אבא גדול: שיחה עם גברים שהפכו להורים בגיל מאוחר

"גבר בן 40 פלוס שחווה הורות זה לא גבר בן 25, מספר גילי ארג'נטרו, בן 44 עוד מעט. "מצד אחד הוא הרבה יותר בשל ומוכן לזה, אבל מצד שני הוא חוטף כאפה של החיים, כי בגיל הזה כולנו כבר סיגלנו לעצמנו הרגלים, אנחנו יודעים מה נעשה ומה נאכל היום וכיצד נבלה את הערב. ואז מגיעים הילדים שטורפים את הקלפים. אומרים שילדים ראשונים זו טירונות. אני טוען שהתאומים זו טירונות של יחידת קומנדו. כמובן גם הזוגיות חשובה. בגיל שלנו הזוגיות היא הרבה יותר מכילה. גם אם אחד מבני הזוג מתרסק וקשה לו, השני יודע לתמוך בו ולשמור על היציבות".

ארג'נטרו, אסטרטג פרסום, בעלים של סוכנות "Adraba" מחזיק בקריירה מפוארת ולאחר אתגרים לא פשוטים מתחיל להתמודד בתחום חדש לחלוטין – אב לתאומים בני שבעה חודשים. זוגתו צעירה ממנו, לשניהם אלה ילדים ראשונים מהריון ספונטני. "הלכנו על מבצע 1+1", צוחק ארג'נטרו. "אני עדיין לא החלטתי אם בורכתי או נדפקתי, אני בטוח שקצת מזה וקצת מזה. תאומים, למי שלא יודע, גם בלי קשר להורות מאוחרת, צריך להיות מוכן נפשית ובוגר מספיק כדי לקבל על עצמך דבר כזה."

כאפה של החיים. גילי ארג'נטרו

למרות הספונטניות של ההיריון, המחשבה על ילדים כוננה אצל ארג'נטרו כבר זמן מה. "עבדתי, הצלחתי בקריירה, הרווחתי כסף, אבל הייתי חוזר הביתה ומרגיש ריק. הרגשתי שאני לא מאושר. עכשיו אני ממשיך לעבוד קשה, אבל חוזר הביתה לילדים וממשיך איתם עד שאני מותש. כמובן שרוב העול נופל על אשתי, כי הם עדיין קטנים ותלויים בה, אבל אני משתדל להיות שם בשבילם בכל רגע. למשל, עכשיו אנחנו בדרך לצפון – לראשונה מאז התאומים נולדו הצלחנו לארגן שסבתא תשמור עליהם בשישי-שבת. אני נוסע לנופש, אבל עם דמעות בעיניים, ליבי מתכווץ – אני כל כך אני מתגעגע אליהם".

"הכל התגמד ברגע שבתי נולדה"

"שנים רבות גרתי ועבדתי באיטליה. ראיתי מה זה החיים היפים באמת. אבל הכל התגמד ברגע שנולדה גאיה", מספר ירון מתיא, בן 49, לא מפסיק להתפעל מבתו הבכורה בת ה-6 (ומעומר, אחיה בן ה-3). "ברגע שאני מגיע הביתה, הם לא שמים לב לאף אחד, גם אם אמא שלהם תחליט לצאת לבלות או לנסוע לחברה, הם לא יתייחסו – בשבילם קיים רק אבא."

תמיד מתעורר בחיוך. ירון מתיא

"ברגע שהיא יצאה מהבטן של אמא שלה, התאהבתי בה", נזכר מתיא בחיוך. "אני מאד אוהב גם את עומר, שפשוט לא יורד לי מהידיים, אבל עם גאיה זה שונה. אולי כי היא הבכורה. כשאני ישן, אני לא מרשה לאף אחד להעיר אותי, אבל כשאחד מהם בא אלי, אני תמיד מתעורר בחיוך. מקלחות, ארוחות בוקר, לקום לסדר להם שמיכה בלילה – אני עושה את הכל בכיף ובאהבה. אני לא מדמיין את חיי בלעדיהם ובגדול – לא משנה לי אם יהיה לי כסף, לא יהיה לי כסף, הכי חשוב לי שהם יהיו בריאים ויהיו איתי".

"אתה הסבא שלהם?"

