגע הייתה אופטימיות באוויר, יצאנו לנפוש ונסענו לכפר מעיליא בגליל המערבי, אחד המקומות הכי מיוחדים בארץ. המטרה הייתה לילה אחד זוגי הרחק מהילדים בשָׁאטוֹ דֹה רוּאָה – מבצר עתיק ששופץ ושומר והפך למלון בוטיק ומסעדת שף מהמעולות שיש בגליל המערבי. מהר מאוד הבריחה האסקפיסטית הנהנתנית התחלפה במפגש עם נשים מעוררות השראה.

מעיליא הוא אחד מהיישובים הנוצריים קתוליים היחידים בארץ (השני הוא פסוטה), יש בו מבצר מהמאה ה-12 (עליו כמובן נרחיב) ויש ביישוב את אחוז המשכילים הכי גבוה בארץ. לא תמצאו בו משפחה בלי רופאים, מהנדסים, עורכי דין, אדריכלים או סתם יזמים בהיי-טק. פשוט אין. זה נכון גם לגברים וגם לנשים, וזה כבר משמח כי ידע והשכלה הם ערכים מובילים וזה ניכר בכל פינה. וכשיש ידע יש יותר שוויון או לפחות כמיהה לשוויון.  

מבצר המלך, שאטו דה רואה, צילום: רשא עסאף

את פנינו קיבלה אישה נמרצת והיא הלב והנשמה של כל המקום המפואר הזה – Chateau du Roi (מבצר המלך). סלמה עסאף רכשה עם בעלה לביב ז"ל חלק ממבצר צלבני עתיק מהמאה ה-12. אבן אחרי אבן הם פינו, שיפצו, שימרו והשיבו למקומה. היה להם חזון: להקים מסעדת שף עם בר וסביבה כמה חדרי אירוח עם אוויר גלילי נעים, אווירה ונוף. המבנה המקורי היה שייך למשפחתו של בעלה עוד מהמאה ה-17 אך עם השנים נזנח, ננטש ועמד מט לנפול. סלמה ולביב החליטו לרכוש בכספם את כל המבנה מהדודים וראו בערמת האבנים העתיקות הצמודה לכנסייה יהלום לא מלוטש. במשך שני עשורים הם עבדו קשה עם בני משפחה ובהמשך גם עם רשות העתיקות כדי לשקם ולהחזיר למקום את הזוהר, הפאר וההדר.

סלמה עסאף. צילום: יוליה פריליק-ניב

הם הצליחו ובענק. היום זה ארמון. ממש כזה שנוסעים לאירופה כדי לראות מקרוב ולהתפעל. החלל המרכזי מחולק לחללים קטנים, מקומרים, עם חלונות גדולים לנוף, עם כל הקישוטים שיש בארמונות. יש עוד מבנים מסביב שסלמה דואגת לרכוש ולשקם כי כמו שאמרנו – היא אישה עם חזון. היא עובדת עם הלב אבל יש בה הרבה שקט ותבונה. הילדים שלה, כל אחד מצליח בתחומו, נותנים כתף ועוזרים כשהם יכולים, אבל בסופו של יום, הכל מונח על כתפיה הצנומות של סלמה והחיוך לא מש מפניה.

מסעדת שף בארמון

כדי למלא את המשבצת הקולינרית היא החזירה לארץ לזמן קצוב שף בן מעיליא, איליאן ליוס, שעושה חיל באיטליה כבר שנים. היא הציעה לו את חצי המלכות – מסעדת שף מפוארת בכפר הולדתו – והוא השאיר את המסעדות שלו באיטליה בידי הצוות שלו ואשתו ובא כדי להקים מסעדה במבצר המלך. האוכל איטלקי עם נגיעות גליליות כי אפשר לקחת את השף מהגליל אבל אי אפשר לקחת את הגליל מהשף. מנות כמו קרפצ'יו פילה בקר עם בוראטה, כמהין, ארטישוק ועגבניות שרי קונפי; קרפצ'יו תמנון עם עלים ירוקים קצוצים, תפוחי אדמה וזיתי קלמטה; טרטר בשר; פילה בקר ברוטב פורצ'יני וכמהין; פולנטה עם פירות ים ושלל פסטות הנעשות במקום טריות בעבודת יד מוגשות לצד סלט פתוש, בשר כבש עם פריקה ומנות גליליות אחרות. כל הטוב מכל העולמות. לקינוח יש גם כנאפה וגם טירמיסו והשמחה רבה. השירות מוקפד, האווירה יוקרתית והתחושה – הכי חו"ל בארץ.

