מה גורם לזוג הורים להכניס לביתם ילדים של זרים?

ילדים הם האושר הגדול ביותר שיש, אבל מלאכת גידול הילדים יכולה להיות עניין מאתגר, מורכב ולעתים גם מתיש. אבל יש זוגות שקשיי ההורות לא מרתיעים אותם, ואחרי שילדיהם גדלו ועזבו את הבית, או במקביל לגידול ילדיה הצעירים, הם פותחים את ביתם בפני ילדים נוספים שנמצאים בסיכון ומשמשים כמשפחת קלט חירום.

"משפחת קלט חירום הינה משפחה הקולטת באופן מיידי ובעקבות צו חירום ילדים בסיכון בגילאי 5-0 ומטפלת בילדים הללו בביתה לתקופה קצרה של כשלושה חודשים", מסבירה תמימה סהר, מנהלת מערך קלטי חירום בעמותת אור שלום. "בזמן השהיה בקלט, הילד עובר אבחון על ידי גורמי מקצוע על מנת לקבל עבורו החלטות לטווח ארוך, בו בזמן שהוא שוהה בתוך מסגרת משפחתית חמה ועוטפת המספקת את צרכיו הרפואיים, ההתפתחותיים והנפשיים. בזמן תקופת הקלט הילדים נפגשים עם הוריהם במרכזי קשר תחת פיקוח של עובדת סוציאלית וכל משפחה מקבלת תקציב ממשרד הרווחה עבור הוצאות גידול הילד. משפחות הקלט הינן חסויות לפי חוק". סהר מוסיפה ש"בעמותת אור שלום יש כיום שבע משפחות קלט ועמותות נוספות בצפון ובדרום מפעילות גם הן מסגרות של קלט חירום. המשפחות עוברות תהליך של בדיקה והכשרה, מלוות על ידי עובדת סוציאלית וזוכות לעזרה צמודה של בת שירות לאומי במשך חמישה ימים בשבוע. כל משפחת קלט ערוכה לקליטת של עד חמישה ילדים במקביל, ללא התראה מוקדמת, במשך 24 שעות ביממה".

תמונת אילוסטרציה. Shutterstock

את הראיונות לכתבה הזו קיימתי בסיומו של יום מתיש במיוחד, אבל השיחה עם גלעד ואביבה ועם דויד ואורנה (השמות בדויים כדי לשמור על חסיון המשפחות), שני זוגות שמשמשים כמשפחת קלט מזה מספר שנים וטיפלו בעשרות ילדים, לימדה אותי לא מעט על פרופורציות, על נתינה ועל כך שאפשר להתמודד עם כל קושי. כמו כל משפחות הקלט, הם פותחים את ליבם ואת ביתם בפני ילדים שחוו זה עתה טראומה גדולה, שמגיעים אליהם אחרי שננטשו או הוכו, ילדים שהוריהם הביולוגיים מכורים לסמים או נכנסו לכלא, והם משמשים עבורם כאי של יציבות, ביטחון ואהבה. למרות שהם זמינים 24 שעות ביממה בשביל לתת חיבוק ולהתמודד עם הקשיים, למרות שהם כבר מזמן לא זוכרים מה זה חופש, למרות שהם משלמים מחיר כבד בחיים הפרטיים, ולמרות שהם עושים כל זאת עבור ילדים שייאלצו להיפרד מהם תוך זמן קצר, גם אביבה וגלעד וגם דויד ואורנה לא רואים כל אפשרות אחרת.

לראות את החיוך חוזר לילד 

"מדובר בעולם של נתינה וחסד. זה נותן לנו המון, אנחנו מקבלים יותר משאנו נותנים. כששואלים אותנו מתי נפסיק, אנחנו אומרים שנפסיק  כשלא יהיו יותר ילדי קלט", מספרים דויד ואורנה, שלהם לא פחות מ-8 ילדים ביולוגיים, וששימשו בעבר כמשפחת אומנה. אביבה וגלעד, שלהם חמישה ילדים גדולים (רק הצעירה שבהם, בת ה-16, עדיין מתגוררת בבית), מוסיפים: "הילדים שאנחנו מקבלים הם במצב לא טוב וכשרואים איך הם יוצאים זה שווה את כל המאמץ".