"אני מתעורר יחד עם הבנים בשש בבוקר, בזמן שהם אוכלים ארוחת בוקר, אני כותב קצת, אחרי זה אנחנו מתארגנים ויוצאים לגן. בזמן שהם בגן אני מלמד, כותב, עושה סידורים, מטפל בבית ואפילו מספיק לנוח שעה לפני שצריך לאסוף אותם בשעה 16:00", מספר אילן שיינפלד, בן 57, סופר ומרצה, אבא של מיכאל ודניאל בני ה-5. שיינפלד תכנן לגדל אותם בתוך זוגיות, אך בערך לילה לפני שנודע לו ולבן זוגו דאז על ההיריון של הפונדקאית בהודו, בן זוגו החליט שהוא עוד לא מוכן לילדים.

"עשיתי אותם כי ידעתי שאני מוכן. כל החיים שלי רציתי ילדים במשך שנים רבות טיפחתי קריירה, ביליתי המון, התעניינתי בדברים לגמרי אחרים. חיפשתי אישה כדי להביא אותם במסגרת הורות משותפת, אבל בסופו של דבר אני מגדל אותם לבד", קובע שיינפלד. "אני מנסה להיות הכי טוב שאפשר. כל שבוע אני הולך להדרכה הורית. אחרי שהבנתי שהעיר לא טובה לנו, לפני חצי שנה עברנו למושב בגליל והילדים מאד נהנים כאן – יש לנו בית עם גינת ירק, הבאתי להם כלב, גורי חתולים, דגי זהב, אחיי קנו להם טרמפולינה כמתנת יום הולדת. הם עצמם יוצאים החוצה, פוגשים חברים, רוכבים על אופניים – הקיבוץ מיטיב איתם מאד."

אני מנסה להיות הכי טוב שאפשר. אילן שיינפלד

שיינפלד, שבימים אלה מוציא לאור רומן חדש, טוען שחייו השתנו מקצה לקצה ברגע שנולדו הילדים, אבל זו הייתה החלטה שהוא קיבל על עצמו: "זה לא קל. אבא שלי מגיע מרמת השרון פעם בשבוע ליומיים כדי לשמור על מיכאל ודניאל כשאני נוסע ללמד בתל אביב. אם אחד מהם חולה, השני גם נשאר בבית, כי הם מסרבים להתפצל. כשצריך לקחת אחד מהם, למשל, לרופא שיניים, זה כבר יותר קשה. בתל אביב הייתה לי שכנה בדלת ליד שעזרה לי במקרים כאלה, לשמור על אחד הילדים בזמן שאני בחוץ עם השני."

לא פעם נשאל שיינפלד האם הוא הסבא של הילדים. "ואז כשאני מסביר שאני האבא, השאלה הבאה שמגיעה היא כמובן האם אני לא מפחד שכשהם יגדלו אני כבר אהיה זקן. כשמיכאל ודניאל יגיעו לגיל 18 אני אהיה בן 70 ואני מקווה להיות כאן בשבילם".

"כשאני אהיה בן 80, הם יהיו בני 20"

ארג'נטרו, מתיא ושיינפלד לא לבד. עבורם זו הפעם הראשונה, אך התופעה של הורות מאוחרת בדרך כלל כוללת בתוכה "סיבוב שני" של הורות. לרוב מדובר במקרים בהם לפחות אחד מבני הזוג נמצא בפרק ב' של זוגיות. אפשר לראות את התופעה אצל שלל מפורסמים, כמו צביקה פיק, שלמה בראבא, רמי קליינשטיין ואחרים. לרוב מדובר בזוגות עם פער גילאים לטובת האישה –חלון הזדמנויות הפוריות של גבר הוא רחב בהרבה יותר ועדיין – האם זו לא החלטה פזיזה מדי להביא ילד לעולם רגע לפני שיוצאים לפנסיה?

"אני חושב שההחלטה להביא ילדים בגיל מבוגר תלויה מאד בטיב הזוגיות. הזוגיות שלנו אפשרה את זה, ההיריון היה מתוכנן וידענו לקראת מה אנחנו הולכים", מתאר אלון (שם אמיתי שמור במערכת), בן 63 שלפני שלוש שנים הפך לאב לתאומים. "גם המחשבה על כך שבעוד עשרים שנה אני אהיה בן שמונים לא גרמה לי להרתעה. אבא שלי נפטר כשהייתי בן 9 ועדיין גדלתי להיות בן אדם טוב. אנחנו אף פעם לא יודעים מה מצפה לנו. אנשים צעירים ממני, גם הם הורים לילדים קטנים מתים היום ולכן לחשוב מה יהיה אם, זה מיותר בעיני".

