ליל סדר של גרושים/גרושות: לשבת לשולחן החג בלי הילדים

מה נשתנה בלילה הזה מכל הלילות? הרי כל גרושה או גרוש יודעים בוודאות שיש ימים בשבוע בהם הם לא רואים את הילדים כי הם נמצאים אצל ההורה השני. אז למה דווקא חג הפסח, חג החירות, מושג שכל כך משול לאחרונה לקונספט של הגירושין הוא לפעמים פגיעה אנושה ברגשות?

אולי כי לשבת ליד שולחן החג לבד זה סיוט שמתגשם, כשכולם נועצים בך מבטים ומנסים להתאפק מלשאול את השאלות שישביעו את סקרנותם? כל החברים "הזוגיים", בני משפחה ואפילו אחיינים שפתאום לא רואים את בני הדודים שלהם ליד השולחן כי הם הלכו לחגוג בבית אחר?

ומה עדיף? להישאר בבית? לראות שידורים חוזרים של סדרות, לשקוע בבדידות ולחכות לפירורים של מידע בצורה של תמונות וואטסאפ, שהצד השני יועיל בטובתו לשלוח בין שירת "חג גדיא" למציאת האפיקומן ולהצטער על החיים?

חלוקת החגים נחשבת לאחד הסעיפים הפופולריים ביותר בהסכם גירושין. בין סעיף מזונות לסעיפי חוגים וטיפולי השיניים, ההורים חוצים את חייו של הילד. בין אם מדובר במשמורת משותפת או הסדרי ראייה, אחד ההורים תמיד עושה את החג לבד. האם מדובר בבדידות וגעגועים או דווקא בהזדמנות לנקות את הראש ולנוח? תלוי את מי שואלים.

"וזה הפסח הראשון שלי לבד"

"זו הפעם הראשונה שהחלטתי לשחרר", מספרת לי (שם בדוי), בת 43, אמא לבני 8 ו-3. "אנחנו גרושים 4 שנים. להסכם גירושין הכנסתי סעיף שאת החגים הילדים שלי עושים רק עם אמא. אבא שלהם מאד אוהב אותם, אבל מרחוק, מעדיף להיות איתם פחות.

השנה חג הפסח נופל על סוף שבוע ופתאום אמרתי לעצמי – למה? זה היה אמור להיות סוף השבוע של הגרוש שלי. בכל פעם כשאנחנו מחליפים זה תמיד יוצא מאד לא נוח – מצד אחד שבועיים ברצף עם ילדים ואז שבועיים ברצף בלי, השבתות שלי מסונכרנות עם החברות שלי ולכן החלטתי – השנה הילדים שלי עושים את החג עם אבא שלהם".

צילום אילוסטרציה: shutterstock

אתם גרים רחוק האחד מהשנייה?

"ביישוב השכן, במרחק של 5 דקות נסיעה. השנה הם יחגגו אצל חברים או משפחה. אני באמת לא דואגת, כי אני יודעת שהילדים ייהנו עם אבא שלהם".

ואיך את מרגישה עם ההחלטה?

"זה לא קל לי בכלל. אני מרגישה קצת אשמה. בגלל זה אני עוד לא יודעת אם אחליט להתארח איפשהו או אשאר בבית. יש בי קצת עצב, ריקנות מוזרה, אבל אני מבינה שאני צריכה לעשות עם עצמי עבודה. השנה התחלתי טיפול משפחתי והמטפלת הורידה אותי מכל מיני דברים ש"צריך" ו-"מקובל", אז אני מניחה שיש להחלטה שלי קשר לזה. אם לא הייתי משחררת, הייתי מתבאסת עוד יותר".

מתי הגרוש שלך אוסף אותם לחג?

"לפי ההסכם הוא אוסף אותם ביום חמישי מהמסגרות ומחזיר לי אותם במוצ"ש, אז גם הפעם זה יהיה ככה".

את תדברי איתם במהלך החג?

"בדרך כלל אני נמנעת לדבר איתם במהלך הסופ"ש כשהם אצל אבא שלהם. אני פשוט יודעת שזה יכול לגרום להם לבכי וצער. אני זוכרת שפעם כשהייתי בחו"ל, התקשרתי וזה היה מאד טעון. ולכן כשהם עם אבא, הם עם אבא".