תמונת אילוסטרציה. Shutterstock

שני הזוגות מדברים על השינוי המשמעותי שחל בילדים כאחד הגורמים שנותן להם כוח להמשיך. "הם מגיעים בטראומה גדולה מאוד ויוצאים עם קצת אמון באנשים אחרים", אומרת אביבה. "הם רואים בית נקי, שיש בו אוכל כמה שרוצים, משחקים, סדר יום. רק הסדר יום עושה להם טוב – זה שיש בכל יום ארוחת בוקר וארוחת ערב. לאט לאט הם מקבלים ביטחון. לומדים שאפשר לחלק עם אחרים. יש ילדים שאף פעם לא עשו אמבטיה והם מבינים כמה זה כיף. הדברים הפשוטים עושים להם את זה. ילדים שאף פעם לא קיבלו בגד חדש, פתאום קונים להם בגדים, נעליים. הם הולכים לגן, משחקים עם הילדים, חוגגים ימי הולדת. בדברים האלה רואים את החיוך חוזר לילדים. הילדים האלה מנסים לרצות אחרים במקום להיות עצמם, וכשהם מפסיקים לעשות את זה, אנחנו יודעים שעשינו את שלנו".

אורנה: "כשילד מגיע אלינו הוא לא שלו. המבט שלו הוא לא של תינוק. היו לנו המון תינוקות שלא בכו כי למדו שאין להם בשביל מה לבכות. פה הם מקבלים אוכל כל שלוש שעות, אם התינוק רק מצייץ, מיד ניגשים אליו. אחרי שבועיים-שלושה רואים שהילד כבר אתנו והוא לא מכונס בכאב ובצער שלו".

אחד הקשיים הוא להתמודד עם הילדים שמגיעים למשפחת הקלט זמן קצר אחרי שחוו טראומה קשה. אביבה וגלעד מספרים כי הם מקבלים את הילדים בלי שום מידע, מתוך מצב חירום, ולפעמים באמצע הלילה אפילו בהתראה של שעה. "לפעמים מגיעים ילדים שלא יודעים עברית. הגיעה ילדה שראתה את אבא רוצח את אמא, הגיעה ילדה שהתגוררה בבית בושת. אנחנו לא יודעים אם הילדים הוכו או נוצלו".

אורנה מודה שבכל פעם שהיא מקבלת טלפון זה מלחיץ. "אני חושבת באיזה מצב הילד יגיע. בהתחלה אנחנו רק עומדים מן הצד, מסבירים מי אנחנו ולמה הם פה. מסבירים שכרגע אמא ואבא לא יכולים לטפל בהם ושהם נמצאים אצלנו עד שיהיה להם בית לחזור אליו. אנחנו מכינים בבית הרבה ממתקים והרבה צעצועים. בינתיים הילדים רואים שיש פה עוד ילדים בבית ושהם מחייכים וטוב להם, אז לאט לאט הם נרגעים וקולטים שפה יהיה להם טוב. צריך לשדר המון בטחון, רוגע, אמפתיה, אהבה וחום, ואז מתחולל נס. הילדים האלה פתאום משלימים עם זה שהם פה".

תמונת אילוסטרציה. Shutterstock

הסיטואציות מהם הילדים מגיעים נותנות את אותותיהן גם בהתנהגות. "הילדים מרטיבים עד גיל מאוחר, בורח להם הרבה. הם גם לא רגילים לסדר ולכללים. היתה ילדה שלקחה משהו מהסופר בלי לשלם כי ראתה את אמא שלה עושה את זה. יש להם התנהגות שונה אבל זה לא משהו שאי אפשר להתמודד איתו. עם חיבוק ואהבה אפשר לעשות המון", אומרת אורנה.

הילדים מדברים על הבית? מתגעגעים? 

אביבה: "לכל ילד הפרידה קשה, לא משנה מה היה בבית. כל ילד רוצה את אבא ואמא שלו. יש להם געגועים. אבל הם מבינים שלא כל היה תקין שם ושעכשיו הם במקום בסדר".

והם משתפים אתכם במה שעבר עליהם?

דויד: "תלוי. יש ילדים שלא מוכנים בהתחלה לשתף ואנחנו מכבדים את זה. תוך כדי משחק, תך כדי סיפור, נוצר איזשהו שיח. נותנים להם לדבר ומשתדלים לא להביע דעה, רק להקשיב ולחזק. הילדים אוהבים לשחק באבא, אמא ותינוק. לפעמים רואים במשחק שהאבא אלים. הילדים מוציאים החוצה דברים קשים. אצל הילדים הכל מאוד אמתי, אין מסכות ואין הצגות".