לאלון שנראה בעצמו לא יותר מבן 45 יש ילדים מנישואים קודמים שכבר הפכו להורים בעצמם. "אני לא מתעייף, אני מבלה עם התאומים המון שעות, זה כיף נורא כי בזמנו, כשהגדולים שלי היו בגיל הזה, עבדתי המון שעות ולכן כל החוויות האלה נחסכו ממני לצערי". לשאלה האם מדובר כאן בסוג של פיצוי הוא עונה: "ממש לא. אני פשוט מאד אוהב ילדים, יש לי אישה צעירה ולכן החלטנו שהולכים על זה".

האם מדובר בהמלצה גורפת להפוך לאבא אחרי גיל 50? "אני לא יכול להמליץ לכל אחד להפוך להורה בגיל מאוחר, בין אם זו פעם ראשונה או פעם רביעית", מסביר אלון. "המון תלוי בבן אדם עצמו, יש אנשים שזה מתאים להם יותר ויש אנשים שזה לא מתאים להם בכלל. זה תלוי בזוגיות והמצב הבריאותי ובגורמים רבים אחרים. אני רק יכול להגיד שמבחינתי זו הרגשה נהדרת."

"חזרתי לחיתולים ולמוצצים- ואני לא מתחרט"

גם מיקי גבאי, בן 47, אב לדן, בן שבעה חודשים חושב כך. "לא כל אחד יכול להחליט להביא ילד בגיל מבוגר יחסית. כמובן שזה תלוי במצב היחסים וגם במצב הבריאותי. אם יש מישהו שלא בקו הבריאות בבית או זוגיות לא יציבה, דברים כאלה יכולים רק להידרדר עם לידת התינוק החדש".

נהנה ולא מתחרט. מיקי גבאי

לגבאי יש שני ילדים, בני 17 ו-15 מנישואים קודמים. את ההחלטה על ילד שלישי הוא קיבל בעקבות תאונת דרכים קשה שעבר עם אופנוע. את אשתו הנוכחית הוא הכיר עוד לפני התאונה, אחרי תקופה ארוכה בה היה גרוש. הוא לא היה מוכן להתחייב ולא רצה ילדים, ובני הזוג אפילו בחרו להפריד כוחות, אבל אז, בתקופת החלמה ארוכה, השקפת עולמו השתנתה.

"עבור אשתי זה ילד ראשון ולכן לא פעם אני מרגיש לידה הורה מנוסה יותר. אני גם מייעץ לה לעתים קרובות, שאין צורך להילחץ מכל פיפס של התינוק, שגם אם עלה החום קצת, לא רצים למיון, אם הוא שבע, אז לא דוחפים לו עוד אוכל", מתאר גבאי. "כמובן שהלו"ז של שנינו מאד אינטנסיבי, אבל אני מאד נהנה מההורות ולא מתחרט שאחרי הרבה שנים שוב חזרתי לחיתולים ומוצצים".

לצאת לפנסיה וללוות את הבת לכיתה א'

לנגה, בתו של אושר טהר, בן 55 מלאו החודש שנתיים וחצי. יש לו גם ילדים גדולים מנישואים קודמים – בת 30 ותאומות בנות 24. ההיריון תפס אותו ואת בת זוגו במפתיע. "הכרנו במועדון מוסיקת רוק, היינו חוזרים יחד ממסיבות כי שנינו גרים באותה עיר – היא מסיעה אותי, אני מסיע אותה. התקרבנו והפכנו לזוג. כשגילינו שהולכת להיות לנו בת משותפת מאד שמחנו, במיוחד זוגתי. גם לה יש ילד בן 17, במשך שנים רבות היא ניסתה להיכנס להריון, עברה טיפולים והפלות, אבל לא הצליחה. ואז פתאום המזל התהפך".