"ארגנתי לעצמי חגיגה אלטרנטיבית"

"אנחנו גרושים קצת פחות משנה ולפי הסכם הגירושין היה ברור שהשנה הבנות שלי חוגגות עם אבא שלהן", מספרת מיכל ששון בת 45, אמא לשלוש בנות – 15, 12, 8. "כל השנים המשפחה הייתה עבורי תמיד מעל הכל – ארוחות משפחתיות, חגים, ארוחות שבת – ולכן אני מרגישה שהשנה מאד קשה לי, אפילו שאני והאבא של הבנות ביחסים מאד טובים ואני יודעת שהן ייהנו, עבורי זה יעצים את הכאב ליד שולחן החג".

אז מה תעשי?

"אחגוג אחרת. אני מאמינה בחופש בחירה ולכל הזמנה לסדר שקיבלתי עניתי ב'לא, תודה'. בעיני, להגיע לסדר לבד זה כמו לבוא לסדנת נגרות בלי כלים".

אבל בטח המשפחה חושבת שזה לא טוב שתהיי לבד.

"אמא שלי, כמובן, אמרה שזה חג וחייבים לחגוג. אבל מה אני אעשה אם הלב שלי לא נמצא במקום חגיגי? אז מה, אני אשב ליד השולחן, אלבש לבן וארגיש רע? מה עשינו בזה? אני לא רוצה לעשות דברים בכוח. ואני לא אהיה לבד, כי החלטתי שאני מארגנת ערב אלטרנטיבי".

צילום אילוסטרציה: shutterstock

מה זה אומר?

"אני ועוד כמה חברות בסטטוס דומה הולכות לבלות יחד, לעשות ערב בנות כיפי. בהתחלה התכנון היה לשבת בים, אבל כנראה בגלל מזג האוויר נתאסף אצל מישהי בבית".

אלה חברות ותיקות שלך?

"דווקא לא. אני מכירה אישית רק אחת מהן, ויחד איתה חשבנו על הקונספט. העליתי פוסט בפייסבוק ופנו אלי נשים שנמצאות במצב דומה ושמחו על הרעיון. זו לגמרי תהיה הרפתקה ואני חושבת שזה הולך להיות מאד כיפי וגם יראה לאחרים שלא חייבים לחגוג בצורה מסוימת. הרי מדובר בחג החירות והחירות של כל אחד זו הבחירה של כל אחד. אחד המשפטים שאני הכי מזדהה איתו וגם המסר שאני מעבירה ברשתות החברתיות הוא #כשאתבוחרתהכלנראהאחרת".

"אתגעגע, אבל אשלח בלב שלם"

רותם אדריאן, בת 31, אמא לרני בן ה-8.5 התגרשה כשבנה היה בן חצי שנה ולא עושה עניין גדול מסידורי החג. "ברור שבפעמים הראשונות הייתי ממש עצובה. רני היה בערך בן שלוש, אמרתי לו שהוא הולך לחגוג עם אבא ושחררתי. אני והגרוש שלי ביחסים מאד טובים ולכן שמחתי שהוא ילך אליו ויכיר אנשים חדשים".

"דווקא השנה אני מתבאסת שרני שלי הולך לליל הסדר עם משפחה דתית. עצוב לי שהוא צריך לחוות דיכוטומיה פנימית, להיקרע בין שני העולמות. כמובן, זה לא רק בחג, אלא לאורך כל השנה – פעם בשבועיים הוא שומר שבת ופעם בשבועיים הוא ילד חילוני לחלוטין".

איך רני עצמו מתמודד עם זה?

כמובן שהוא מפתח מגננות משלו, כדי להתמודד. למשל, בבית הספר מול ילדים אחרים הוא מרגיש צורך לגונן על הדת, כי זה של אבא שלו. הוא עצמו נוטה לחילוניות. לפני קצת יותר משנה החלטנו לעשות משמורת משותפת. אביו היה שותף מלא מההתחלה, אבל אז אמרתי שאני חושבת שכדאי לחלק את הימים בצורה שוויונית יותר. אני סומכת עליו והוא סומך עלי. מול רני אנחנו חזית אחידה, בלי קשר ליחס שלנו לדת או לכל נושא אחר. חלק ממה שאנחנו מעוניינים להנחיל לו זה שלמרות שיש שני מחנות בבית, אנחנו כולנו חיים בשלום. למשל, אפילו שאבא שלו שומר שבת, הוא מרשה לרני לכתוב או להתקשר אלי. וכמובן שאם אני צריכה אותם דחוף, אני לא אהסס ליצור קשר".

ואת רואה השפעה של השילוב הזה?