אורנה מוסיפה: "ישנם ילדים שמתחברים מיד ויש כאלה שפחות, לפעמים לוקח יותר משבוע עד שהאסימון יורד והילד מבין לאן הגיע ומבין שאנחנו רוצים בטובתו ומשתף פעולה. אנחנו נלחמים על כל חיבור. הדברים האלה מביאים את הילד להבנה שהגיע למקום יותר טוב".

בכל פעם זה כואב מחדש 

כמו שאתם רואים, יש לא מעט בעיות שמחכות להורים שמתנדבים לפתוח ככה את ביתם, אבל אולי הבעיה הקשה ביותר היא דווקא הפרידה מהילד, שנעשית לאחר שעוברים את תקופת ההסתגלות על כל הקשיים והמורכבות שלה, ונקשרים לילד. "הפרידה קשה בכל פעם מחדש", אומרת אביבה. "כל פרידה שונה כי כל ילד נוגע במקום שונה בליבך. יש תהליך שמכין אותנו ואת הילדים לפרידה. הם יודעים שזה בית זמני כי כרגע אמא ואבא לא יכולים לטפל בהם. הם רואים גם פרידות של ילדים אחרים. מכינים אותם עם תמונות שהם רואים מראש את המשפחה ואת הבית שילכו אליו. אחר כך לוקחים אותם לביקור בבית. הם גם מקבלים מזוודה עם הדברים של הבית שלנו, ובהתחלה הולכים לבקר אותם".

אורנה מוסיפה: "זה מאוד לא פשוט. בכל פעם מחדש יש את הקושי. כשאני מקבלת את הילד אני אומרת לעצמי שזה לא שלי. מה שמאוד עוזר לנו זה התהליך שעושים. ארבעה ימים של פרידה מסודרת. כשיש חיבור טוב בין הילד למשפחת האומנה ואני יודעת שטוב לו זה מקל עלי. אני יודעת שעשינו את שלנו ושהמשפחה האומנת קיבלה ילד הרבה יותר בשל ובריא בנפשו וזה נותן לנו המון כוח".

ילד, של מי אתה?

בשתי המשפחות שהתראיינו לכתבה מרבית הילדים כבר עזבו את הבית, ובכל זאת, בכל אחת מהן היו נער או נערה בגיל ההתבגרות שפתאום צריך להסתגל לאחים זמניים חדשים ולכך שאמא ואבא עסוקים בילדים אחרים שהצרכים שלהם הרבה יותר תובעניים. הייתם מצפים שמצב כזה ייצור קנאה בלתי נמנעת, אבל על פי גלעד "הילדים מעריכים את זה מאוד. לבת הצעירה היה קשה עם זה בהתחלה. היא הרגישה שילדי הקלט באים לפניה, אבל היום היא אומרת שהיא גאה ושגם היא תרצה לעשות זאת בעתיד. היא תמיד עוזרת עם הילדים, נותנת להם תשומת לב ומשחקת איתם, וכשילד עוזב יש לה יום קשה בבית הספר".

אורנה: "היה לנו חשוב לקבל את הסכמתו של הבן שלנו (היום 21) שעוד בבית. כבר היה לו ניסיון עם ילדי האומנה והיה לו כיף שמגיעים לפה ילדים קטנים ותינוקות. הוא מאוד עוזר והילדים מאוד מחוברים אליו, ממש כמו אחים".

תמונת אילוסטרציה. Shutterstock

גם לילדים שכבר לא מתגוררים בבית לא תמיד פשוט עם העיסוק החדש של ההורים. גלעד: "צריך לדבר על זה הרבה, גם עם הילדים הגדולים שעזבו את הבית. אני מכיר משפחת קלט בה אחד הילדים שכבר בן 40 אמר להוריו 'אותי אף פעם לא לקחתם לבית קפה ואת ילדי הקלט אתם לוקחים'. אביבה הפסידה את השבע ברכות בחתונת בתנו. הבת הבינה, אבל זה לא היה פשוט".

אורנה: "אחד הבנים הגדולים שלי אומר לפעמים 'מתי תהיי אמא רגילה שלנו?'. לפעמים אנחנו עושים שבת גיבוש או ערב גיבוש. נפגשים כל המשפחה, מדברים. או שיוצאים לשבת נופש בלי ילדי הקלט. זה נותן את האפשרות להעניק לילדים שלנו את מה שאי אפשר ביום יום. ממלא אותם וגם אותי".

