איך לנווט את חיי המשפחה בתקופה של חזרה (מדורגת) לשגרה

כבר כמה שבועות שאומרים לנו שהשגרה שלנו כבר לא תשוב להיות כשהייתה, והנה, השבוע, אנחנו כבר חווים חזרה לשגרה, אבל ממש לא מלאה. הקטנטנים נשארים בבית, תלמידי השכבות הנמוכות בבתי הספר היסודיים יגיעו למוסדות החינוך אבל ילמדו בקפסולות מצומצמות וישמרו על מרחק נגיעה, תלמידי ד'-י' נשארים ללמוד מרחוק, ותלמידי התיכון יגיעו אליו, במסגרת רשות, כדי ללמוד לבגרויות. חלק מההורים עובדים מהבית, חלק כבר חזרו לארגונים בחסות ה'חיוניות' או במסגרת ה'תו הסגול', ולחלק – אין לאן לחזור.

אז אם פעם היינו רגילים שלמשך 8-9 שעות, כל בני המשפחה נמצאים במסגרות, ורק אחר כך, אנחנו נפגשים, מדברים, מתעדכנים, מתחבקים ואוכלים ביחד, הרי שבחסות הקורונה, אנחנו, כמשפחה, נדרשים להרבה יותר גמישות, למודולריות ולהתאמות בלי סוף.

