לקנות בגדי מעצבים מתוך אידיאולוגיה

בשבוע שעבר הכריזו על שבוע האופנה. זהו אירוע מאוד חשוב לתעשייה, שלרגע יכולה לחגוג את עצמה ולשדר שהעסקים הם לא רק כרגיל, אלא אפילו מצוינים. קצת משחק בכאילו – כאילו התעשייה צומחת ולא במשבר שרק הולך ומדרדר, כאילו יש תמיכה ממשלתית למרות שבפועל אין ממשלה שאפשר אפילו לנסות לבקש ממנה תמיכה, וכאילו לנו, הצרכנים, יש כסף לרכוש פריטים מעוצבים ואנחנו לא רק מחכים לסייל של סוף עונה. שלא תטעו – המשחק הזה חשוב כדי להעלות את המורל של כולנו וכדי שדברים ינועו לכיוונים הרצויים, ונחגוג את המעצבים המוכשרים שיש פה, אבל מתחת לפני השטח יש בעבוע שאי אפשר להתעלם ממנו.

עוד לפני שבוע האופנה, יערך יריד הסופרמרקט השנתי, שבו תהיה הזדמנות לרכוש בגדים ואקססוריז של 65 מותגים ומעצבים, מהעונה הנוכחית ומעונות קודמות, ב-80-50 אחוזי הנחה. זו הזדמנות מצוינת עבורנו לרכוש מלתחה איכותית ומקורית במחירים שווים, ועל הדרך לתמוך באופנה ישראלית, שכן רבים מהמעצבים והמעצבות נמצאים כרגע במלחמת הישרדות. השילוב בין יוקר המחייה לבין הזמינות של קניות ברשת, הביאה את תעשיית האופנה הישראלית לנקודת שפל, וכתוצאה מכך לא מעט מעצבים מוכשרים מתייאשים ומותגים מוערכים נסגרים.

ענת צפריר, למשל, מהמותג 22A, הולכת להשתתף ביריד בפעם האחרונה, לפחות תחת המותג הזה. לאחר היריד היא סוגרת את המותג ויוצאת לדרך חדשה, כשפניה מיועדות לחו"ל. לדבריה, הבעיה המרכזית של התעשייה היא תופעת הפאסט-פאשן: "אנשים פחות מחפשים את הפריט לכל החיים, הם קונים וקונים גם אם זה מחזיק ליומיים. אנשים רוצים לקנות כמה שיותר ומעצב שחושב על המקוריות ועל הייחודיות לא מצליח להרוויח".

ענת צפריר למותג A22. "כרגע התחושה היא לא טובה"

המותג 22A פועל כבר כשמונה שנים, ולדבריה של צפריר המגמה הזו היא יחסית חדשה, עם עליית הקניות און ליין והאתרים בסין. "אין שום דרך לנסות להתחרות עם זה, ופה בארץ צריך להתמודד גם עם השכירויות של החללים, עם יוקר המחייה. כל הזמן צריך להוזיל את המחירים כדי להתחרות ובסוף יוצאים עם נתח שלילי. מה גם שהשוק קטן, כולנו מתחרים על אותם לקוחות. לכן כרגע לייצר פה בארץ ולהתפרנס זה סוג של אין מוצא – שזה עצוב. השוק פה הוא תקרת זכוכית שאי אפשר לשבור, היא פשוט מתנפצת עליך".

אז תעשיית האופנה בארץ זו מלחמה אבודה?
"יגיע היום שאנשים יהיו מותשים מהשפע והאינפלציה של פריטים שמזמינים בחו"ל. אני מאמינה שיש גלים, ועכשיו יש חזרה לקיימות. הרי גם כשאנשים חושבים שהם קונים פריט בדולר, מישהו כן עבד בשביל זה. זו תעשייה עם שרשרת מזון מאוד ברורה. אני אשמח לחזור אחורה ושנהייה מסוגלים ליצור ושאנשים יהיו מסוגלים להעריך את המוח היצירתי. מקווה שהיום הזה יגיע, אבל כרגע התחושה היא לא טובה. כרגע מותגים נסגרים אחד אחד, כל אחד לפי האורך רוח שלו והטולרנס הכלכלי שלו".

