צילום סקסיסטי: יש דבר כזה והוא לא רק בעיני המתבונן

בשיטוטיי ברשת, אני נחשפת לדיונים רבים בסקסיזם בפרסום, בקולנוע ובצילום. בדרך כלל, לדיונים הללו דינמיקה קבועה: מישהי מעלה תמונה הנתפסת בעיניה כסקסיסטית, ומיד לאחר מכן מגיעים מגיבים ומגיבות ש"לא מבינים מה הבעיה בתמונה". בעיניהם ולדבריהם, התמונה היא יפה ותו לא, ואולי יש לה גם ערך אמנותי, ואז בכלל אין סיבה להכניס את הפוליטיקה הפמיניסטית לדיון. האמנות נועדה לספק ערך אסתטי, הפרסום נועד למכור, ואם זה יפה זה לא יכול להיות סקסיסטי, כי אלה שני מושגים זרים ועולמות תוכן שונים. לעתים התמונה אף נתפסת כ"מעצימה" – כמו למשל במקרים בהם האישה שבתמונה שונה מאידיאל היופי; במקרים כאלה, קמים להגנת התמונה לא רק חובבי אמנות פלסטית אלא גם פמיניסטיות מושבעות. אף על פי כן,

כמו בכל תחום אמנות או יישומיה, גם בצילום נעשה שימוש נרחב בקודים ובטכניקות אשר נועדו מראש להנמיך נשים או להציג אותן בצורה מחפיצה.

אסייג ואומר שהתנועה הפמיניסטית אינה מתיימרת וגם לא אמורה לשלוט בטעם אישי באמנות או במנגנוני העצמה אינדיבידואליים. יחד עם זאת, יש בצילום קודים וטכניקות שמשתמשים בהם מראש כדי להחפיץ ולהקטין. פרסומאי וצלם מנוסים לרוב שולטים בקודים הללו, ולכן חשוב שגם אנחנו נדע מהם לפני שנחליט האם להתעלם מהם או לא. הנה כמה טכניקות וקודים שאמורים לאותת כי לפניכן צילום סקסיסטי. אולי הוא יפה, אולי אתן אוהבות אותו, אולי הוא מצליח להעצים אתכן – אבל הוא סקסיסטי. מסייגת – זה לא מדע מדויק, לפעמים המסרים עובדים ועוברים בדרך אחרת, אבל זה יכול להעניק ארגז כלים בסיסי.

  1. אם האישה מצולמת מלמעלה כשהעדשה פונה כלפי מטה – הצילום נועד להנמיך. בספרי צילום, אגב, ניתן למצוא לפעמים הוראה מפורשת לא לצלם גברים מלמעלה (אלא אם מנסים להעביר מסר מתאים, למשל הצגת האדם ברגע חולשתו), וגם לא לצלם נשים מלמטה כדי שלא תיראנה גאוותניות ויהירות מדי. שוב – לא מדע מדויק. אם ראיתן למשל תמונה של שחיינית המצולמת מלמעלה, זה כי לא הייתה דרך אחרת:) אבל אם ראיתן תמונת ביוטי של אישה המביטה אל תוך העדשה במבט מצועף כשאותה עדשה נמצאת מעל גובה העיניים שלה – זה לא מקרי. החוק חל גם על התמונות שבהן האישה שוכבת/ נמרחת על הרצפה או רגלי הספות.

כשהאישה מצולמת מלמעלה

  1. אם האישה נוגעת בעצמה בצורה אגבית (האצבעות מלטפות את הפנים, את הזרוע של אותה יד או הזרוע השנייה, את הצוואר, את השפתיים) – זהו קוד ידוע בן עשרות שנים, אשר נועד לשדר חוסר עוצמה ונחיתות. קרוב לוודאי, לא תמצאו תמונה של גבר שמלטף את פניו בתנועה אגבית וחסרת תכלית.

כשהאישה נוגעת בעצמה בצורה אגבית

  1. טכניקת עיבוד תמונה + תאורה שהופכת את מרקם העור לקטיפתי: גם היא סקסיסטית. שימו לב, שיש הרבה תמונות פרסומת ואמנות של גברים שבהן רואות עור קריספי מאוד, עם נקבוביות בולטות וזיפים מחודדים (העיבוד אפילו מדגיש את זה). בתמונות הנשים זה לא יקרה, העור תמיד יהיה אחיד יותר (בין אם זה יושג על ידי העיבוד, התאורה או השילוב בין השניים – לרוב). ניסיתי כמה פעמים לעשות תמונות שרואות בהן את מרקם העור הנשי כמו שהוא, אפילו מודגש, אבל אנחנו לא רגילות לראות את עורנו עם הנקבוביות. לכן, לא אהבו את התמונות שלי וברור לי למה. גם אני איני מסוגלת לראות את עצמי עם מרקם עור מודגש.

