איך הצליחו לפספס בשבוע האופנה את הדבר הכי משמעותי שקרה השנה?

בשבוע שעבר ציינה תעשיית האופנה המקומית את שבוע האופנה – ההזדמנות שלה לחגוג את עצמה. השנה היה האירוע בסימן גיוון במודל היופי, ולכן כל תצוגה התחילה עם סרטון שבו נשים מוכרות בשלל גילאים, גוונים ומשקלים עודדו אותנו לאהוב את עצמנו, ובמרבית התצוגות היו, לצד דוגמניות רגילות, גם מה שמכונה "אנשים אמיתיים", כלומר כאלו שלא נוהגים ללכת על מסלולים למחייתם. במיוחד היה מרגש לראות כיצד דווקא בתצוגת בגדי הים של נטע אלחמיסטר ונועה בני – נציגות דור האינסטוש – דוגמניות פלאס סייז הלכו בטבעיות לצד דוגמניות פטיט, ועוד שלא כקריוז בסוף התצוגה כדי לסמן וי, אלא כחלק אינטגרלי מהתצוגה. נראה שמסר גיוון מודל היופי עבר, עד כמה שהוא באמת יכול לעבור באירוע כזה, אבל למרות זאת, קשה שלא להרגיש את ההחמצה הגדולה של שבוע האופנה.

מאז ומתמיד אופנה הלכה בד בבד עם פוליטיקה, ולא צריך לשנן בעל פה את המונולוג הנפלא של מריל סטריפ ב"השטן לובשת פראדה" על מנת לדעת איזה חלק מרכזי יש לה בחיינו. במיוחד אצלנו, הנשים. זה נשמע לכן שובינסטי? בדיוק להפך. הרי אחד מהסמלים הברורים למהפכה הפמינסטית אלו חליפות המכנסיים של שאנל, שלא לדבר על שריפת חזיות שבאה מאוחר יותר. צעדת השרמוטות היא עוד חלק בה אנחנו עושות שימוש באופנה על מנת להביע עמדה פוליטית, וגם עליתן למעמד כוכבות של הסניקרס וירידתן בפופולריות של נעלי העקב היא עוד נדבך בהקשר הזה. אופנה היא ממש לא עניין ששייך למשפחת קרדשיאן ולשאר נובורשיות. אופנה יכולה להיות כלי פוליטי אם יודעים להשתמש בה נכון. ושבוע האופנה התל אביבי לא השתמש בה נכון.

נטע אלחמיסטר ונועה בני מגוונות. צילום: אבי ולדמן

נושא הגיוון והמידות באופנה הוא נושא חשוב, והוא היה ה-נושא בשנת 2015, כשאשלי גרהאם זכתה להכלל בנבחרת המצומצת של דוגמניות הספורטס אילוסטרייטד. השנה, לעומת זאת, אנחנו במקום אחר. לא כי יש יותר גיוון (כי אין), אלא כי אנחנו עומדים בפני תקופה מאוד משמעותית לנשים בכלולתן. תקופה שבה יש הזדמנות לשנות סדרי עולם, לא פחות. ונושא הגיוון, חשוב ככל שיהיה, יכול לרגע לפנות את הבמה למשהו גדול אפילו יותר.

מתוך התצוגה של לארה רוסנובסקי. צילום: אבי ולדמן

ההצהרה האופנתית החזקה של נשות הוליווד בטקס גלובוס הזהב היתה הדוגמה הנפלאה ביותר לכיצד ניתן להשתמש באופנה על מנת לנקוט עמדה חזקה וברורה. להזכירכם, השחקניות בחרו לבוא בשמלות שחורות כאות הזדהות עם קמפיין MeToo. והידיעה הכי משמעותית שהגיעה משבוע האופנה הניו יורקי בכלל לא היתה שייכת לבגדים עצמם, אלא לעובדה שהדוגמניות כבר לא יאלצו להחליף בגדים בתוך חללים עצומים וחשופים, אלא יוכלו לעשות את זה בתאים פרטיים, מתוך כבוד לגופה של האישה. אפילו הספורטס אילוסטריידט (כן, שוב) מצאו את הדרך המעוותת והצינית שלהם להתייחס לקמפיין.

דווקא אחת התצוגות היתה של עמותת "הופכות את היוצרות" בשיתוף מותג תכשיטי היוקרה הבינלאומי Yvel. בתצוגה הוצגו שמלות שעוצבו על ידי נשים שיצאו ממעגלים של זנות. אבל גם הניסיון החברתי הזה, לא יצא עם אמירה מספיק חזקה שמביאה לשינוי תודעתי. לכולם ברור שצריך לעזור לנשים לצאת ממעגל הזנות, לא היה פה לקיחת סיכון אמיתית. לא היה פה משהו שגרם לאנשים האופנתיים, שבאו לראות ולהראות, לזוז בחוסר נוחות בכיסאות שלהם, ולצאת בהצהרות שאולי לא היו מספיק מבדרות ונעימות לצופים של חדשות הבידור.

אשלי גרהאם על שער הספורטס אילוסטרייטד מ-2016

אני יכולה להבין מדוע בישראל קשה כל כך לוותר על אסקפיזם. יש לנו מספיק על הראש, מי רוצה לדבר על פוליטיקה גם בשבוע האופנה? אבל עצם הבחירה שלא להתייחס לנושא הכי בוער כרגע בעולם באירוע שבסופו של דבר יש בו רוב נשי כמעט מוחלט, ולהישאר בתחומי היופי בלבד,  היא זו שמשאירה את האופנה שלנו רחוקה מהעם ורחוקה מלהיות באמת משמעותית.

שלא תטעו, שבוע האופנה השנה היה אירוע כמעט מושלם. הוא אורגן היטב, התצוגות ברובן היו מצוינות (ויוי בלאיש, תעשה לי מלתחה!), והמעבר למתחם התחנה היה שינוי מבורך. עם זאת, הוא היה יכול להיות בדיוק האירוע שמוכיח שגם בישראל, אופנה יכולה להיות הרבה יותר מבגדים יפים. רק תתארו לעצמכם אם אותה תצוגה של אלחמיסטר ובני, היו מהלכות בבקיני גם לי לוי ומאי פאטל. השתיים אמנם נראות כמו דוגמניות "רגילות", אבל המסר החזק שהן היו מעבירות, על כך שהן יכולות ללבוש גם בגד ים פיצפון ועדיין לא להיות מושא להטרדות, היה יכול להיות הרבה יותר חזק מטור דעה או פוסט. עוד דוגמה? בתצוגות הראווה שבהן כל שנה מככבות סלבריטאיות ארצנו, היו יכולים להביא נשים שדיברו בגלוי על ההטרדות שהן עברו, ובכך פרצו את הדרך לנשים נוספות, כמו אורלי רביבו או רוני ריבר (שהתלוננה נגד יניב נחמן).

אבל כאמור, שבוע האופנה שלנו שוב נשאר בתחומי המראה החיצוני, ואולי בגלל זה גם השנה הוא היה אירוע שמיועד בעיקר לבלוגריות, כתבי אופנה, לאנשי התעשייה עצמה ולכל מי שאוהבת לשחק "שיק או שוק". וכל כך חבל.

 

דוגמניותפלאס סייזשבוע האופנה