מיכל דליות: "אני לא מפחדת להיכשל"

מיכל דליותאשת חינוך והוראה, מנטורית, יועצת הורים וסופרת ומי שבעיקר מוכרת לקהל הישראלי כ'סופר נני', השתתפה בכנס-זום של און לייף בשיתוף "דיפנד" במסגרת פרויקט "40 פלוס – זה הזמן שלכן", ושוחחה עם גולשות און לייף על להתחדש בכל שלב בחיים גם כשהיא כבר בת 70. 

לא הרבה יודעות ויודעים שאת כל השינוי הזה בחייך המקצועיים עשית סביב גיל ארבעים? עד אז היה לך גן?

"כן. תחילת דרכי הייתה די שגרתית לשנות השבעים והשמונים- אני הכרתי את בעלי כשהייתי בת 19, אני הצעתי לו נישואין כשהייתי בת 20, נישאנו אחרי חצי שנה, בגיל 21 וגרוש הייתי אמא, בגיל 32 הייתי אמא לארבעה, יש לנו שני בנים ושתי בנות. אני ידעתי מגיל מאוד צעיר שאני אתעסק עם ילדים. אני מאוד אוהבת ילדים, מאוד מאוד. כשהייתי בהריון הרביעי חמותי שאלה חברות שלי אם חזרתי בתשובה, אם אני דתייה. זה היה כל כך יוצא דופן אבל אני פשוט אוהבת ילדים. אני עצמי גדלתי עם שלושה אחים. הם בעיקר הרביצו לי מכות אבל הם גם שמרו עליי. הייתי בעתודה ולמדתי חינוך, אחרי הנישואין והילד הראשון ועבדתי בגן. בהתחלה בגנים של גננות אחרות במשרד החינוך ואחרי 12-13 שנים, אחרי שילדתי כל שלוש וחצי שנים ילד, והעיסוק עם ילדים בגן, הרגשתי שאני שבעה ולא רציתי יותר לעבוד עם ילדים. זה לקח לי ארבע שנים. מיגל 36 התחלתי לחפש את הכיוונים שלי. מה אני רוצה לעשות כי אני לא רוצה יותר לעבוד עם ילדים. וניסיתי להיות מזכירה, ומזכירה רפואית, וכל פעם עזבתי אחרי שנה, וזה השפיע עלינו כלכלית כי החזקנו את הבית שנינו. אני לא נשארתי במקומות שלא טוב לי בהם. הייתי קמה ועוזבת אבל הייתה לזה כאמור השפעה כלכלית. תמיד מצאתי מה לעשות, גם משהו זמני וככה זה היה משך 4 שנים, עסקתי בשיווק של יבוא, ידעתי מה אני לא רוצה לעשות אבל לא ידעתי מה אני כן רוצה לעשות."

מיכל דליות צילום משה שי

אז איך הגעת לעשות את מה שאת עושה היום?

"עשיתי מה שכל מנטור היום היה ממליץ. אספתי את שני החברים הכי טובים שלי, בעלי וחברתי רותי, ואמרתי להם 'בואו, צריך לעשות סיעור מוחות, מה קורה איתי, צריך להחליט'. וישבנו ודיברנו, מה אני אוהבת, במה אני חזקה, איזה תעודות יש לי, ואז רותי אמרה 'את יודעת, את מאוד מתאימה להיות מדריכת הורים של מכון אדלר'. לא הכרתי אותם. התחלתי לקרוא, לא היה אז אינטרנט, ואמרתי אם אני הולכת ללמוד אני צריכה קצת להכיר. ונרשמתי בעצמי לקבוצות הורים. תבינו הייתי בת 40, היה לי ילד בצבא כבר שנה, היה לי ילד בתיכון והבנות היו צעירות 11 ו7. הצצתי ונפגעתי. מאוד אהבתי את הגישה מאוד אהבתי את הדרך. תוך כדי המפגשים כבר נרשמתי ללימודים. כדי לפרנס את עצמנו פתחתי שוב גן. ובמשך 4 שנים בבוקר הייתי בגן ובערב הייתי לומדת. דרך אגב אני כמעט אף פעם לא הצלחתי להביא את הילדים שלי לגנים ולבתי הספר באחד בספטמבר כי הייתי צריכה לפתוח בעצמי גן או כיתה." 