עיבוד תמונה ותאורה שהופכים את מרקם העור לקטיפתי

  1. טכניקת חשיפת תמונה מוגזמת מיועדת לפעמים להשיג את אותה מטרה. כשהיא מיושמת יתר על המידה – זה זועק לי "לא בא לי שיראו שיש לה מרקם עור, אבל אני לא טוב בפוטושופ אז שרפתי את התמונות".

טכניקת חשיפת תמונה מוגזמת

  1. שפתיים חצי פתוחות. לא סובלת את זה, ותמיד כשאני מצלמת חברות (אני חובבת) אני מבקשת לחייך או לסגור את הפה לגמרי, לבחירת המצולמת, אבל לא להשאיר את הפה חצי פתוח. יחד עם זאת, בתמונות פרסומת רבות, בתמונות אמנות וגם בתמונות שצולמו "לצורך העצמה" לא נדיר לראות פה חצי פתוח – קוד ויזואלי שמעביר רמז של הזמנה למין אוראלי.

שפתיים חצי פתוחות

  1. עיניים עצומות או מבט שפונה הצידה, כאילו האישה בתמונה "בורחת" מהסיטואציה. זוהי טכניקה שנועדה להקטין. לא כלולות בה תמונות של נשים המביטות במשהו קונקרטי שהן עסוקות בו, או תמונות של נשים ה"מביטות אל האופק"/ "מביטות קדימה". הכוונה היא לתמונות שבהן האישה משפילה או מסיטה את מבטה כי היא לא סובייקט, היא מישהי שמתבוננים בה. תנסו להבין את ההבדלים אינטואיטיבית.

עיניים עצומות או מבט שפונה הצידה

  1. טכניקת ההחשכה המוגזמת של התמונה מיועדת לפעמים להשיג את אותה המטרה. כשהיא מיושמת יתר על המידה – זה מרגיש כמו ניסיון: (א) להקטין אותה (ב) להסתיר את הגוף (ג) לברוא ויז'ואל של דמות טראגית שבורחת ונעלמת. האחרון, אגב, יכול להיות מוצדק במצבים מסוימים (למשל, כשמצלמים תמונות שאמורות לספר על טרגדיה).

החשכה המוגזמת של התמונה

  1. מוזר לי לכתוב את זה, אבל כן – חשיפת גוף היא גם טכניקה סקסיסטית. צילומים עם נשים עירומות, או חצי עירומות לא תמיד נעשים מתוך כוונה מפורשת להיות סקסיסטיים, אבל זה כלי שכיח מאוד בארגז הכלים המקובל של צילום. לפני הרבה שנים, הצטלמתי לכתבה שבה התראיינתי עם הבעת דעה, והצלם ניסה לשכנע אותי להסיר את אחת הכתפיות בשמלה כשהוא מצלם אותי, שאצא עם כתף אחת חשופה. כיום אני נדהמת בכל פעם מחדש עד כמה הטכניקה הזו נפוצה. מצלמים אשת מקצוע, או פעילה, או אישה שביקשה תמונות "מעצימות" מה שזה לא יהיה – ומקפידים שתהיה לה איזו כתף חשופה. גם עירום מלא זה מעצים, ואם לא אז לפחות חזייה ותחתונים. איכשהו רוב הצלמים אף פעם לא מעצימים בדרך הזו את בנות זוגם, ולא מציגים את התמונות המועצמות שלהם עצמם בגלריות של אמנות, עם הכרס בחוץ.

חשיפת גוף

מסכמת בחזרה על הסייג: אמנות ואפילו פרסום אינם מדע מדויק. לפעמים גם לעירום יכולה להיות משמעות מעצימה, לפעמים הצילום מלמעלה נעשה כדי להעביר מסר לא מקטין, לפעמים תמונה overexposed נועדה לשדר אופטימיות ולא ילדותיות מוגזמת עם מחיקת הקמטים על הדרך. אבל אלה שיטות בשימוש.

למתעניינות ומתעניינים ממליצה על הספר " Gender Advertisements" של ארווינג גופמן. הספר יצא לאור ב – 1979, אבל הקודים הנדונים בספר נשארו ונוספו כמה נוספים, שניתן למצוא אותם במחקרים שונים המבוססים על הטיפולוגיה של גופמן (לכן אני ממליצה לחפש מחקרים עדכניים שספרו נמצא בתוך הביבליוגרפיה שלהם).

 

לובה פייןסקסיזםצילוםתמונות