"רואים בוודאות שזה מעשיר ומפתח אותו להיות מורכב יותר מבחינת האישיות שלו".

רותם אדריאן והבן, רני

מתי הוא יוצא לחגוג את הסדר?

"בשישי בצהרים. כמובן שאני אתגעגע, אבל אשלח אותו בלב שלם. השנה זה יהיה הסדר הראשון שלי עם בן זוגי החדש ועם משפחתו. יום למחרת גם הילד שלו יבוא".

רני לא יחסר לך?

"הוא יהיה איתנו כל חול המועד, יבוא איתי לעבודה, וגם בחג השני, יהיה לנו עוד מספיק זמן ביחד".

"כשהילדים לא איתי בחג, אני לא מתגעגע"

"דווקא בפסח הראשון שלנו בנפרד, לפני 4 שנים, הילדים היו אצלי", משחזר אחז ישראלי, בן 44, אבא לבת 15 ובן 8.5. "עוד כשהיינו נשואים היה לנו כלל ברור מאד – שנה אחת עושים פסח אצל הוריי ושנה אחריה – אצל ההורים שלה. באותה שנה היה התור של ההורים שלי ולכן הילדים באו איתי".

ואיך כל המעורבים הגיבו לזה?

"זה קרה חודש אחרי שנפרדנו (עזבתי את הבית בפורים של אותה שנה) ובדיעבד אני חושב ששמירה כזאת מוקפדת על שגרה כביכול עזרה לכולנו להתמודד. הילדים ידעו מראש שאת הסדר עושים אצל סבתא מצד אבא, גרושתי לא שיתפה אותי לגבי רגשותיה איך זה להיות לבד, אבל אני חושב שזה כן היה קצת הלם עבורה".

אחז ישראלי. צילום: דנה כספי

וכשאתה עושה חגים לבד, אתה מתגעגע?

"לא, אני לא מהטיפוסים המתגעגעים. התגרשנו והחיים שלנו נראים ככה עכשיו. יש ימים שהילדים אצלי ויש ימים שהילדים אצל גרושתי. אני יודע שאפילו אם ביום מסוים הם לא איתי, ביום למחרת או אחרי יומיים הם יחזרו".

יש ביניכם ויכוחים לגבי מי לוקח את הילדים מתי?

"אנחנו מאד גמישים בכל הנוגע לקביעת הימים, אנחנו מאד מתחשבים האחד בשנייה ואני פשוט לא מבין את הזוגות שמתגרשים ומתכתשים על הדברים האלה. שנינו מתנהלים מתוך התחשבות בילדים ושנינו רוצים בטובתם".

"אם זה טוב לו, זה טוב לשנינו"

"נפרדנו לפני שנה וקצת, ולפני פסח בדיוק הודענו לכולם באופן רשמי. החלטנו שאת הפסח הראשון שלנו בנפרד נעשה דווקא יחד, כדי שזה לא יהיה מוזר לילד", מספרת נעה פפי קדמי, בת 38, אמא לבן 6.5. "מצד המשפחה שלי רק אמא שלי ואני גרות בארץ ולכן תמיד חוגגות יחד. כך גם בשנה שעברה, היינו עם אימי, האקס והבן שלי".

היה טעון?

"ממש לא, שנינו נשארנו חברים, שנינו מבינים טוב מאד שטובת הילד היא במרכז ולכן הכל עבר נהדר. מה שכן, בראש השנה הייתי לבד עם אמא שלי, בלי הילד וזה היה די קשה לי נפשית, גם כי תאריך פטירתו של אבא שלי חל בראש השנה. הכל יחד הצטבר לקושי רגשי".

נעה פפי קדמי והילד

ומה קורה השנה?

"השנה תוכנן שהילד יעשה את הסדר אצל סבא וסבתא שלו מצד אבא. הם משפחה גדולה ואני חושבת שיהיה לו הרבה יותר כיף ככה, עם כולם. הייתי מוכנה לשחרר לגמרי בקלות, אבל ברגע אחרון ההורים של האקס הודיעו שהם טסים לחו"ל ולכן גם השנה נעשה את הסדר יחד. בטוחה שיהיה כיף".

כלומר, לדעתך זה שנפרדים או מתגרשים זו לא סיבה להפסיק לחגוג יחד?

"ממש לא. תמיד הכי חשוב לשים את הילד במרכז ואם זה טוב לו, אז זה טוב גם לשנינו".

 

גירושיםגרושותהורותליל הסדרפסח