וליבם לא נשבר

"ליבם לא נשבר מהדבר הזה אבל ליבי כן. רציתי להיות חלק מזה אבל ידעתי מה האחריות שלי וזה שאבא שלהם מביא אותם הם לא סובלים מכלום. וזה מה שעשיתי משך 4 שנים. היה לנו חדר קטן לבנים, חדר קטן לבנות וסלון עם פינת אוכל ואני ישבתי שם משך 4 שנים ולמדתי. אני זוכרת את הילדים רצים בבית, משתוללים, ובעלי צועק 'שקט! אמא לומדת'. וכשאני חושבת על זה היום אני מבינה כמה המודל הזה, כמה המסר הזה הוא חזק של חשיבות ההשכלה." 

כשהיה לך כבר דיפלומה כיועצת הורים, הלכת ועשית שיווק ברגליים, עם דפי זהב

"היום עושים את זה דרך הרשתות. הכנתי לי במחשב פלייארים על דפי A4 עם ילד שחושב עם בועות, והדפסתי צבעוני מאוד יפה. פתחתי דפי זהב וסימנתי גנים שהיו פחות או יותר באותו אזור גאוגרפי ברמת השרון. והגעתי פיזית ואמרתי 'שלום, קוראים לי מיכל דליות ואני יודעת לעשות כך וכך', ואני מוכנה לעשות הרצאה בחינם להורי הגן שלך. הייתי ב8 גנים, 6 גננות הסכימו. 5 הרצאות יצאו לדרך, היו הרצאות עם 6 אנשים, היו הרצאות עם 7 אנשים והיו גם הרצאות עם 26 אנשים ואז אני גם הבנתי כמה הגננת חשובה פה כדי לדחוף את ההורים . ומההרצאות האלה עשיתי את הקבוצה הראשונה אצלי בסלון. את בעלי והבנות הייתי סוגרת בחדר עם הכלבה, שלא יפריעו. שמתי וילון חוצץ וכך יצאה לדרך ההרצאה הראשונה. ומזה יצאו גם הדרכות פרטיות וזה לאט לאט הלך והתרחב. "

אז מתי חברת למכון 'אדלר'? את עוד לא היית 'סופר נני' אז

"לא. סיימתי את הלימודים, הבינו שאני טובה וחזקה אז פה ושם העסיקו אותי. שלחו אותי לפתוח קבוצות פה ושם, ובמקביל הייתי עצמאית ובניתי את עצמי ולא רק מטעם המכון. ואז גם התחלתי להרצות והבנתי שאני מאוד אוהבת להרצות ושאני מרצה טובה. הלכתי אז לחברות היי טק, הצגתי את עצמי, אמרתי להם 'אתם כל כך תומכים בעובדים שלכם אבל הם הורים, לא תעשו להם קבוצת הורים?'. כך עבדתי, ממש ברגליים. מדלת לדלת. ואז כבר במכון הבינו שאני טובה, נבחרתי להיות חברת דיריקטריון, אחר כך ביקשו ממני לנהל את היחידה של המשפחה בקהילה בכל הארץ, והשנים עברו ומאוד אהבתי את מה שאני עושה, גם כעצמאית, גם במכון. ואז קשת קנו את הזכויות של 'סופר נני' ובאו אליי. הייתי אז בת 56, באו אליי כמי שמתחזקת עשרות ומאות מנחות ברחבי הארץ שאני אשלח להן כאלו שמתאימות להיות 'סופר נני'. כל הזמן אמרו לי 'למה את לא ניגשת'? בעלי אמר, 'למה את לא ניגשת, ברור שזו את?' ואז ניגשתי ונבחרתי מתוך 600 נשים. יפות יותר, צעירות יותר, ומשכילות יותר, עובדות סוציאליות, גננות, מורות. אני אף פעם לא שוכחת שזה חוט דק מאוד מאוד מאוד. כמו שנבחרתי, יכולתי גם לא להיבחר. לכן שאני מסתכלת על עצמי אני לא מתבלבלת, אני רואה את עצמי, לא אף אחת אחרת. סיימנו לצלם, חזרתי למכון ואפשרו לי להיכנס לחדרי עריכה להעיר ולתקן וחזרתי הביתה ואמרתי לבעלי 'יש לי תחושה שזו תהיה פה הצלחה, ואם אכן זה מה שיקרה אני רוצה להיות פנויה להצלחה הזו, תדע לך שאני הולכת להתפטר.' וסיפרתי את זה גם לכמה חברות והן אמרו 'את לא נורמלית, בגיל 57 לא מתפטרים, יש לך רכב, יש לך פנסיה, את יושבת טוב. את לא נורמלית'. ואני אמרתי מה שניהל אותי בעצם כל החיים – 'ממה אתם מפחדים? אם לא, אני לא יכולה לבקש, אולי יקבלו אותי חזרה? ואם לא, אני לא יכולה לפתוח גן? לנקות בתים? מה קרה'?"

