בשבעה של בתי בת ה-11, החלטתי שהאחים שלה לא יאבדו גם את אמא

סרט האימה של כל הורה הוא לאבד את הילד שגידל באהבה רבה. עבורי אלה החיים. איבדתי את בתי הקטנה שקד בפתאומיות, בגיל 11 ושלושה חודשים.

שקד הייתה בריאה לגמרי, עד שערב אחד בתחילת נובמבר 2015 התעלפה. התפנינו לבית החולים ושם הכיוון האבחוני היה אפילפסיה. בהמשך התברר ששקד הייתה נשאית של מוטציה גנטית שנקראת RYR2 – גן שבשעת התרגשות יכול לגרום לדום לב ולמוות. שבוע אחרי האשפוז, כשחגגה בבת מצווה של חברה, היא איבדה את הכרתה ונפטרה במקום.

וכך, ברגע אחד, בפתאומיות גמורה, איבדתי את שקד.

זה קרה בעיצומה של שנה מרגשת ביותר, שהייתה אמורה להיות שנה של סיומים והתחלות – הבנים הגדולים, התאומים, היו אמורים לסיים י"ב וללכת לצבא או לשנת שירות, ושקד הייתה אמורה לסיים כיתה ו' ולעלות לחטיבה. ברגע אחד, השנה הזו הפכה לשנת אבל.

אתי ובתה שקד. צילום ביתי

 

לשבעה הגיעו מנחמים רבים. ביניהם היו גם אחים שכולים, שסיפרו לי איך לאחר המוות של אחיהם הם הפכו לשקופים, ההורים שלהם כבר לא היו שם בשבילם יותר. מבחינתי זה היה רגע מכונן, הרגע בו גמלה בי ההחלטה כי הילדים שלי לא יאבדו גם אמא. הם איבדו את אחותם הקטנה (לא בשליטתי) ואני חייבת להיות שם בשבילם ולאפשר להם לגדול בשמחה – וזה כן בשליטתי. אני רוצה שהילדים שלי לא ירגישו נקיפות מצפון לחיות ולהתפתח. זו היתה הבחירה הראשונה שעשיתי, לתת לבנים את התחושה שאני שם בשבילם, שהמשפחה לא מתפרקת.

בהמשך, הבנתי שעם טרגדיה כזו אי אפשר להתמודד לבד וחייבים עזרה. חשוב מאוד לא להתבייש בצורך בקבלת עזרה, כולנו זקוקים לה. אני בחרתי שיעזרו לי, שיתמכו בי. אז מצאתי מטפל שיטפל בי ובבעלי אלי.

במקביל, הבנתי שאני רוצה להיות עם הדומים לי. זה מוזר, אבל כשקורית לך כזו טרגדיה אתה מרגיש פתאום לא נורמלי. יש את העולם הנורמלי, ויש את העולם שלך. רק מי שעבר דבר דומה לשלך יכול להבין מה עובר עליך גם בלי שתסביר. השפה העברית כבר לא מתאימה, פתאום חסרות מילים להגדיר תחושות, רגשות, מצבים.

מצאתי את עמותת "יד לנקטפים", שמוכנה לקלוט הורים שכולים שילדיהם נפטרו בפתאומיות, בעיקר מתאונות דרכים. ועדיין, הרגשתי שאני זקוקה למשהו מעבר למה שהעמותה הזו נתנה.

לאחר כשנה הצטרפתי לעמותת "קמים" – עמותה למשפחות שילדיהם נפטרו ממחלות שונות. העמותה מעניקה תמיכה מדהימה, אנשים שמבינים אותך. היא מקיימת קבוצות תמיכה והרבה פעילות חווייתית. במסגרתה יצאתי לטיולים, לימי כיף ומפגשים, כשכל מפגש מאפשר אוויר לנשימה ומקל על ההתמודדות.

העמותה עזרה לי בבחירה בחיים.

