"אכזריות, ביזוי והשפלה" אלו המילים בהן השתמשה השופטת אשר גזרה השבוע את עונשה של המטפלת המתעללת ציפי דוד, אך באותה נשימה גזרה עליה 12 חודשי מאסר בלבד, בניכוי ימי המעצר שכבר ריצתה.
דוד הואשמה בעבירה אשר עונשה הקבוע בחוק הוא עד שבע שנות מאסר, אך בעקבות הסדר טיעון הורשעה לבסוף בעבירה קלה יותר שעונשה הקבוע בחוק הוא עד חמש שנות מאסר. בפועל, על דוד נגזרו 12 חודשי מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי על סך 10,000 ₪ להורי התינוק. לא רק שהעונש שקיבלה הוא אפילו לא שליש מהעונש שקבוע בחוק, דוד כבר הודיעה שתערער על גזר הדין.
הפרשה הזו נחשפה בינואר 2019 כאשר הוריו של התינוק, בתאל ודורון רוגוב, חששו וביקשו לוודא שהכל בסדר והתקינו מצלמות שחשפו את הזוועה. הם השאירו את בנם היחיד- כל עולמם, בידיה של מטפלת מתעללת וההקלטות שראתה רוגוב לאחר מכן הוכיחו לה את הדבר הגרוע מכל- שהיא צדקה.
בקלטות נצפית המטפלת סוטרת לתינוק בפניו, צועקת עליו, חונקת אותו, בועטת בו ומטיחה אותו על הספה ועל השטיח. העדויות הקשות הביאו את ההורים לתבוע את המטפלת, אך הנזק לתינוק והנזק להורים כבר נעשה, ואף קנס כספי או עונש מינימלי לא יתקנו אותו.
ולמרות העדויות המצולמות, ולמרות הודאתה של המטפלת, ולמרות ההרשעה בהתעללות בחסר ישע, קיבלה המטפלת עונש קל, קל מדי. עונש שעלול לגרום להורים אחרים לחשוב פעמיים לפני שהם נכנסים למסע מערער וקשה של תביעה, הרי למה להיכנס לתהליך מתיש שכזה כאשר בסופו העונש קל עד כדי גיחוך?
ומי אמור להגן עלינו ועל הילדים שלנו?
ואיך עונש קל כל כך יכול להרתיע מטפלות אחרות בעתיד?
הורים, תהיו נוכחים
אין לי ספק שההורים של אותו תינוק, ושל כל תינוק או פעוט שעבר התעללות מתמודדים עם רגשות אשמה יומם ולילה. אין לי ספק שהם חושבים ללא הפסקה איך יכלו למנוע את המקרה, איך לא שמו לב לפני, איך לא שמרו על הילד שלהם טוב מספיק. חשוב לי לומר לאותם ההורים ולכל ההורים בכלל- זו לא אשמתכם!
לא רק שזו לא אשמתכם, לא תמיד תוכלו למנוע את המקרים האלה. ולא תמיד תוכלו להגן על הילדים שלכם. אבל כן תוכלו להיות ערניים יותר, קשובים יותר. נוכחים יותר. אל תתנו למציאות היום יומית השוחקת לגרום לכך שאתם לא שמים לב למה שקורה עם התינוק שלכם.
- בדקו היטב מי מטפל בילד שלכם – בדקו היטב את מי אתם מכניסים הביתה או לאיזו מסגרת אתם מכניסים את הילד שלכם. בקשו המלצות, בקשו לראות תעודה אם יש. ראיינו את המטפלת ובלו איתה לפחות יום שלם עם הילד.
- חפשו סימנים – סימנים פיזיים על גופו של התינוק , וסימנים בהתנהגות שלו- גם הקלים ביותר.
- אל תהססו – אם משהו לא מרגיש לכם, גם אם מדובר בתחושה הקלה ביותר- בררו. תשאלו שאלות, בדקו!
- הישארו עם אצבע על הדופק- חזרו מוקדם יותר, ערכו ביקורי פתע, שלחו את השכנים לבדוק מה קורה באמצע היום וכן, גם מצלמות זו לא הבעת אי אמון אלא דאגה ליקר לכם מכל.
זה יכול לקרות להורים הכי טובים, הכי נוכחים, הכי אוהבים כפי שקרה לבני הזוג רוגוב. זה לא מוריד מהאיכות ההורית שלכם. חשוב שלא תתנו לרגשות האשמה לכרסם בכם ואם יש צורך פנו לטיפול מקצועי עבורכם ועבור הילד- אמנם הוא תינוק אבל התת מודע סופג לא מעט ולכן תגובות למה שחווה יכולות לצוף ולצוץ שנים לאחר מכן וחשוב להיות מודעים. תהיו מודעים.
וזה קשה לומר, כשעולה מקרה כזה לכותרות וזה העונש שמערכת המשפט נתנה, אבל אל תפסיקו להילחם. אל תוותרו. נכון, זו מערכת שחוקה וקשה ולא מעודכנת, אך ככל שנמשיך להילחם, לדרוש, לצעוק ולומר די- יש יותר סיכוי שיום אחד החוק ישתנה והעונש המרבי הקבוע בו יעלה על שבע השנים שקבועות בו היום. יש יותר סיכוי ששופטת תגזור פסק דין קשה יותר, מתאים יותר. ורק בשביל התקווה הזו, בשבילכם ובשביל הורים אחרים – אל תוותרו.
**הכותבת היא מנחת הורים וצוותי חינוך, מפתחת שיטת הסמכו"ת
***
לא מעט נשים חשות כלואות בביתן היום יותר מתמיד. לקריאת תמרורי האזהרה שכתבו בפורום מיכל סלה כנסי ללינק הבא