בחרתי להביא לעולם רק ילד אחד- ואני שלמה עם ההחלטה

את ההצעה הכי הזויה לשיפור הילודה הפרטית שלי קיבלתי ממכרה שטענה שכדאי לי לעשות עוד ילד עם הגרוש שלי. כמובן, זו לא הייתה הפעם היחידה שנכנסו לי לרחם. כבר שאלו אותי מדוע אני לא מביאה ילד מחוץ לזוגיות, לבד, מתרומת זרע, העיקר להביא עוד ילדים, כי אם לא, הבן שלי יגדל אנוכי ולא ידע לחלוק עם אחרים. היום הבן שלי כמעט בן 15, יש לו לב ענק, חברים רבים, האחיינים הקטנים שלו וילדים בכלל מתים עליו והוא בעצמו מסרב בתוקף לרעיון שיהיה לו אח או אחות.

איכשהו, יש לא מעט אנשים שמה בחוץ שרואים במשפחות עם ילד אחד משפחות חריגות. לצד האמרה – "ילדים זה שמחה" שכולנו גדלנו בצלה נמצא גם המרדף אחר היתרון הדמוגרפי. אלה גורמים גם לאנשים שבעולם נורמאלי אפילו לא היו חושבים על ילד נוסף, להיכנס להיריון שני.

אבל לא על כולם הלחץ הזה עובד. כמה נשים שבחרו להביא לעולם ילד אחד ואין להן שום כוונות להביא לעולם ילד נוסף, מדברות על הבחירה שלהן.

"אחרי לידת בתי משהו נאטם אצלי בלב"

"אני חושבת שאנחנו צריכים לעבור עוד דרך ארוכה עד שבישראל יבינו שאין שום דבר חריג במשפחות עם ילד אחד", טוענת לירז, נשואה ואמא לילדה בת 5. "לפני שבועיים הייתי בברלין וראיתי ברחוב משפחות רבות, שכולן אמא-אבא-ילד. לא יוצא לי להיות המון בחו"ל, אבל בפעמיים האחרונות שהייתי באירופה, זה תמיד הפתיע אותי, אפילו שאני בעצמי כזאת".

שואלים אותך למה את לא מביאה עוד ילדים?

"כשהבת שלי עוד הייתה בבטן כבר התחילו להציק לי מתי "אני מתחילה לעבוד על עוד אחד". בגלל שאני באה ממשפחה דתית של חוזרים בתשובה, זו בכלל לא שאלה. ברור שעושים עוד ילדים, זה הרי לא נתון לבחירה. כשהייתי בת 13 ההורים שלי חזרו בתשובה. עד אז היה לי רק אח אחד ואז אמא שלי החליטה שהיא רוצה עוד ילדים ונולדו לי בזה אחר זה שלושה אחים נוספים. אני בחרתי לא להמשיך את דרכם".

תמיד ידעת שתהיה לך רק בת אחת?

"דווקא לא. הגעתי למסקנה הזו בגלל מספר סיבות. קודם כל, היה לי הריון לא פשוט. כבר בסקירה השנייה ראו איזשהו מום שהצריך טיפול מיד אחרי הלידה. הרופאים אמרו לי שיש סיכוי של 50% בלבד שהיא תשרוד. או שהיא לא תנשום ישר אחרי הלידה, או שהיא תנשום ותשרוד רק כמה שעות. לא היו לי הרבה אופציות. את שלושת החודשים האחרונים של ההיריון העברתי בחרדה נוראית, בכי, חוסר תפקוד. הגעתי כל שבועיים לסקירות, כדי לראות מה המצב. מנהל מחלקת אולטרסאונד בבית חולים לקח אותי כפרויקט, כי מדובר במום מאד נדיר. נפגשתי עם המון רופאים, כל אחד עם הסיכויים שלו, עד שנפלתי על כירורגית שאמרה לי שיהיה בסדר. כמובן, על הדרך הציעו לי לעשות הפלה, כלומר להמית את העובר ולבצע לידה מוקדמת. אותה כירורגית המליצה לי לדבר עם אמא אחרת, שהתינוק שלה נולד עם מום כזה ועכשיו הוא בסדר. היא הכניסה בי קצת תקווה. החלטנו ללדת ואם יהיו בעיות, נתמודד עם זה יחד.

