לבד בחג: 3 נשים שלא יחגגו את החג עם המשפחה

החגים הם תקופה לחוצה ואינטנסיבית עבור רובנו. זה הזמן בו אחרי מספר חודשים אנחנו שוב פוגשים את הדודים מהקיבוץ, את הדודות מהמושב ואת בן הדוד החייל ובת הדודה היפה והמוצלחת שלומדת בטכניון. עבור חלקנו אלו זמנים שמחים בהם אפשר לחדש קשר עם קרובים רחוקים, אבל עבור אחרים מדובר באירוע בלתי נסבל. שוחחתי עם שלוש נשים שהחליטו לא לעשות יותר את החגים עם בני משפחתן ומוכנות לדבר על הבחירה הזו ועל המשמעויות שלה.

עוד באון לייף:

עבור ענבל (30) מתל אביב הטבעונות הכריעה את הכף.

"אני בקשר טוב עם המשפחה שלי אבל כולם אוכלים בשר ואני לא מסוגלת לחגוג ולשמוח כשעל השולחן יש גופה של יצור חי".

כמה זמן זה ככה?

"אני טבעונית כבר שנתיים ורק לאחרונה הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר. היה לי קשה להסביר להם את זה. החגים הם אירועים גדולים אצלנו, עם כל המשפחה המורחבת – בני הדודים, סבים וסבתות… אחרי הארוחה, אנחנו משחקים ושרים קריוקי. באמת שלא רציתי לריב איתם אז דחיתי ודחיתי את זה אבל בפסח, החג האחרון שעשיתי איתם, ממש סבלתי ואז החלטתי לחתוך מהחגים עם המשפחה".

לא יכלו להכין עבורך אוכל טבעוני?

"יש אוכל שמתאים לי, בעיקר הסלטים והתוספות, אבל זה לא העניין. קשה לי לראות אותם אוכלים את זה. זה מרחיק אותי מהם הרבה יותר מאשר לא להגיע לחג".

אז איפה את עושה את החג במקום?

"אנחנו נהיה בערך חמישה עשר איש בגילאים שונים שהפסיקו לחגוג עם המשפחה. זו חבורה שחגגה יחד גם בשבועות האחרון, כולם טבעונים וכל פעם מתארחים אצל מישהו אחר. בראש השנה הזה אהיה אצל זוג חברים של חברה טובה. בן זוגי שהוא גם טבעוני חוגג עם המשפחה שלו כי זה מפריע לו פחות אבל אצלו יש טבעונים נוספים במשפחה ואצלי אין".

אז למה את לא עושה אצלו את החג?

"אם זה לא המשפחה שלי אני מעדיפה את מה שהכי קרוב למשפחה וזה החברים שלי. למשפחה שלו אני לא קרובה מספיק".

**********

עדי (18) מירושלים ואחותה הקטנה (15) כבר שנתיים לא עושות את החגים עם המשפחה.

"יש במשפחה שלי שתיקה. לא מגנים את העובדה שאחותי הקטנה הותקפה מינית על ידי הבן דוד. הוא בן שש עשרה והוא נכה אז מתייחסים לזה כהצדקה ומתעלמים ממה שהוא עשה. אני לא יכולה לשבת בארוחות חג עם אנשים שיכולים להתעלם מדבר כזה".

מה אומרים ההורים שלכן?

"ההורים שלנו גרושים אז הצד של אבא שלי פחות רלוונטי. אמא שלי בצד של אחותי בסיפור אבל מבחינתה, גם אם זה קרה היא עדיין רוצה שנשתתף באירועים משפחתיים בהם הוא נוכח. בחגים קודמים נשארנו בבית ולא נסענו לחג עם המשפחה כי יש שם אוירה של תמיכה בו". הוא לכאורה לא התכוון למה שהוא עשה" ובגלל שהוא נכה אז אנחנו צריכות לסלוח לו". ההורים שלו בכלל טוענים שאחותי המציאה את זה בשביל תשומת לב ומעניקים לו גיבוי מלא. אמא שלי ניתקה את הקשר עם אמא שלו שהיא אחותה אבל מבחינתה לחגים המשפחתיים היא כן תגיע".