לדויד ואורנה יש כבר נכדים, שחלקם בערך בגיל של ילדי הקלט. "הנכדים נכנסו מאוד לעניין, בכל שבת הם מגיעים ורוצים לראות איזה ילדים יש הפעם. הם מתחברים מאוד יפה. גם ילדי הקלט מחפשים את הנכדים. לילדי הקלט יש את החדר שלהם והם מבקשים שהנכדים ישנו איתם. זה מראה על הרגשה של בית, כמו משפחה אחת. הנתינה הזו תורמת מאוד לכל המשפחה, והנכדים למדו פה המון, למדו לתת את מה שיש להם. אבל גם הנכדים צריכים את סבא וסבתא ואנחנו משתדלים לתת להם את זה".

בנוסף ליחסים בין ילדי הקלט לילדי הביולוגיים, נוצרים קשרים בין ילדי הקלט. "מדהים לראות כמה מהר הם מייצרים סוג של משפחה ביחד", אומר גלעד. "יש להם מריבות כמו אחים והם דואגים זה לזה כמו אחים. הם עוזרים כשילד חדש בא, מביאים את הצעצוע האהוב עליהם. היה לנו ילד בן שנתיים וכשהגיעה תינוקת הוא היה מאוהב בה כמו אח גדול שמקבל אחות קטנה".

מה לגבי חופש? זוג רגיל, אחרי שילדיו בגרו, רוצה לנצל את הזמן כדי לנוח, לטייל, ללמוד, ליהנות מהזמן שהתפנה. אתם בחרתם לגדל תינוקות ופעוטות, לחזור ללילות ללא שינה ולהיות זמינים 24 שעות. לא צריך קצת זמן לעצמכם לפעמים?

אביבה: "לי יש בעל מקסים שמפנק אותי ותומך ונותן לישון כשצריך. לפעמים הוא מפתיע אותי בארוחת ערב אנחנו מקדישים זמן לעצמנו בערב, כשהילדים ישנים. שלוש פעמים בשנה אנחנו יוצאים לשישי-שבת עם הילדים הביולוגיים שלנו, ויש מישהו שנשאר בבית עם ילדי הקלט".

אורנה: "תמיד יש פה ילדים. לפעמים צריך קצת מנוחה ואז מקבלים שבועיים-שלושה. אבל מהר מתגעגעים לטלפון הזה שאומר שיש ילדים. אני מקבלת יותר ממה שאשה שיוצאת לעבוד שמונה שעות בחוץ מקבלת. אני מוגבלת בזמן הפנוי אבל זו הבחירה שלי". יחד עם זאת, גם אורנה מודה שלפעמים צריך קצת חופש, "יש בייביסיטר, יש חונכות, יש בת שירות 8 שעות ביום. בלי האוויר לנשימה זה בלתי אפשרי. גם המשפחה המורחבת עוזרת. הבנות הנשואות באות לשבת ואני יוצאת עם בעלי לשבת מחוץ לבית. אבל כשהילדים גדלו הרגשתי שאני רוצה לתת, אם לא לילדים שלי אז לילדים אחרים. הסיפוק שאני מקבלת שווה יותר מכל חופשה".

 

עמותת "אור שלום" מחפשת בימים אלו משפחות קלט וגם משפחות אומנה לכ- 50 ילדים ונוער בסיכון ברחבי הארץ. משרד הרווחה משקיע 230 מיליון שקל בשנה לסיוע ותמיכה במשפחות הקלט והאומנה ומעניק לכל משפחה תקציב חודשי להוצאות גידול הילד, וזאת במטרה שהקלט והאומנה לא יהפכו לנטל כלכלי על המשפחה. המשרד מממן את כל צרכיו הפיסיים והרגשיים של ילדי הקלט והאומנה, החל מטיפולים רפואיים וטיפול רגשי, וכלה בחוגים ושיעורים פרטיים. המשפחות שיזכו לשמש כמשפחות קלט ואומנה, יעברו ב"אור שלום" קורס הכשרה מיוחד וגם ילדיהם יזכו לסדנת הכנה לקראת קליטת ילד חדש בבית. עובדת סוציאלית של העמותה תלווה את המשפחה לכל אורך הדרך, ותסייע בפתרון קשיים ודילמות בתהליך. עם קליטת ילד/ת אומנה במשפחה חדשה, זכאי אחד ההורים לחופשת לידה על פי חוק. משפחות המעוניינות להיות משפחות קלט או אומנה מוזמנות לפנות לעמותת "אור שלום" בטלפון 03-5417000 או במייל Omna@Orr-Shalom.co.il .