אתי ואלי. צילום ביתי

 

כחלק מהבחירה בחיים, בחרתי להביא חיים. לאחר חמישה ניסיונות של טיפולי פוריות, בחרנו בהליך פונדקאות, ולפני כחודשיים נולדו לי שתי תאומות מדהימות.

הבחירה להביא ילד לאחר אובדן אינה שונה מכל בחירה להביא ילד. כשרוצים ילד מרגישים חזק בבטן את הרצון, וכך היה גם הפעם. לרגע לא עלתה המחשבה שהן תחליף. הן בפני עצמן, וכך יגדלו. בלהביא ילד יש משהו שנוגע להישרדות. והתחושה היא שזה הדבר הנכון ביותר עבורנו, להביא חיים לעולם.

כל ילד שהורה בוחר להביא לעולם הוא עבורו – עבור ההורה, ולא משנה באיזה גיל ההורה. ברור שעברה המחשבה לגבי הגיל, אבל בעולם הזוי, שבו אמא קוברת ילדה בבוקר יום בהיר אחד ללא הכנה, עושים דברים הזויים.

ההורות באה ממקום מאוד עמוק ומכיל, כזה שמוכן לוויתורים שבאים עם ההורות. והיום, למזלנו, הורות בגילנו כבר לא נחשבת כדבר מאוד מוזר. הבנים מאוד שמחו על רעיון ההריון. הם היו שותפים לתהליך מההתחלה. במצב רגיל לא משתפים את הילדים, אבל אצלנו הם היו שותפים ותמכו.

אתי, אלי, התאומים, ושקד. צילום ביתי

 

כיוון שאני מספרת את הסיפור, אני מספרת אותו מהצד שלי, אבל אלי בעלי היה שותף לכל. חלק מהעבודה אצל הפסיכולוג הייתה על הזוגיות שלנו, והזוגיות היתה המרכיב החזק ביותר בכל ההתמודדות. זוגיות חזקה מאפשרת לעבור יחד דברים רבים.

הסיפור שלי הוא סיפור של בחירות. המסע שעברתי, ועדיין עוברת, מלווה בבחירות רבות. בחירות שעזרו לי ולבני משפחתי בהתמודדות הקשה ובחזרה לחיים. במהלך המסע התחוורו לי מספר תובנות העשויות לשפר ולשנות תפיסות עולם וחיים. כיום אני מבינה כי הדרך שעשיתי הייתה משמעותית ואפשרה לי להגיע למקום בו אני נמצאת היום, מקום של חיים. ולאחרונה החלטתי לספר את הסיפור שלי בהרצאת השראה שעשויה לתת כוחות ותובנות לאנשים רבים.

לקום בבוקר זה דבר שאינו בשליטתי, אבל הבחירה איך לחיות היא לגמרי בשליטתי. לא פשוט, אבל אפשרי.

אתי ובעלה עם התאומות. צילום ביתי

 

על עמותת קמים:

עמותת קמים הינה העמותה היחידה המסייעת למשפחות שחוו אובדן ילדים ממחלות. עבור המשפחות, הסתייעות ב"קמים" פירושה קרש הצלה לחזרה לחיים. עבור התורמים למען המשפחות מדובר בהשקעה של כסף חכם: במקום לממן את דמי האבטלה והשלמת ההכנסה, ניתן לעשות טיפול מונע ולתרום להליך הבראתי למשפחות. העמותה פועלת בשני אפיקים: סיוע נפשי למשפחות בשתי שנות האבל הראשונות, בעלות כוללת של  כ-25,000 ₪ למשפחה ממוצעת, וכמו כן מגוון פעילויות חברתיות למשפחות, להורים, לאחים ולעיתים גם לסבים ולסבתות.

ביום שישי ה-20 ביולי יתקיים יום התרמה לעמותת "קמים". לפרטים ותרומות ניתן לפנות לאתר העמותה או לחייג למספר: 1-700-701-447

מחלהמשפחהמשפחות שכולות