"המידה one size לא קיימת, אין ג'ינס קסום שמתאים לכולנו"

בואו נדבר רגע על המידה One size או בתרגום חופשי 'מידה אחת'. האם באמת יכולה להיות מידה אחת שמתאימה לכולנו? האם פספסתי ואנחנו בעצם חיות בסרט "אחוות הג'ינס" ויש ג'ינס קסום שמתאים ל-4 נשים במשקל, היקף וגובה שונים? התשובה היא כמובן, לא.

אני לא נוטה לדבר על המשקל שלי מהסיבה הפשוטה שהוא לא מעסיק אותי יותר מידי ובסך הכל אני אוהבת את הגוף שלי. אז נכון אני לא בחורה רזה במיוחד, אבל נראה לי שאני במקום נחמד אי שם קצת מעל הממוצע. ועדיין אחרי כל ביקור בחנויות הבגדים אני יוצאת בהרגשה של "אני פרה". השיא הגיע אתמול כשמדדתי בשיא החום 7 שמלות ב'יאנגה' ו"הפתעה" אף אחת מהן לא עלתה עליי, לא על התחת ולא על הציצי, כי היא הייתה במידה המומצאת הזאת. אני מבינה שהבעיה היא לא בי אלא בחנויות הבגדים, אבל עדיין אחרי כל ביקור אני יוצאת מתוסכלת ומרגישה שאולי אני לא נורמטיבית. ואני לא יכולה שלא לתהות – האומנם?

בשנים האחרונות חנויות הבגדים התחילו להתעצל ולהתקמצן מלייצר מידות מגוונת ואנחנו מקבלות את זה כעובדה מוגמרת ובשתיקה. גם אלו שכבר מייצרות מידות מגוונות עושות זאת בכמויות קטנות ובצורה מצומצמת. את תמונת המצב האמיתית ניתן לראות בחנויות עצמן – מיד אחרי שיוצאות הקולקציות כמעט אף פעם לא יישארו מידות M או L מהסיבה הפשוטה שאלו המידות של האוכלוסייה הממוצעת, ובמקום לייצר יותר מהן המדפים מלאים במידות קטנות שלא רלוונטיות כמעט לאף אחת. כי במקום שהחנויות יעבדו בשבילנו ויתיישרו לפי המידות שלנו הן מכריחות אותנו להתיישר לפי המידות שלהן ומי שלא מוכנה להתיישר מתקשה מאוד, וכמו שאומרים 'יכולה ללכת לחפש'.

ירדן בוראה. מתוך פייסבוק

צילום: shutterstock

את התופעה הזאת, בצורה הקשה ביותר שלה, אפשר לראות לקראת הקיץ כשמתחיל החיפוש אחר בגדי ים. אחרי שנתיים שלא עשיתי את זה, החלטתי השנה שהגיע הזמן לקנות בגד ים חדש. דחיתי את הקנייה במשך כמה שבועות כי הבנתי שזו הולכת להיות משימה כמעט בלתי אפשרית. אחרי חיפוש מתמשך בכמה מרכזי קניות הבנתי שגורלי נחרץ. לא רק שבקושי קיימת מידה L אלא שגם כשהיא כבר כן נמצאת על המדף היא לא המידה בפועל. בכל חנות הגודל של התחתונים והחזיות הוא אחר אבל באף אחת מהן היא לא באמת המידה עצמה. זה מתסכל, זה מכעיס וזה גורם לי לא להבין איך שמנתי באורח פלא ומידה L פתאום כבר לא עולה עליי. 

אחרי חיפושים ארוכים ומעיקים, הבנתי שאולי מקומי הוא בכלל בחנויות למידות גדולות, רק שם מסתמן שאמצא את התחתונים והחזיות המיועדים שיצליחו להסתיר ולהחזיק את הכל במקום. החלק הלא סביר הוא שפתאום מהאופציה לקנות חזייה ב-100 שקלים המחיר קפץ ל-300 שקלים, הבדל של מעט מאוד בד בבגד שממילא לא מכיל יותר מידי בד. אבסורד.

"האם פספסתי ואנחנו בעצם חיות בסרט "אחוות הג'ינס" ויש ג'ינס קסום שמתאים ל-4 נשים במשקל, היקף וגובה שונים?"

את ההשלכות של הדרך המעוותת של חברות האופנה אפשר לראות בכל מקום. אלפי מחקרים נכתבו על ההשפעה של אידאל היופי השקרי הזה על נשים – דימוי גוף שלילי, בולימיה ואנורקסיה הן רק חלק קטן מהן. ב-4 השנים האחרונות עבדתי בחינוך בלתי-פורמלי עם בנות ובני נוער וראיתי איך נערות נאלצות להתמודד עם אותן השפעות. בעולם הדיגיטלי בו אנו חיים הן מקבלות באופן יום יומי מסרים של איך נכון להיראות, אבל לצערן הן לעולם לא יצליחו להתאים את עצמן כי זה פשוט לא אידאל אמיתי. מאבק שמראש נועד לכישלון. הבעיה היא שזה לא מפריע להן מלהמשיך ולנסות.

אז אני ירדן, אני בת 27 ואני נעה בשנים האחרונות בין המידות 40-42 שזה בדרך כלל L – קונה חצי בחנויות "רגילות" וחצי בחנויות למידות גדולות. מסתכלת בשקיקה באתרי קניות אונליין וקולטת שיותר מחצי מהבגדים הם מחוץ לתחום בשבילי בגלל שאין סיכוי שהם יעלו עליי. מבינה מרגע לרגע שאם אני במשקל טיפה יותר גבוה מהממוצע של חברות האופנה אין לי את היכולת לקנות מה שבא לי והרבה פעמים אני נאלצת להתפשר על הטעם האישי שלי. לי אין את הזכות לפתח סטייל משל עצמי מבלי לשלם על זה מחיר מופקע, ולפעמים אפילו כסף לא יכול לקנות את מה שאני רוצה.