אז אין דרך לשרוד פה?
"יש, אבל צריך לעמוד בקצב, לדעת מתי לפתוח ולסגור. כל משבר זו גם הזדמנות לעשות את הכל יותר נכון, יותר ממוקד, אבל צריך לעמוד בקצב של השינויים. זה יכול לשמור עליך צעיר".

המותג A22

גם הגר קדם מהמותג  duetic עדיין מאמינה שכדי להמשיך לשרוד פה צריך להיות כל הזמן עם היד על הדופק: "המעצב צריך כל הזמן לחדד את המוצר שהוא מציע ללקוחה. אם אני מסתכלת על מותגים שהצליחו, אלו הם מעצבים מקומיים שהבינו מי קהל היעד שלהם והם דואגים כל קולקציה לעצב בגדים שישרתו את הקהל הזה. וברמה הכי בסיסית, שהיא אולי קלישאתית אבל נכונה, צריך להציע משהו אחר, אחרת למה שהלקוחה תקנה אצלי ולא בזארה? אם אני בוחרת לעצב מלתחה בסיסית וקלאסית (גולף/חולצה מכופתרת/ מכנס מחוייט) עליי לבדוק כל פריט – האם הוא מיוחד דיו? האם הוא אחר ומיוחד ומחמיא? אבל חשוב לשמור על האיזון בין בגד מיוחד ואחר לכזה שגם יתאים ויישרת את הלקוחה נאמנה. למעשה זה אולי אחד האתגרים הכי גדולים של מעצבים, לשמור על ייחוד, להיות מחוברים לטרנדים העולמיים אבל עדיין לעצב משהו לביש, מחמיא ונעים על הגוף".

הגר קדם למותג DUETIC. בגד של מעצב מקומי הוא לא רק איכותי יותר אלא גם מוסרי יותר

קדם דווקא חושבת שהיום שבו הפאסט-פאשן מפנה את מקומות לטובת הסלואו-פאשן כבר הגיע: "בשנים האחרונות קם טרנד חשוב ששם דגש על ייצור מקומי, מותגים שמייצרים קולקציות קטנות בייצור מקומי עם חומרי גלם שמתחשבים בסביבה. למעשה בגד של מעצב מקומי הוא לא רק איכותי יותר אלא גם מוסרי יותר, ובתעשייה כל כך מנצלת ומזהמת כמו תעשיית האופנה זה חשוב. ואני חושבת שעל כל מותג מקומי לקדם ערכים אלו, לא רק בשביל להתאים עצמו לעולם המהיר והמשתנה היום, אלא גם כדי לבדל עצמו ממותגים גדולים יותר".

ומה לגבי התלונות על המחירים הגבוהים של בגדי מעצבים?
"אני חושבת שחשוב להזכיר ללקוחה שמדובר במותג מקומי, וזה אומר שיש לו ערך מוסף, ערך קהילתי. מעצבים נעזרים בהמון נותני שירות וספקים ותורמים לא רק לתעשייה המקומית אלא לכלכלה בכללותה. בניגוד לחברות הגדולות, מעצב מציע חוויית קנייה שלמה של שירות לקוחות קרוב, בגד איכותי שישמש לשנים רבות, עם טיפול נכון, חומרי גלם איכותיים ומחשבה אמיתית מאחורי כל קולקציה".

בהקשר הזה, קדם מציינת לטובה את יריד הסופרמרקט "הוא מאפשר לנו לשחרר מעט מהמלאי ולמצוא לקוחות חדשות שייתכן ואינן יכולות למצוא את עצמן בתמחור הראשוני של הקולקציה, אבל ביריד הסופרמרקט הן נחשפות למותג ולמה שיש לו להציע. זו הזדמנות להכיר לקוחות חדשות, גם לקוחות שקונות בסיילים בלבד, הן לקוחות חשובות למותג".

