'מתיר העגונות' הגרסה האמתית: האישה שמצילה נשים מסורבות גט

במוצאי יום העצמאות 2017 פגשתי את צביה גורודצקי, אישה בת 54 שבמשך יותר מעשרים שנה ניהלה מאבק על החירות שלה. כשהיתה בת 31 ביקשה להתגרש מבעלה האלים, אבל נתקלה בסירוב עיקש מצידו לתת לה גט. כדי להתמודד עם סרבנותו, הטיל עליו בית הדין הרבני מאסר, מתוך תקווה ששלילה של חירותו תיצור עליו לחץ והוא ישתכנע לתת לצביה גט. אלא שבניגוד לציפיות, הבעל בחר לשהות כ-20 שנה בכלא ולא לשחרר את צביה מהנישואין; מתוך נקמנות, או טיפשות או סיבה אחרת, שלא ממש משנה למצבה של צביה. בפגישה שלי איתה, אי אז לפני כשלוש שנים, תיארה לי צביה כיצד נשברה לרסיסים כשהדיינים בבית הדין בירושלים אמרו לה שאין כל דרך לפתור את הבעיה שלה, שכן ההלכה היהודית קובעת שנישואין מסתיימים אך ורק על ידי גט שנותן הבעל לאשתו, וכדאי שתדע ש"יש נשים שנשארות עגונות כל חייהן".

באותו זמן כבר היה לי ניסיון כעורכת דין בייצוג נשים בהליכי גירושין מפרכים, במסגרת ארגון "מרכז צדק לנשים", אבל הפעם הרגשתי שאני לא מוכנה לשאת את הדברים המייאשים שנאמרו לצביה בבית הדין. כאישה שמאמינה בעצמי, לא קיבלתי את הרעיון שההלכה לא יכולה לפתור בעיה כל כך אכזרית שהיא עצמה יצרה. מאחר שצביה נואשה מבית הדין הממלכתי, וממילא לתפיסתה הדתית נזקקה בעיקר לפתרון הלכתי למצבה, החלטתי לעזור לה להגיע לאנשי הלכה גדולים בתורה המונעים מתפיסות של מוסר וצדק, ושאינם כפופים למערכת בתי הדין הרבניים, הרוויה בפוליטיקה ובתפיסות הלכתיות נוקשות. תכננתי לאתר תלמידי חכמים שיציעו פתרון הלכתי שיאפשר לסיים את נישואיה של צביה גם ללא הסכמת הבעל, שאין כל ספק שיתמיד בסירובו עד יום מותו.

כשנה לאחר המפגש הראשון שלי עם צביה, שבמהלכה התקיימו דיונים פנימיים וארוכים בין כמה רבנים שעירבנו במקרה, הגענו למעמד מרגש ביותר: דיון בפני שלושה דיינים בבית דין הלכתי פרטי, בראשותו של חתן פרס ישראל הרב פרופ' דניאל שפרבר. שלושת הדיינים הגישו לצביה פסק דין ארוך ומנומק ובו הבהירו כיצד על פי ההלכה הנישואין שלה מבוטלים והיא אישה פנויה. אחרי 23 שנה של מאבק – צביה סוף סוף חופשיה. ההלכה היהודית מכירה בכך שנישואין כאלה, שאף אישה לא היתה נכנסת אליהם לו ידעה שכך ייראו חייה, מבוטלים. קשה לתאר את ההתרגשות והשמחה של צביה באותו המעמד.

