חדר החתלה: אבא'לה רוצה להחליף לילד? מצטערים, הכניסה היא רק לנשים

שעת אחר צהריים שגרתית ואני מנצל את היעדרם של שני הגדולים שמצאו חברים להשתקע אצלם, על מנת ללכת עם אורי הקטן אל קניון רמת אביב הסמוך, שם נעשה את הדבר ששנינו הכי אוהבים: לזלול יחד סוכריות גומי במשקל, כאלה שהן נטולות כל ערך תזונתי, אבל הסוכר שרוקד בפה גורם לשנינו אושר בל יתואר.
בדרך לסוכריות, אורי הקטן מצהיר ברגע מסוים "אבא, ברח לי", שמשמעותה היא אחת, כדאי ומהר להחליף תחתונים, בטרם הרטיבות והריח החמצמץ שמתלווה אליה יתפשטו ברחבי הקניון ויבריחו מתוכו את העוברים והשבים. במהירות אנחנו מחפשים את חדר ההחתלה הקרוב אלינו. פוסעים הלוך וחזור ברחבי קומה 1, רק כדי לגלות שהשירותים בכלל ירדו קומה מאז הפעם האחרונה שהיינו כאן, וכשאנחנו מגיעים לשירותים, הוא מחויך מאוזן לאוזן ואני קצר נשימה (הכושר הירוד והגיל המתקדם אחראים לזה), אני מגלה לחרדתי שחדר ההחתלה נמצא בתוך שירותי הנשים. מה עושים אם כן? נכנסים באדישות מוחלטת, ומסתכנים בקריאות "יא סוטה איך אתה לא מתבייש ועוד מביא לכאן את הבן שלך שיציץ גם", במעצר, בכתב אישום, ובכותרת אימתנית בסגנון "הציץ ונפגע: אב לשלושה נעצר בחשד להצצה כשלצדו בנו הקטן ששימש כסיפור כיסוי"? לא בבית ספרי. הכנסתי אותו לשירותי הגברים, ובמאמץ מאולתר כשהוא מקטר, רוטן ומצחקק בשל אי הנוחות, הצלחתי לסיים את ההחלפה.

שי פלד ובנו אורי

ואחרי כל תיאור החוויה הזו שרק הייתה דוגמה לחוויותיו של אב ממוצע, אני תוהה מה צריך לעשות גבר שהפנים לאורך כל חייו את הצורך בשוויון מוחלט בין גברים לנשים ונשבע לנהוג כך כשיהפוך לאבא, וכשהפך לאב בפעם הראשונה, החליט על דעת עצמו לעבור ליומיים קצרים בשבוע בהם יאסוף את בנו הבכור (עד היום אני זוכר את המבט ההמום על פניו של הבוס במקום שבו עבדתי כשעשיתי זאת. מה שביקשתי לא היה מקובל עד אז באותו מקום), ובהמשך החליט לצאת לחופשת לידה, כמו… רבע אחוז מהאוכלוסייה הישראלית. ובכן, מה על אבא כזה לעשות כשהוא מגלה שהמרחב הציבורי מקדש עדיין את דמותה של האם, כדמות שמטיילת ביומיום עם הבן הקטן בעגלה, ולכן גם מניח שבבוא השעה להחליף חיתול או תחתונים, היא זו שתעשה זאת בחדר שירותי הנשים. האבא מן הסתם, אם הוא נמצא בשטח, יחכה בסבלנות בחוץ.

רבות מדובר (ובצדק) על הקשיים והמכשולים שנשים צריכות לעבור בדרך אל השוויון המוחלט בחברה. בזמן האחרון הגבר, לא רק בישראל, אלא גם בעולם, שאימץ ערכים מתקדמים של שוויון בין המינים עומד מבולבל כשהוא רואה כיצד השיח משתנה מצד אחד והופך יותר ויותר פמיניסטי, אבל בפועל הנורמות נותרות אותן נורמות מהצד השני. סיפור תא ההחלפה שנותר בשירותי הנשים הוא רק סימפטום קטן, אחד מיני רבים, למצב הסותר שנוצר.

באנגליה מסתבר הפך אבא את סיפור תא החלפת החיתולים לילד המצוי בשירותי הנשים בלבד לדיון סוער ברשתות החברתיות. אבות רבים (וגם אימהות) הביעו הזדהות עם תחושת המבוכה והתסכול שהביע. גם שם באנגליה, ערש הדמוקרטיה של התרבות בת זמננו, עדיין לא הפנימו את ערך השיוויון בין גברים לנשים. גם כאן וגם שם עדיין דרך ארוכה עד שנגיע אליו, אבל עד שזה יקרה, אולי כדאי שהשינוי יתחיל בקטן ויסתיים בחוק פשוט האומר: "כל תא החתלה המצוי באזור ציבורי כלשהו (קניון, היכל תרבות, מתנ"ס וכו'), יימצא במרחב ניטראלי אליו יכולים להיכנס גברים ונשים כאחד", ובא לציון גואל.    

 

 

הכותב הוא איש מערך הדוברות בכאן- תאגיד השידור הישראלי