"הבת שלי נולדה פייטרית מטורפת, היא נשמה בכוחות עצמה, יום אחרי הלידה היא נותחה, בילינו איתה חודש בטיפול נמרץ ומהרגע ששוחררנו הביתה אמרו לי להתייחס אליה כאל תינוקת רגילה. היום היא בת 5, היא חכמה ומדהימה, אבל משהו נאטם לי בלב. אני לא מוכנה לעבור את זה שוב בשום צורה. הציעו לי טיפול נפשי, כי זה מה שמציעים לאנשים במצב שלי. אני לא מרגישה מצולקת, אני לא מתבאסת, אבל מגדירה את זה כאילו משהו נסגר בתוכי. אני לא מסוגלת להכיל עוד מצב כזה, הרגשתי שיורדות לי שנים מהחיים.

"התחלתי לבנות לעצמי עוד סיבות למה לא להביא ילדים נוספים לעולם. חלק מזה היה גם הפחד שאם חלילה יהיה לי עוד הריון בעייתי, פחות אוכל להשקיע בבת שלי. התחלתי לחפש מה לא בסדר בחברות שלי שיש להן יותר מילד אחד. התחלתי לבנות לעצמי עולם בו אין מקום לעוד ילד. סגרתי את הדלת לחלוטין. חששתי שלא נסתדר כלכלית, לא רציתי שוב לצאת לחופשה לידה. מצאתי את כל הסיבות שבעולם למה אני לא רוצה עוד ילדים. גם בו זוגי זורם איתי לגמרי. שנינו עברנו תקופה מאד קשה. יש הבנה בשתיקה".

האם הבת שלך אומרת שהיא רוצה עוד אחים?

בזמן אחרון היא התחילה להגיד לי: 'נכון, זה לא הוגן, שאין לי עוד אחים?' ואני מסבירה לה בשיא הבגרות שאנחנו משפחה של שלושה אנשים ואם מישהו יגיד לה שאין דבר כזה (כי הרי תמיד אומרים שזה חריג, משום מה), אז תגידי לו שאין דבר כזה שמישהו יגיד איך משפחה צריכה להיראות. אני גם מסבירה לה שיש משפחות שונות, אבא ואבא, אמא ואמא או רק אמא או רק אבא וגם אנחנו מיוחדים בדרכנו".

"אנשים טוענים שאני גורמת לבתי נזק נפשי"

"נכון לעכשיו אני עדיין יכולה להגיד שאנחנו מהמתלבטים, אם כי הנטייה הברורה היא להישאר רק עם ילדה אחת", טוענת נינה (שם בדוי), בת 37, אמא לילדה בת 2.5. "מאד נוח וכיף לנו ככה, הבת שלי הייתה ילדה נוחה מהלידה ומרגיש לי מאד חבל להפר את האידיליה. חוץ מזה, כמובן שיש לא מעט סיבות אחרות. ראשית, היה לי קשה מאד להיות בהריון, זה היה פשוט בלתי נסבל. סבלתי מסחרחורות וכאבי ראש במשך רוב הזמן, ניסינו להתייעץ עם מומחים, נשלחנו לנוירולוגים, כל הזמן הרגשתי חולה וזה פגע לי מאד באיכות החיים. כן השתדלתי ללכת לעבודה, אבל איך שחזרתי הביתה מיד נכנסתי למיטה. בסוף ההיריון גם אבחנו אצל סכרת. למזלי זה לא הגיע לאשפוז או שמירת הריון, אבל ביליתי הרבה מאד פעמים במיון נשים. הלידה עצמה הייתה בניתוח קיסרי ותהליך ההחלמה ארך כשנה וחצי עד להתאוששות מלאה. תקופת השיקום הייתה ארוכה מאד ועד היום יש לי קרע במניסקוס".

מעבר לזה, יש את הסיבה הכלכלית. אף אחד לא עוזר לך עם הילד, חופשת הלידה קצרה מדי, הגנים יקרים ועובדים בשעות מאד לא נוחות. קשה לי להבין איך אנשים ממשיכים להביא עוד ועוד ילדים, אם אין דרך להתמודד עם המצב הכלכלי. לגדל ילד זה עניין מאד יקר ומשום מה כאן מסרבים להבין את זה. היום הנורמה היא אפילו לא 3, אלא 4 ילדים. כל ההוצאות הנלוות פשוט מטורפות. לפעמים להביא הרבה ילדים זה לגזול מילדים אחרים ואני לא מוכנה לכך. אני רוצה שבתי תגדל שלא חסר לה שום דבר".