סוד ההצלחה זו אנרגיה? או משהו אחר שאת צריכה לספר לנו עליו

"יש פה שילוב של כמה דברים. כשאני הייתי ילדה, אני לא זוכרת שאמרו לי את זה, אבל משהו באווירה של אז, שנות ה-60, וה70 ואולי גם ה-80. אני ידעתי שמצפים ממני שאני אהיה נשואה טוב. עם גבר טוב, עדיף גם אמיד, וכ'. ואני זוכרת שאני חושבת לעצמי, 'רגע סליחה, הערך שלי ימדד לפי זה שבחרתי גבר טוב והוא טיפוס מצליח ולא על מה שאני אעשה'? הרי זו אני שרוצה, אני שרוצה להיות בעלת ערך, אני שרוצה להגיע להישגים, זו אני נהדרת ושווה. וזה וויב מאוד חזק אצלי עד היום. אני כל הזמן לומדת. בקיץ שעבר סיימתי קורס גישור. ולפני כן עשיתי קורסים של זכרונות מוקדמים, אני פשוט אוהבת את זה. אני אוהבת ללמוד, לא לעמוד במקום. במה שאני עושה עכשיו, בתפקיד הזה, אם אני רוצה להישאר רלוונטית, אני צריכה להיות עדכנית."

מיכל דליות צילום משה שי

רובנו היינו שמחות להידבק בגן הזה של 'החוסר פחד' שלך- איך מפתחים את זה?

"הייתה לי אמא מתוקה מאוד ומאוד לא מסופקת. אישה חמודה, חכמה, משכילה, אוהבת לרקוד ולצחוק ולי תמיד הייתה הרגשה שהיא לא מספיק מאושרת. אולי זה הניצוץ האלוהי, ידעתי שאני רוצה להעשיר את עצמי. להיות שמחה עם עצמי. שרק אני אחראית לעצמי. שאני לא יכולה להתקרבן ואני לא יכולה להתלונן. ומה שיהיה לי, הוא מה שיהיה לי. אז אולי זה גנטיקה, אולי זה גם לגדול עם שלושה אחים, אולי זה גם לגדול עם אמא שובבה ומצחיקה ואבא אוהב ורגוע, זה שילוב של כל מיני דברים אבל יש לי באמת דרייב מאוד חזק ואני לא פוחדת. לפעמים אני חוששת, ואני מנסה לעשות סיכונים מושכלים, אבל אני לא פוחדת כי אני גם לא פוחדת להיכשל." 

את חושבת שגיל 40-45 משחרר אצלנו משהו? זה מה שהיה אצלך?

"שאלה טובה. היום כשאני יוצאת עם הנכדים שלי, אני פוחדת עליהם הרבה יותר ממה שפחדתי על הילדים שלי. הילדים שלי יותר העזתי שיטפסו, שיקפצו, שיעשו דברים מסוכנים, ופה אני מוצאת את עצמי יותר פוחדת. ואני אומרת להם בפירוש 'חבר'ה אל תעלו גבוה, אני מאוד בלחץ, תעשו את זה כשאני לא רואה'. אני גם ממליצה ללכת לפסיכולוג כל כמה זמן. אני פעם בשלוש- ארבע שנים הולכת לפסיכולוג, הוא חבר שלי, אני מסדרת את הראש קצת, וממשיכה הלאה. יש שלושה דברים שאני מלמדת אנשים, שלושת האלפים: אומץ, אופטימיות ואמונה בעצמי. ואם אני מלמדת את הילדים שלי להיות אמיצים אז הם כבר יהיו אופטימיים ויאמינו בעצמם. "

ביום חמישי 29.08 תקיים מיכל דליות פגישת זום פתוחה לקהל הרחב בשעה 21:00. לפרטים כנסו ללינק הבא

***

לא מעט נשים חשות כלואות בביתן היום יותר מתמיד. לקריאת תמרורי האזהרה שכתבו בפורום מיכל סלה כנסי ללינק הבא 

חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת 
 
40 פלוסמיכל דליותסופר נני