מחכה לצאת לפנסיה. אושר טהר

לדבריו, אושר חושב לא פעם מה יהיה בעוד עשרים שנה: "אישתי צעירה ממני ב-11 שנה, כך שהילדה שלנו לא תישאר לבד. יש לה גם אחים ואחיות גדולים שאוהבים אותה מאד. אז היום אני מעדיף בכלל לא להתעסק בזה. אני עובד, אני מטפל בילדה שווה בשווה, הערב, למשל, אני איתה כל הערב כי היום יש בגרות באנגלית וזוגתי מורה. אני מחכה לצאת לפנסיה ואז יתפנה לי בשבילה עוד יותר זמן".

ואיך זה נראה מהצד השני?

"נולדתי כשאבא שלי היה בן 56 ואני לא הבת האחרונה, יש גם אחי, שנולד שנה וחצי אחריי", מספרת אביגל שעובי, בת 34. "ותמיד היה לי כיף שיש לי אבא מבוגר. האחים הגדולים שלי סיפרו שכשהם היו קטנים הוא תמיד עבד מלא זמן, היה שכיר. כשאני נולדתי הוא כבר היה עצמאי וכל הזמן היה בבית – טיפל בנו, שיחק איתנו, אבל בעיקר אהבתי לטייל איתו ולדבר איתו על כל דבר בעולם."

אבא מבוגר זה כייף. אביגל שעובי

לפני כמה שבועות אביה של שאובי חגג 90. "הוא עדיין צ'ארמר ומלא בחוש הומור. הזיכרון לפעמים קצת בוגד בו, אבל אנחנו עדיין מאוד נהנים יחד ואני אוהבת אותו מאד. אני זוכרת שכשהייתי קטנה, כל הזמן הציקו לי עם השאלות, האם זה סבא שלי וכשגדלתי מעט, שאלו אותי בחוסר טקט משווע האם אני לא מפחדת שהוא ימות. האמת דווקא בזכות שאלה זו היו לנו את השיחות הכי טובות ועמוקות על מוות. כמה שהוא חלק מהחיים שלי ושהיו לאבא שלי חיים נפלאים שהוא לא היה משנה בהם כלום. אני גם לא מצטערת על כלום ולדעתי הניסיון עם אבא שלי העניק לי המון סבלנות בעבודה עם מבוגרים בתור מטפלת בשיטת הרפואה הסינית".

"שלווה ונינוחות לצד חרדתיות יתר"

"גברים שהופכים לאבות בגיל מאוחר, הם לרוב יותר נינוחים ושלווים בהורות שלהם", טוענת ד"ר עדי גרנט, פסיכולוגית קלינית-נוירופסיכולוגית. " יש להם ניסיון והם הרבה דברים בחייהם. לרוב הם גם מימשו את עצמם מבחינת הקריירה ועכשיו הם יכולים להרשות לעצמם לשים במקום ראשון את גידול הילדים, להבדיל מההורים הצעירים, שחייבים לתמרן את עצמם ולמצוא איזון בין עבודה לבית. אם להסתכל על ההורות מההיבט הכלכלי, סביר להניח שההשפעה גם על ההורה הצעיר וגם על ההורה המבוגר תהיה זהה. לפעמים על ההורה המבוגר ההשפעה תהיה אפילו חזקה יותר, מאחר ומדובר בבן אדם שרגיל לרמת חיים מסוימת, לטוס לחו"ל כמה פעמים בשנה, לצאת לבלות ואז פתאום מתווסף לו סעיף הוצאות בגובה של בערך מאה אלף שקלים בשנה.

"גופו של ההורה המבוגר מתעייף מהר יותר, אף על פי שלא פעם אני רואה הורים כאלה רצים אחרי הילדים שלהם במרץ רב. לפעמים הורים מבוגרים, במיוחד כאלה שמדובר בילד הראשון שלהם, מאופיינים בחרדתיות יתר כלפי הילד ומנסים לגונן עליו. זה יכול להשפיע גם על הילד עצמו. לפעמים הילדים עצמם מרגישים לא בנוח כאשר הורה מבוגר מגיע לבית הספר או לאסיפת הורים ולפעמים ההורה המבוגר עצמו לא מוצא את השפה המשותפת עם ההורים הצעירים. אף על פי שמדובר בתופעה שממשיכה להתרחב, עדיין, הגיל הממוצע בו גבר הופך להורה נמצא אי שם בסביבות גיל 30 פלוס".