מנת פולנטה עם פירות ים. צילום: יוליה פריליק-ניב

לפני הארוחה סלמה מובילה אותנו ועוד כמה סקרנים לקומת המרתף, כשחלקה מחופה ברצפת זכוכית. פה יש אוצרות של ממש שנמצאו תוך כדי שיקום. מעין מוזיאון קטן עם שתי גתות יין ענקיות מהתקופה הצלבנית. לפי הערכות החוקרים של רשות העתיקות, מדובר בגתות הגדולות ביותר שהתגלו במזרח התיכון. לפי ההשערות, הגתות הללו היו בבעלות אישית של המלך הצלבני. העיניים של סלמה נוצצות כשהיא מספרת על התגליות שאנחנו רואים. עולים בחזרה למפלס הראשי, שבו יש גם אזור של בר שמוגשים בו משקאות לצד פיצה איטלקית, צוואר חזיר על הגריל, המבורגרים ועוד מנות והוא יותר מיועד לבילוי קז'ואלי. יש אפילו חדר פרטי שפעם היה בית המוכתר של הכפר, כך שאם רוצים לחגוג בהרכב משפחתי או חברתי אינטימי ואישי אפשר. 

חדר האירוח שאטו דה רואה. צילום: חיים יוסף

אחרי אחת הארוחות המשובחות, בטח ובטח בשנה החולפת, אנחנו עולים לישון באחד משני החדרים שכבר פעילים. חדרים צנועים התואמים את הסגנון של סלמה. אין בהם פאר דקדנטי אבל הכל ספוג בהיסטוריה ובהשראה. החדרים שנמצאים כעת בשיקום כבר יהיו מפוארים יותר, לחובבי הנהנתנות הקלאסית.

את ארוחת הבוקר למחרת מכינה ומגישה לנו סלמה במו ידיה, רגע לפני הסגר היא שחררה את הצוות להתכונן. עכשיו אגב, כשכבר נפתחו שוב בתי המלון והמסעדות, הם מחפשים ידיים עובדות אבל כאלו שמחוברות גם ללב רחב. 

להזמנת לינה ומקום במסעדה

מה עוד אוכלים?

סלמה היא לא האישה היזמית היחידה שפגשנו בנופש בן 24 השעות. את מרים חדאד ממסעדת אל רביע בכניסה למעיליא, בסמוך לכביש הראשי, אנחנו תופסים עם סירים מלאים בכל טוב. מרים מבשלת אוכל לבנוני ומכינה הכל במקום לפי מתכונים אותנטיים מבית סבתא. מכדורי לאבנה שמנמנים דרך מגוון ממולאים ועד סלטים חמים וקרים מעשבי תבלין עונתיים. התבשילים של מרים מתבשלים לאט לאט, בסבלנות, על גבי פתיליות, ממש כמו פעם. היא ערוכה לארח זוג, משפחה או חמולה (בתיאום מראש, ברוח התקופה). יש מי שמזמין ממנה אוכל לקחת לטיול או לצימר אבל אין כמו לפתוח שולחן אחרי הצצה בסירים הגדולים.

הממולאים של מרים חדאד, מסעדת אבו רביע. צילום: יוליה פריליק-ניב

להזמנת מקום או אוכל לבנוני גלילי

מה עושים?

אפשר כמובן לטייל ברחבי הגליל המערבי, ממבצר המונפורט הסמוך דרך סיורים במעלות-תרשיחא, אבל אפשר גם לבלות מבלי לצאת מגבולות מעיליא. אחד המקומות המיוחדים הוא בית הטבק והערק. פעם, מזמן, התבססו תושבי האזור על גידול טבק לפרנסתם. תהליכים ושינויים הובילו לנטישת הענף אבל מרכז מבקרים חביב ואותנטי מספר את הסיפור. יש טעימות ערק, מכירה של ערק אמיתי (מה זה ערק אמיתי, תצטרכו להגיע ולשמוע) והסברים מרתקים של באסל קסיס.

טבק וערק בבית הטבק. צילום: יוליה פריליק-ניב

לפרטים נוספים באתר

לעוד פעילויות במעיליא ובגליל המערבי

 

הגלילהמלצותחופשה בישראל