מפת הדרכים לשגרה החדשה

  • כמו תמיד, אנחנו, ההורים, משמשים כמדריכי טיול מאורגן בארץ חדשה. אנחנו מכירים את התרבות, יודעים את השפה ואוחזים במפה – גם אם לטיול הזה, המפה הגיעה קצת חצויה… יש לנו את החובה להתעדכן בהנחיות הרלוונטיות ולהגיע לשולחן המשפחתי עם מסרים ברורים ותשובות לשאלות, ממש כמו במסיבת עיתונאים אבל הפעם זו מסיבת עיתונאים אמיתית. נתכנס יחד, נתווך את המצב, נסביר שיש ירידה בתחלואה, ושעל פי קובעי המדיניות – אנחנו יכולים לאט לאט לשוב לסוג של שגרה. הגיוני שיעלו חששות ופחדים, ואנחנו נהיה שם לחבק, להרגיע, לסמוך על צוותי ההוראה, לשתף אותם בדאגות, באתגרים, ובכלל, לשתף איתם פעולה. היכן שתתעורר בעיה שאין לה מענה הולם – נצטרך לעשות 'חושבים', לפעול בהתאם או לפנות לייעוץ רפואי או רגשי.
  • לצד ההנחיות שנכתבו על ידי בעלי הסמכות ומפרטות איך צריך לנהוג במצבים מסוימים – יש מקום לשלב את ההיגיון המשפחתי שלנו. האם מותר לפגוש חבר בגג או בחצר הבית? האם מותר לצעוד עד הבית של סבא וסבתא? ולמה שלא נארח אצלנו את בני הדודים? כהורים וכיחידים, לא פעם אנחנו נאלצים להפעיל את ההיגיון הפרטי ולבצע השלמות להוראות. כשאנחנו בעמדת המחנך – עלינו לנסות להתאים את ההחלטות המשפחתיות וההתנהגויות של כולנו לאלה המצופות מאיתנו כחברה וקהילה. אם מגיעה שאלה או בקשה מצד הילדים – עדכנו אותם שאתם צריכים רגע לחשב מסלול מחדש, התייעצו ביניכם, וחזרו עם תשובה שיש מאחוריה רציונל ברור ומובן. ככה נקל על הילדים שלנו להשתלב בעולם.
  • כדי שהילדים יצליחו להתמודד עם האחריות על שמירה על בריאותם ובריאות זולתם – עלינו להיות שם כדי למסור להם את כדור הבדולח. לא לדבר מעל ראשם, לא לחשוש 'שידעו שיש נגיף בחוץ', ולא לצפות מעובדי ההוראה שיצליחו לנהל למידה, להכיל רגשות, לאמן לגדילה ולשמור על היגיינה למופת בו זמנית. כשאנחנו שולחים את הילדים למסגרת החינוכית או יוצאים איתם לחנות – נדגים לפני כן את ההתנהגויות הנדרשות, נדריך, נתזכר, נאמן, נלווה, נחשוב ביחד על התמודדות עם תרחישים חדשים ונעודד הסתגלות וגמישות. מתי ואיך עוטים מסיכה? איך שוטפים ידיים? מתי נשתמש באלכוג'ל? איפה נניח את הילקוט אחרי שהיה במרחב ציבורי? מדוע לא נחליף כריכים עם חברים ולא נכניס ידיים לשקית חטיף משותפת? ולמה אסור לשבת קרוב לחבר או לחבק את המורים.
  • לא פחות חשוב מהחלק ה'טכני' של מי חוזר למסגרת ומי לא, ואילו פעולות חשוב לעשות – הוא היכולת שלנו להכיל את התסכולים של הצעירים בבית. אחד יתקשה לחזור ללימודים אחרי תקופה ארוכה של שהייה בבית והשנייה תכעס שהיא לא חוזרת לבלות עם החברים בהפסקה. כל רגש מותר ולגיטימי. הגיוני לכעוס, להתעצבן, להתבלבל, לרצות להמשיך ליהנות מיתרונות הקורונה או דווקא לצפות כבר לחזרה אמיתית לשגרה. ילד שהוריו לא מכילים את הקושי שלו – לא יכול להכיל אותו בעצמו. הוא מניח שהוא חלש, קטן, תלותי ולא מסוגל. הוא זקוק לעמוד איתן שידע לצפות את ההתנהגות שלו, שידע לשים עליו יד ולחבק, שיגיד שזה טבעי והגיוני להרגיש כך, שישתף ברגשותיו שלו עצמו, שיתמוך, שילווה, ושלמרות הכל – יסביר שזו המציאות, גם אם לפעמים, והרבה פעמים, היא פחות מוצאת חן בעינינו.
  • אם אצלכם חלק מבני הבית יוצאים לעבודה או למוסדות החינוך וחלק מהם נשארים בבית ללא חלופה חינוכית או תוך כדי למידה מרחוק – נסו לסגל שגרה משפחתית חדשה שתשמור על מסגרת. יותר מתמיד, תקפידו על ארוחת ערב משותפת שבה כולם נמצאים יחד. תמשיכו לספר זה לזה מה עשיתם במהלך היום, גם אם העשייה הייתה בתוך הבית. היעזרו בילדים לטובת הכנת הארוחה ופינוי השולחן, תנו לגדולים לסייע לצעירים בשיעורים וטפחו את תחושת המועילות שלהם. קבעו זמן הורה-ילד מוגדר שבו תיצרו משהו יחד או תשחקו במשחק, צפו יחד כמשפחה בתכנית מצחיקה או בסרט משובב נפש, ותנו לכל אחת ואחד מהם מנת עידוד וחיבוקים לפני השינה.

זכרו והזכירו לילדים שלמרות שנראה שמדובר בחודשים ארוכים – זוהי תקופה והיא תחלוף. אם נעשה זום אאוט, נגלה שהיו לנו הרבה חוויות חיים לפניה ויהיו לנו עוד הרבה חוויות ושגרות אחריה.

קחו אוויר, חזקו את החוסן המשפחתי שלכם ושמרו על הבריאות!

** ביום רביעי הקרוב (6.5) יתקיים כנס "יחסנו לאן" של מכון אדלר עם מענים לנשואים שחשובים לכולנו: משפחה, זוגיות חינוך ועבודה. פרטים ורישום בלינק הבא 

***

יש לא מעטות שעבורן הימים האלה הן גיהינום.  כשכולם בבית וגם האלימות נוכחת ביתר שאת. חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת 
משבר הקורונה