אבל בטח אומרים לכם שחסרים לה אחים.

"לפעמים אנשים שואלים אותי ישירות: 'בשביל מה הבאת אותה אם את לא מביאה לה אחים?'. הם טוענים שאני מתעללת בבת שלי. אבל מה, חסר ילדים עם בעיות רגשיות שגדלו עם אחים? אחד הדברים ההזויים בעיני הוא שאנשים מרשים לעצמם להגיד דברים כאלה, אבל ככה זה בישראל, כולם נדחפים לך לתוך הרחם.

אגב, אנחנו סופגים הערות חטטניות גם בני משפחה וגם זרים גמורים. אומרים לנו שאנחנו בכלל לא משפחה וזה משהו שמאד מעליב אותי לשמוע. חברות שלי שגרות בחו"ל מציגות תמונה לגמרי אחרת – קודם כל, אף אחד אף פעם לא ישאל אותך, למה אין לך ילדים או למה יש לך רק ילד אחד, וחוץ מזה, במשפחות רבות ילד אחד זה די והותר. בישראל, לעומת זאת, לרוב האנשים בגיל שלנו יש כבר עוד ילד. אני עצמי מגיעה ממשפחה חרדית, יש לי שבעה אחים וכמה מהם, שצעירים ממני, כבר הורים לארבעה ילדים".

איך אתם מגיבים?

"לפעמים זה מעצבן ולפעמים אני מרגישה שאני שליחה של הדבר הזה, שגם משפחות עם ילד אחד זה בסדר. הבת שלי עוד לא שואלת אותי, למה אין לה אחים, אבל אני בטוחה שאדע מה לענות לה כשהיא תעלה את הנושא".

"בחרתי לשמוח בחלקי ולהוקיר את מה שקיים"

רויטל (43) ובן זוגה קיבלו את ההחלטה להישאר הורים לילדה יחידה אחרי תקופה ארוכה של טיפולי פוריות כושלים.

"הכרתי את בעלי בגיל 33.5, התחתנו כשהייתי בת 36. לא הייתה בי תשוקה לילדים אך היה ברור לי שיהיו לי ילדים והיה לי עוד יותר ברור שבגיל 36 אין לי יותר מידי זמן להתמהמה", היא מספרת. "בתי נולדה כשהייתי בת 37, בהריון רגיל לגמרי. תקופה חיינו בחו"ל. כשהייתי בת 39 ניסינו שוב ולא הצלחנו וכבר אחרי חצי שנה התחלנו טיפולים".

לא מוקדם מדי?

מצד אחד אחרי הלידה הראשונה שאלתי את רופא הנשים שלי אם לא כדאי להקפיא ביציות, והוא ענה לי בביטחון מלא: 'את נכנסת להריון מיד, את לא צריכה את זה'. איפשהו עמוק בלב, עוד לא סלחתי לו על כך.  לאחר חצי שנה של ניסיונות טבעיים רופא הנשים המליץ ללכת לרופא שמתמחה בפוריות וזה המליץ להתחיל מיד ב-IVF עקב גילי. ניסיתי הכל כולל הכל – רופאים שונים, שיטות שונות, הורמונים בכמויות ובשילובים שונים, דיקורים וכו'. הרופאים מההתחלה המליצו לי ללכת על תרומת ביצית,  אבל אחרי מחשבה משותפת החלטנו שאנחנו לא מעוניינים. כל התקופה הזאת הייתה מאד קשה – נפשית, פיזית וכלכלית. הכל סובב סביב הטיפולים, אי אפשר לתכנן שום דבר והכל מוכתב לפי לוחות הזמנים של ההזרקות, השאיבות וההחזרות. החלטתי שזהו. היית באמצע הטיפול האחרון, מאד אגרסיבי וידעתי שלא אעמוד בעוד אכזבה, וגם משפט אחד שבעלי זרק לי הדהד לי בראש: 'ומה אם תיכנסי להריון וחס וחלילה יהיו בעיות?' לנשים מעל גיל 40 יש יותר סיכוי ללדת ילד עם תסמונת דאון, יש יותר סיכוי להפלות, אם הריון מתחיל ונגמר באופן תקין מעל גיל 40 זה סוג של נס. בעלי שאל אותי: "תארי לעצמך אם לא יהיה הריון תקין? יש לנו כבר ילדה בריאה ומקסימה בת 6. למה לנסות עוד?" המשפט הזה כל כך טלטל אותי שהחלטתי שאני לא ממשיכה עם הטיפולים 'בכל מחיר' האלה".

