יומן המסע המרגש של אמא לפג שנולד בשבוע 28

אלפי נייט נולד בבית חולים בלידס ב-23 באוגוסט 2017, במשקל של קצת יותר מ-500 גרם, בשבוע ה-28 להיריון אימו – שלושה חודשים לפני התאריך המיועד. אמנם, הרפואה התקדמה מאוד בתחום ומצליחה במקרים רבים להציל ולשמור על חייהם של פגים שנולדים בשלב כה מוקדם, אך בכל זאת היה חשש כבד לחייו של התינוק. הריאות שלו לא היו מפותחות מספיק, הוא סבל מבעיות במערכת העיכול ומערכת החיסון שלו לא התפתחה דיה והפכה אותו לפגיע מאוד לזיהומים. למעשה, הרופאים אמרו להוריו שהסיכויים הם כנגדו.

בששת החודשים שחלפו מאז הלידה, התינוק הקטנטן התחזק וגבר על מרבית הקשיים שהחיים הציבו בפניו כבר מרגע לידתו. אימו הולי ואביו לואיס לא איבדו תקווה לרגע, ותיעדו כל שלב ושלב בהתפתחות שלו ובהתחזקותו. כעת, המשפחה הצעירה חולקת את סיפורה עד הלום.

 

 

23.8.17: ברוך הבא לעולם

"אלפי, התינוק הבכור לו חיכינו, מגיע לעולם ב-01:56 בלילה בבית החולים הכללי בלידס", פותחת ומספרת אימו. "הרופאים הזהירו אותי שהוא ייצטרך להיוולד מוקדם, כי השליה שלי כשלה והוא לא קיבל מספיק מזון. אבל זה היה הלם קשה כשהתחלתי לדמם והובהלתי לבית החולים. אחרי ניתוח חירום קיסרי, אלפי נשלח מיד אל מחלקת היילודים. לא ראיתי אותו שוב עד 5 שעות לאחר מכן. הוא קטנטן, אבל הוא מושלם".

אלפי הקטנטן ביום היוולדו

 

25.8.17: האם הוא ישרוד?

הולי מספרת שיומיים למחרת הלידה, היא ולואיס ציינו את יום הנישואין ה-5 שלהם. "שיחררו אותי מבית החולים בזמן שמחלקת היילודים התקשרו לומר שאלפי נאבק. אני מפחדת שנאבד אותו", היא מתארת. "העור שלו נראה שחור והבטן שלו נפוחה. יתכן שיש לו משהו שנקרא 'אנטרוקוליטיס נקרוטית', מחלת מעיים שמשמעותה היא שהמעיים שלו לא יכולים לעכל פסולת. זה עלול להיות סופני".

למרות ששוחררה מבית החולים, הולי לא היתה מסוגלת לחזור לביתה שבמרחק 40 דקות נסיעה ממחלקת היילודים, ונשארה בחדר שקיבלה מעמותה למען ילדים חולים בסמוך לביה"ח.

 

30.8.17: החיבוק הראשון

שבוע לאחר לידתו, ולאחר שקיבל טיפול אנטיביוטי חזק דרך הווריד, מצבו של אלפי מתייצב – אך המשפחה הצעירה מבינה שזה לא הולך להיגמר בקרוב. "אנחנו מבינים שהחיים בטיפול הנמרץ של מחלקת היילודים הופכים ל'נורמלי' החדש שלנו", כותבת האם ביומנה.

"אני מרגישה חסרת אונים וכמהה לעשות דברים למען התינוק שלי", הולי ממשיכה. "הצוות מלמד אותנו דרכים קטנות לעזור לו, כמו להחליף לו את החיתול בתוך האינקובטור. זה הרבה יותר קשה כשיש צינור הנשמה, צינור האכלה ועוד צינוריות לתמרן ביניהן, ויש רק שני חורים להעביר דרכם את הידיים שלך".

אולם יחד עם ההבנה של המצב הקשה, הגיעה גם שמחה גדולה. "היועצת אמרה שאנחנו יכולים להוציא את אלפי לחיבוק הראשון ואני מתפרצת בבכי", היא מתארת. "זה תהליך מפחיד וצריך להיעזר בשתי אחיות".

"אלפי מרגיש כל כך רך על העור שלי, לעולם לא אשכח את הההרגשה", האם הנרגשת כותבת. "לעזוב את האינקובטור יכול להיות מלחיץ לתינוק, אז הרופאים המליצו שאחזיק אותו במשך שעתיים כדי להרגיע אותו. במקום, אני יושבת שם במשך חמש שעות, מורעבת וצריכה לגשת לשירותים, אבל כל כך נרגשת לשמוע את ליבו של בני פועם קרוב לליבי".

 

15.9.17: הצלילים הראשונים

"תינוקות לא יכולים לבלוע כמו שצריך עד לשבוע ה-34 לתקופת העיבור. אלפי עדיין בשבוע ה-31, אז הוא צריך לקבל פורמולה מיוחדת בצינורית האכלה. היום הוא מקבל לראשונה חלב אם", מספרת הולי. "זה קשה לשאוב חלב כל שעתיים, אבל לפחות זה משהו שאני יכולה לעשות עבורו".

ארבעה ימים לאחר מכן, אלפי משמיע את הקולות הראשונים שלו. "הריאות שלו התפתחו מספיק כדי לנתק את ההנשמה המלאכותית, מה שאומר שזכינו לשמוע את הקול שלו לראשונה. זה נשמע כמו צפצוף קטן. הצליל הזה ממיס את הלב שלי ואני נשבעת שלעולם לא אגיד לו להיות בשקט. אם להיות כנה, אני לא בטוחה אם ההבטחה הזו תחזיק עד לשנותיו כפעוט!".