DUETIC. צילום: נועה סלטי

ורד וזוהר בלנק, האחיות מאחורי המותג סטלה ולורי, מביאות גישה אמביוולנטית: "נורא עצוב לנו. על כל סגירה של מותג נחמץ הלב ואנחנו מבינות מאיפה זה בא. התעשייה קשוחה מהמון היבטים וחלק מהמעצבים הגיעו לאיזושהי רוויה מהמלחמה היומיומית מהעליות, מלמצוא בדים, למצוא ספקים, מהעליות, המיסים. זה מאוד מתיש ומאוד מעייף, בדומה להרבה עסקים אחרים, לא רק בתחום האופנה. מאוד קשה להיות עצמאי בארץ. אבל מצד שני יש בנו הרבה אופטימיות, כי הגענו לנקודת קצה בכל מה שקשור להנחות, לפאסט פאשן. אי אפשר לרגש את הלקוח יותר ממה שהרשתות מנסות לעשות, אנחנו רואות את זה מבלייק פריידי אחד לשני, כשההנחות נהיות יותר ויותר משמעותיות והלקוחות לא מתרגשות – מה זה כבר הנחה של 30 אחוז? למה לא 40? – מרוב השפע של ההנחות, זה מוביל לפעולה הפוכה. הצרכן הופך ליותר מודע, גם להשלכות הסביבתיות וגם למה שהוא מחפש: הוא מחפש הרבה יותר את המקור של הבגד – מי עשה אותו, מה הסיפור מאחוריו. הצרכנים חוזרים לחפש את הערך המוסף כי כבר אין להם ריגוש. הריגוש החדש הוא להחזיר את הערך".

זה קצת פריבילגי לחפש את הערך בבגד, לא?
"האופנה שלנו פריבילגית ואנחנו מודעות לזה וזה מה שאנחנו עושות מהיום הראשון. אנחנו מתמחרות בהתאם לעלויות ולעשייה שלנו ואנחנו יודעות שזה לא מיועד לכל אחת. אנחנו יודעות שזה לא מחיר נגיש ואנחנו לא מתייפייפות, אבל אנחנו כן עושות את זה מתוך התייחסות לתהליך העבודה – מייצרות רק בישראל, רק במתפרות עם תנאים הוגנים, לא מדפיסות בעצמנו, אנחנו משתמשות באופן מכוון בבדים שכבר קיימים בתעשייה. אנחנו לא מייצרות לפי טרנדים, אלא פריטים שיהיו רלוונטיים לכמה שנים, ושיחזיקו מעמד גם מבחינת האיכות. זה הבגד הכי מתחשב בסביבה.

ורד וזוהר בלנק לסטלה ולורי "האתגר שלנו זה לעצב בגד שיראה טוב בכל המידות"

"אנחנו גם לא מייצרות במידות אלא הכל מידה אחת – וגם זה מתוך מחשבה אמיתית שגוף האישה הוא מאוד מגוון וכיף לנו לראות בגד על מישהי במידה 36 ואז לראות איך הוא נראה אחרת לגמרי על מישהי במידה 44 ואפילו יותר. טווח המידות שלנו הוא מאוד גדול, אז גם במובן הזה זה יותר אקולוגי. זה האתגר שלנו – לעצב בגד שיראה טוב בכל המידות. זה ערך שמאוד חשוב לנו. אז אנחנו מבינות שזה מחיר גבוה ולא מובן מאליו לשלם אותו, אבל אנחנו חושבות שלשם זה הולך: שאנשים יקנו פחות פריטים מתוך אידיאולוגיה, אבל פריטים יקרים יותר בגלל האידאולוגיה שמאחוריהם".

לדבריהן, הסופרמרקט הוא המשך ישיר למגמה הירוקה שמשתלטת על תעשיית האופנה: "הסופרמרקט הוא גם תוצאה של השינוי בשוק, כי הוא משרת גם את הצרכן וגם את היצרן – בכל זאת זו סחורה של עונות קודמות וככה היא לא הולכת לאיבוד. במקום שהפריטים ישבו במחסנים של המעצבים, כולם יכולים ליהנות מהם. הרווחיות היא קטנה, כי המחירים מאוד זולים, אבל בכל זאת זה חושף לקהל חדש ואחר, אולי יותר צעיר, שקונה במחירים אחרים ביום יום".

סטלה ולורי. צילום: דור שרון

אז נראה שלמרות צונמי הסגירות של מותגים איכותיים, אפשר להתחיל לאמץ אופטימיות זהירה, כשדווקא גל המינימליזם הוא זה שעשוי להציל את תעשיית האופנה המקומית. כרגע, כאמור, אפשר להתחיל את המהפכה ביריד הסופרמרקט – הזדמנות טובה להכיר מעצבים חדשים, לסמן את אלו שמוצאים חן בעינינו במיוחד ולהתחיל לעקוב אחריהם באופן ספציפי, במטרה לקנות יותר חכם.

אתרי קניותבגדי מעצביםקניותשופינג