זו החלטה קשה מאד לקבל אחרי כל כך הרבה ניסיונות.

"כן, התבשלתי עם זה זמן ממושך. בהתחלה הבטחנו לעצמנו שמנסים רק שנה, בפועל זה נמשך שנתיים וחצי. כבר התחלנו להרגיש קושי כלכלי וגם בשלב מסוים החלטתי להתפטר מעבודה שלי. בסופו של דבר הבנתי שצריך לשים לזה סוף כי זה גובה ממני ומהמשפחה מחירים . ידעתי שלא מתאים לי להרוס את התא המשפחתי שלי. אמרתי לעצמי: 'אם אמשיך ככה, אני אמצא את עצמי לבד'. בחרתי לשמוח בחלקי ולהמשיך עם מה שקיים".

למה החלטת לנסות להביא ילד שני בזמנו?

"האמת, לא רציתי שהבת שלי תגדל כבת יחידה ושתישא לבד בנטל כשאנחנו ההורים נהיה מבוגרים. גם אמא שלי הייתה בת יחידה וראיתי את הקושי.

מה המסר שלך לנשים אחרות?

"גם אם יש לך כמה ילדים, זה לא מעיד עליך שום דבר וגם על היחסים שלך עם הילדים שלך והיחסים בינם לבין עצמם. יכולים להיות אחים שלא מסתדרים אחד עם השני, וחוץ מזה, היום, בעולם גלובלי, הילדים יכולים בכלל לגור במדינה אחרת ולא יהיה קשר בין בני המשפחה. משפטים כמו 'לא יהיה לך מי יגיש לך כוס מים' או 'את מפילה את כל העול על ילדה אחת' הם לא רלוונטיים יותר. חייבם קודם כל להסתכל על מה שטוב לך ולמשפחה שלך. קשה לי להבין נשים שיש להן כבר ילד אחד אבל הן ממשיכות בטיפולים בכל מחיר מבלי לקחת החשבון שהן מסכנות את עצמן מבחינה בריאותית וזה חוץ מהקושי לשמור על שלמות הזוגיות והמחיר הכלכלי אני חושבת שטיפולי פוריות זה סוג של התמכרות. תמיד  מקווים שבפעם הבאה זה יצליח.

איך את מגיבה כאשר שואלים אותך למה יש לך רק ילדה אחת?

"בהתחלה עניתי 'זה לא עניינכם' היום אני נוהגת בפתיחות ואומרת שלא תמיד הדברים מסתדרים כפי שרוצים"

מה הבת שלך אומרת? הרי רוב הילדים בשלב מסוים כן רוצים אחים או אחיות.

"הבת שלי, היום היא בת 6, פשוט מדהימה. היא שמחה שהיא ילדה יחידה וכל תשומת הלב אליה. פעם היא העלתה את הנושא ופשוט הסברתי לה שאי אפשר להביא ילד בכל גיל, אבא ואמא התחתנו בגיל מאוחר היא קיבלה את זה. אני מאד מאמינה שזה תלוי מאד במה שאתה משדר. אם משדרים שלמות עם המצב אז גם הילד יקבל את המצב, במקום לשדר שמשהו לא בסדר וחריג".

"העדפתי להיות אמא מצוינת לילד אחד, מאשר אמא טובה לכמה ילדים"

"ילדתי את בני בתחילת שנות ה-30 שלי ושל בן זוגי", מספרת שולי (42), אמא לבן 11.5 "גיליתי במה כרוכה ההורות. עוד לפני שהוא נולד ראיתי את ההורות כדבר מאד אינטנסיבי מבחינה רגשית, ככל שנכנסתי יותר לתוך העניין, נוכחתי לדעת שאני צודקת. הרגשתי יותר ויותר שאני מעדיפה להיות אמא טובה לילד אחד מאשר אמא פחות טובה לכמה ילדים".

הוא היה תינוק בעייתי?

"לא, לא היה משהו יוצא דופן, אבל בהדרגה הבנתי שזה מה שמתאים לי. ראיתי שזה מצריך ממני הרבה מאד משאבים רגשיים וגם כלכליים, כמובן, אבל הרגש תמיד היה אצלי תמיד הגורם המכריע".

חששת שלא תוכלי לאהוב שני ילדים?

"לא, זה לא הגיע על כדי כך, ידעתי שאוכל להיות אמא לשניים, אבל העדפתי להיות אמא מצוינת לילד אחד".