על אף שבשלב זה לא הייתי בטוחה אם אני יוזמת הקמתו של הרכב דיינים אד-הוק למקרה הקיצוני של גורודצקי, או מוסד קבוע שישמש אלטרנטיבה לרבנות, המציאות הכתיבה את האפשרות השניה. בעקבות הפרסום בתקשורת על שחרורה של צביה גורודצקי, התחלנו לקבל פניות מנשים נוספות שלא מצליחות להיחלץ מנישואין לא רצויים במשך שנים ארוכות, ובתי הדין הרבניים הממלכתיים מדשדשים במקום ולא מציעים פתרון שורשי לבעיה. כך למשל, פנתה אלינו אישה חילונית בשנות ה-40 לחייה שבעלה שוהה בחו"ל כבר עשור, ומסרב לתת לה גט. היא כבר חצתה את גבול שנות הפוריות שלה וויתרה על ילדים, ובכל זאת חשוב לה להיות מוכרת כפנויה, ולו על פי ההלכה היהודית. פנייה אחרת הגיעה מאישה צעירה ללא ילדים שאף בעלה שוהה באחת ממדינות אירופה וכבר מנהל זוגיות עם אישה אחרת, ועל מנת לשחרר אותה מהנישואין עם גט הוא דורש לא פחות ממיליון יורו. בית הדין הרבני ביקש לנהל איתו משא ומתן על סכום הכופר שהוא דרש, והודיע לאישה שמכל מקום לא יינתן לה כל פתרון אחר. בעקבות כל אותן פניות שקיבלנו בחנו הדיינים בבית הדין הפרטי את המקרים לעומקם, ועבור חלקם נמצאו פתרונות הלכתיים שאפשרו את שחרורן של הנשים מהנישואין, וזאת באמצעות דרכים הלכתיות, אך כאלה שבתי הדין הממלכתיים המחמירים סירבו לעשות בהן שימוש.

לפני מספר ימים עמדה אישה נוספת בפני הרכב בית הדין הפרטי, ואף היא יצאה משם בדמעות התרגשות ושמחה. לפני 15 שנה היא נישאה בחו"ל לאדם יהודי וחיה איתו חודש אחד בלבד. מאז ועד היום לא הייתה אפשרות להשיג ממנו גט. ובעוד בית הדין הרבני התעקש להמשיך בניסיונות עקרים להשיג גט מאדם שחי במקום רחוק ממדינת ישראל, ומנותק מנטלית מקשר כלשהו ליהדות, התברר שיש דרך הלכתית אחרת לבטל את נישואיה של אותה אישה. למשל העובדה שהיא מעולם לא קיימה יחסים עם הבעל, ולמשל העדרם של עדים כשרים בטקס החתונה. ואכן אלה היו הנימוקים של בית הדין הפרטי.

התבססותה של ערכאה דתית אלטרנטיבית לבית הדין הרבני הממלכתי, היא הצלה של ממש עבור נשים עגונות ואומללות שבית הדין הרבני שדן בעניינן מעדיף פרשנות מחמירה של ההלכה, על פני פתרון הלכתי יצירתי שמערב שיקולים של צדק, רווחה ומוסר. ואולם מעבר לגאולה הפרטית של אותן נשים, הקמת בית הדין הפרטי מהווה כרסום משמעותי בגבהות הלב של בתי הדין הרבניים שנהנים ממונופול ארוך שנים, ללא תחרות ומבלי שגורמים אחרים, הלכתיים או חילוניים, מאתגרים את דרך פעולתם.

הנפגעות העיקריות הן נשים, שלא זו בלבד שמוחלים עליהן חוקי גירושין שמפלים אותן מראש ויוצרים נחיתות מובנית, ולא רק שנשים לא מורשות לכהן בדרג השיפוטי בבתי הדין של מדינת ישראל, אלא החוקים המפלים עצמם מפורשים באופן מחמיר במיוחד על ידי הדיינים בבתי הדין הממלכתיים.

צילום: ציפורה ליפשיץ

מקובל לדבר על הפגם בדמוקרטיה הישראלית שמונע נישואין אזרחיים על פי צו מצפונם של אזרחים רבים במדינת ישראל. אבל פשע חמור נוסף ופחות מדובר הוא הכפפת כל אזרחי ואזרחיות המדינה – ובכללם שומרי המצוות והמסורת – תחת קורת גג אחת של מערכת בתי דין חרדית ונוקשה. ובכך נטועה החשיבות של הקמתו של בית הדין הפרטי בראשותו של הרב דניאל שפרבר, שתורם ליצירת פלורליזם וחופש דת, בהתאם לדברי המשנה במסכת אבות "עשה [ועשי] לך רב" (ולא "עשה לך רבנות ראשית").

גירושיםהרבנות הראשיתעגונות