איזו נכות זאת? זה משהו שמונע ממנו להבין את מעשיו?

"יש לו נכות פיזית. פעם אחת, באירוע המשפחתי האחרון שנכחתי בו, התעמתי איתו. מבחינתו אחותי המציאה את זה. שאלתי אותו "ואם מישהו היה עושה את זה לאחותך?" והוא ענה: "את חולת נפש" והוסיף "זה לא היה קורה לאחותי כי אחותי לא זונה". מדי פעם הוא טוען שזה לא קרה ומדי פעם שזה כן קרה אבל זה קרה בגלל שהיא זונה. מה אכפת לו? הוא מקבל תמיכה מלאה".

אז איפה שתיכן תעשו את החג הקרוב?

"יש ארוחת חג בבית הפתוח בירושלים וכנראה שנהיה שם".

 ******

אלה (23) היא סטודנטית לרפואה בשנה חמישית, במקור מתל אביב, מתגוררת כיום בירושלים.

"הפסקתי לחגוג עם המשפחה בראש השנה הקודם. עם אמא שלי אני עדיין בקשר אבל מאבא שלי אני נמנעת באופן אקטיבי. אני אישה טרנסית ולפני שנים יצאתי מהארון. זה היה אחד הצעדים הראשונים שלי. אבא שלי ניסה לשכנע אותי לעשות מה שהוא האמין שיהיה הכי טוב עבורי –  לדחות הכל עד סוף לימודי הרפואה כי אחרת אני אהרוס לעצמי את החיים.

אבל לימודי רפואה לוקחים כמעט עשור, לא?

"שבע שנים וזה התרחיש האופטימי. הוא חשב שלא יקבלו את זה ויעיפו אותי מהלימודים. אז במשך שנתיים הייתי מול המשפחה ביחסים קרירים אבל כן חזרתי לחגים. לפני שנה התהליך האישי הפך לפומבי. התחלתי לקחת טיפול הורמונלי ודברים התחילו להיות יותר נוכחים".

מה היה הקש ששבר את גב הגמל?

"אם פעם יכולתי לסבול פניה מגדרית כגבר היום אני כבר לא יכולה לעמוד בזה ולא רוצה את זה בחיים שלי. ביקשתי מהמשפחה שייקחו חלק בתהליך הזה אבל אבא שלי אמר שעד שאני לא יושבת לשמוע מה יש לו להגיד על התהליך הזה הוא לא מוכן בכלל להקשיב לי. ביולי הוא שלח לי בפייסבוק הודעה מאד מפורטת שעיקרה הוא שאני מגלומנית ומרוכזת בעצמי ואני הורסת את המשפחה בשביל טובתי האישית".

הוא עשה את זה כדי לפגוע בך?

"הוא מדגיש שזה לטובתי. גם אמא שלי שאיתה אני עוד איכשהו בקשר סיפרה לי שהוא פגוע ממני ונורא דואג. אני מרגישה את הדאגה אבל אני לא בקשר איתו כי התגובה שלו למצב הזה היא למשטר כל דבר שאני עושה, ליחס לי המון תכונות רעות ולהתייחס לצורה שבה אני חיה כסוג של"דווקא" שאני עושה. הסיבה שאני לא בקשר איתו זה לא כי הוא לא דואג אלא כי כדי להראות כמה הוא דואג הוא אלים כלפי ואני לא רוצה אנשים כאלו בחיים שלי".

חושבת שיהיה יום שתוכלו לגשר על הפער?

"אמרתי לאמא שלי שאני מוכנה לשבת ולדבר איתו אם הוא יתנצל בפני".