מתי התחילו להציק לך מתי תביאי עוד אחד?

"כשהבן שלי היה בגיל הגן, למשל הסייעת לגננת היה לה מה להגיד על זה, בטענה שהוא זה שרוצה עוד אח. נהגי מונית, מוכרות בחנות. אלה אנשים בעיקר במעגלים הרחוקים. במעגל הקרוב מאד רצו, אבל לא התערבו. לפעמים הייתי מגלה על כאלה שלא שאלו ישירות, אבל התלבטו אחר כך בינם לבין עצמם אילו בעיות רפואיות יש לנו. היו כאלה שקראו לנו עצלנים.

מדובר בבחירה מאד אינדיווידואלית. זו לא בחירה מושלמת, כמובן. גם לי ולבן זוגי חשוב מאד להשקיע בילד, אני מרגישה שזה עניין שתובע לא מעט מהחיים שלנו ועוד ילד זה פחות מתאים לנו. חוץ מזה, זה עוזר לנו למצות את החיים הבוגרים שלנו. אני לא מרגישה שום אשמה או חרטה".

אבל נשמע שאת בכל זאת חושבת שיש לזה מחיר.

"כמובן יש לזה מחיר מסוים, לפעמים קשה לי שיש לי רק בן יחיד, אני שלמה עם הבחירה, אבל כמובן יש לה מחיר, בדיוק כמו הבחירה להביא יותר מילד אחד. הבן שלי, למשל, מרגיש שיש עליו יותר לחץ, יש יותר ציפיות ממנו".

שולי, בן זוגה ובנה

איך את מגיבה לאנשים ששואלים?

"לפעמים אני מסבירה או בוחרת לסתום את הפה. דחפו אותנו יותר מדי לפינה הזאת של להסביר כל הזמן ולפעמים אני מצטערת בדיעבד שלא היו לי כוחות נפשיים להדוף אנשים כאלה. למזלי, ככל שאני מתבגרת, כך שואלים אותי פחות. לאחותי למשל, יש שמונה ילדים וגם לה מציקים, למה היא הביאה כל כך הרבה וכל כך מהר. שתינו חיות בשלום עם הבחירות שלנו, וממנה בחיים לא שמעתי הצעה ללדת ילד נוסף".

הבן שלך רוצה עוד אחים?

"זה בא בתקופות. יש תקופות שהוא מרגיש בודד כי לכולם יש ומאד קשה להיות יוצא דופן. אנחנו גם גרים בעיר שבה אין ילדים יחידים בכלל. אבל היו תקופות בהן הוא הבין את היתרונות של להיות בן יחיד, למשל, כשאני יכולה להקדיש לו את כל הזמן שלי, שיחות נפש, חוגים, בילויים. היום, כשהוא בן 11, אנחנו כבר רואים את ההשקעה. אני לא מתארת לעצמי איך היינו מסתדרים עכשיו עם יותר מילד אחד".

מה את עונה לבנך, כשהוא שואל למה אין לו אחים?

"אני מסבירה שככה בחרנו, וככה מתאים לנו ומבחינת המשאבים הרגשיים זה נכון ושאנחנו חושבים שככה אנחנו הורים טובים יותר. אני מקווה שכשהוא יגדל הוא יקבל את החיים שלו כפי שהם".

"זה מוזר להיות בן יחיד, אבל זה גם כיף"

"אין לי כל כך עם מי לשחק כשאני בבית, חוץ מהחברים שלי, אבל מצד שני זה נחמד שאין מי שיפריע לי או ייקח לי צעצועים וחפצים ושאני יכול לעשות דברים לבד בלי להתחלק עם מישהו בתורות", מציג את הצד שלו ינאי (11.5), בנה של שולי. "יש לי הרבה חברים ואני נפגש איתם ועדיין, קצת מצטער שאין לי אחים".

החברים אומרים לך משהו על זה?

"הם מאד מופתעים מזה. אין לנו אף ילד בכיתה שהוא בן יחיד, יוצא שאני מיוחד מאד. זה מוזר לי, אבל גם כיף".

אם הייתה לך דרך לבחור – אח קטן או אחות קטנה, במי היית בוחר?

"אח, כי עם האח אני אמצא יותר שפה משותפת ונוכל לשחק יחד ביותר דברים ששנינו אוהבים, כמו כדורגל".

 

אמהותהורותיום המשפחהילדים יחידים