 

23.9.17: יוצאים ממחלקת הטיפול הנמרץ

חודש בדיוק אחרי הלידה, התינוק יוצא ממחלקת הטיפול הנמרץ ועובר למחלקה הסמוכה, הפגייה הרגילה. "בטיפול הנמרץ יש אחות אחת לכל תינוק, אני מרגישה כאילו שמיכת הביטחון שלי נשמטה מעליי. אלפי נראה כל כך קטן, לבוש לראשונה בבגדים אמיתיים", אמו כותבת.

ארבעה ימים אחרי כן הולי מספרת שאלפי עבר את בדיקת העיניים הראשונה שלו, כדי לוודא שהן לא סובלות מבעיות עקב התפתחות לא מספקת שעלולה להוביל לעיוורון. "העיניים שלו הן בצבע כחול בוהק, אני יכולה להעביר את כל היום בלבהות בהן".

 

6.10: "זו הולכת להיות רכבת הרים"

סכנה חדשה מרחפת מעל המשפחה הטריה. "הרופאים מזהירים אותנו שזו הולכת להיות רכבת הרים. בית החולים מתקשר לומר שאלפי מתקשה לנשום, ושהם מחזירים אותו להנשמה מלאכותית ולטיפול באנטיביוטיקה. מתברר שיש לו אי קולי".

אולם כעבור 6 ימים הסכנה מתפוגגת. "במהלך הימים האחרונים למדנו שאם האי קולי יגיע למוחו של אלפי, זה עלול להפוך לדלקת קרום המוח, אנחנו מבועתים", הולי כותבת. היא מתארת כיצד הרופאים מנסים לערוך בדיקה של נוזל חוט השדרה שלו, אך לא מצליחים להחדיר מחט בין הדיסקים של עמוד השדרה הקטנטן שלו. במקום, הם נתנו לו אנטיביוטיקה חזקה במיוחד וקיוו לטוב. "היום גילינו שהוא גבר על זה, ואפילו טוב יותר, הוא הגיע למשקל כפול ממשקל הלידה שלו. יצאנו מטווח הסכנה, בינתיים".

 

11.11.17: היום בו אלפי היה אמור להיוולד

73 ימים אחרי לידתו, ב-4.11, הוא עבר לבית חולים חדש וקרוב יותר לבית הוריו. "לעזוב את בית החולים בלידס זה מרתיע, כי עכשיו נצטרך ללמוד לסמוך על מערכת חדשה לגמרי של אחיות. לעולם לא אשכח את האחיות שנשארו שעות אחרי המשמרות שלהן כשאלפי סבל מאי קולי. המסירות שלהן היא כל כך הרבה מעבר ל'עבודה טובה'".

התמונה נראית אחרת לגמרי ב-11.11, היום בו אלפי היה אמור להיוולד. "אני לא מאמינה לאיזו משפחה קטנה הפכנו כבר, למרות שבילינו יחד את כל זמננו בבתי חולים. הכל סובב סביב אלפי, הצרכים שלו, השינה שלו", הולי מספרת בהתרגשות. "הוא שוקל קצת פחות מ-2 ק"ג, ואני מתחילה להאמין שהוא יבוא הביתה בקרוב. אנחנו כל כך מאושרים שאלפי חי בעידן שבו לאלפי יש סיכוי להילחם על חייו. הוא נולד כל כך מוקדם שלא היו לי בגדים שיכולים להתאים לו, אבל עכשיו אני אוהבת לקנות אונליין כהכנה ליום שבו הוא סוף סוף ייצא מבית החולים".

הולי ואלפי ביום שבו היה אמור להיוולד

 

שישה ימים לאחר מכן, אלפי נכנס לאמבטיה בפעם הראשונה. "האחיות הראו ללואיס איך לעטוף את אלפי בבד מוסלין, כך שהוא ירגיש בטוח כאילו הוא עדיין ברחם, ואז להנמיך אותו בעדינות אל המים ולשחרר את הבד. העיניים שלו נפקחות והוא מתחיל לבעוט כשהוא מרגיש את המים החמים".

 

 

7.12.17: סוף סוף בבית

היום לו חיכתה המשפחה הטרייה הגיע כ-3 וחצי חודשים לאחר הלידה. "סוף סוף, אנחנו לוקחים את אלפי הביתה, במכונית שלנו כמו כל משפחה נורמלית. היה מאוד מרגש להיפרד מהצוות שלמדנו לאהוב. היום היה אמור להיות יום הולדתה של אחותי טנית', שמתה ב-2009 מסרטן. הגעתו של אלפי הביתה מרגישה כמו מתנה עבורה. זה מרגיש מוזר, אבל נפלא, לשבת על הספה שלנו עם אלפי בסל שלו".

סוף סוף, הגענו הביתה

 

20.2.18: משפחה נורמלית, אחרי הכל

שישה חודשים אחרי לידתו של אלפי, והולי לא מצליחה להמשיך ולעדכן את היומן. היא פשוט עסוקה מדי, ממש כמו כל אמא טרייה. "ציוני הדרך ממשיכים להגיע בגדול ובמהרה, ואני לא שומרת יותר יומן של כל יום ויום. אני פשוט עסוקה מדי בלהחליף חיתולים ולהאכיל אותו. לאלפי יש עדיין צינורית האכלה, אבל הוא לא צריך יותר חמצן ויכול לקבל בקבוק. אני כל כך גאה באלפי. כל ערב, כשאנחנו משכיבים אותו לישון, אנחנו אומרים לו שהוא הנס הקטן שלנו".

אלפי בן חצי שנה

 

מבוסס על כתבה שפורסמה באתר Dailymail

אמהותהורותפג