אין דבר כזה אישה לא יפה, רק אישה לא מטופחת. גאלה רחמילביץ חושפת

אני אתחיל מהסוף: בשבועיים האחרונים, מאז פורסם פרוייקט יפה כמו שאת קיבלתי כמויות של מחמאות ופירגונים, שבקלות יכולים להעלות לכל אחד את האגו. גם המייל והפייסבוק התמלאו בשלל הצעות מגברים (שמטעמי צנעת הפרט לא אפרט מה כתבו, אבל גברים, מה נסגר איתכם?).

 

עוד ב-Onlife:

 

והדבר הכי לא מצופה קרה: נבהלתי. פתאום קיבלתי פיק ברכיים. אולי זו בכלל מנת יתר של חשיפה? לא התכוננתי לזה. משום מקום, הקופאית בסופר מספרת לי כמה התמונה שלי נהדרת בעוד היא מתקתקת את הקוד של הדלי שקניתי, והמלצר בבית הקפה מספר לי שחברה שלו "ממש אהבה" את הפרויקט.

 

המוטו יפה כמו שאת הוא חלק בלתי נפרד מהאמונה שלי ומהדרך בה אני חיה. אני באמת מאמינה שלא קיימת "אישה לא יפה". קיימת רק אישה לא מטופחת. אני מאמינה שכל אישה יכולה לשנות עולמות, בתנאי שהיא מלאה בביטחון עצמי. אבל, ואני לא יודעת למה, בטחון עצמי ואהבה עצמית הם שני הדברים שהכי קשים לנשים לרכוש. הן יפרגנו לשכנה, לילדים, לבעל, לדודים ואפילו למוכרת במכולת, אבל מעט מאוד נשים יפרגנו לעצמן. זו כנראה המנטליות שלנו.

 

גאלה רחמילביץ' (צילום: אוהד רומנו)

 

עם זאת, לפני שבועיים, כשהטלפון צילצל עם ההצעה להשתתף בפרויקט – הסכמתי מיד. את חששותיי הרבים כבר חשפתי יומיים לפני הצילומים בבלוג. הייתי לחוצה. לא ידעתי מה יהיה ואיך זה יראה, והעובדה שנזכרתי שאנחנו מדברים על לנז'רי – כלל לא הוסיפה לי ביטחון. בכל זאת, בחדר השינה הפרטי את יכולה להיות הכי מלאת ביטחון ולהרגיש הורסת בכל סוג של הלבשה תחתונה, אבל מול המצלמה, וקבל עם ואינטרנט? תודו שזה קצת מפחיד. פתאום צצו מחשבות כמו 'מה אמא תגיד?' ו'איך זה יראה?' ועוד בלי פוטושופ??

כשהגעתי למדידות, קצת נרגעתי. כשאמרו לי "לנז'רי" דמיינתי את עצמי בתחתונים וחזייה בפוזיציית פמלה אנדרסון. במדידות התפשרנו על בייבידול. החששות החלו להיעלם ומשהו נרגע בי. הגעתי ליום הצילומים די שלווה. הפחד היחיד שעוד נותר בי היה מהמפגש עם המצלמה.

 

כשנכנסתי לדירה ראיתי את חברתי לצילומים, הבלוגרית קרין אלדאה. אמאל'ה – ראיתם איך היא נראית? תראו לי אישה אחת ביקום שלא הייתה חוטפת פיק בירכיים אחרי שהיא ראתה את קרין. אחריה נתקלתי במאיה בצלאל, עוד פצצה סקסית ומהממת שמרגישה הכי טבעי מול המצלמה, ופתאום הרגשתי שהדם נוזל לי מהראש.

 

גאלה רחמילביץ וקרין אלדאה בסט הצילומים

צלם: יוני ניסן

מחשבות של "מה אני עושה פה?" ישר מילאו לי את הראש. אז כמובן שהתלבשתי מהר והתחלתי לשמש כצוות הווי ובידור של הצילומים. קצת שירים, קצת ריקודים והרבה צחוקים. ידעתי שאם אני אמשיך לצפות בבנות, אני אחטוף "חלושס" בגוף וכל האומץ לעמוד מול המצלמה יעלם. אז התמקדתי בשטויות, רק כדי לא לחשוב על זה (אתן יודעות איך זה, כשנשים מתחילות לחפור לעצמן בראש על נושא מסויים – הכל מתפקשש). החלטתי שאין מצב! לחץ או לא, לנז'רי או לא, אני הולכת ליהנות מזה! ובגדול!!! ובאמת, נהניתי. עד הרגע שבו קראו בשמי.

 

'גאלה, תורך', נשמעה צעקה קלילה באוויר. הלב ירד לתחתונים והדופק הגביר את הקצב. נכנסתי אל הסט, הושיבו אותי בפינה בין שלל וילונות, סדיני סאטן ומנורות (שהמיסו אותי. מי אמר שקל להיות דוגמנית?) ופתאום הצלם אוהד רומנו התחיל לצחוק. כנראה שחוסר הנוחות והמבוכה שלי הכניעו אותו. יש סיכוי שאם הייתם רואים אותי מנסה למצוא פוזיציה נוחה – גם אתם הייתם נקרעים. לא הפסקתי להחליק מסדיני הסאטן, דפקתי בהצלחה את הפרצוף בחלון וכשהבטתי ימינה גיליתי את השכנה המבוגרת עומדת בחלונה ומשקיפה עליי. זה היה הזוי. בשלב מסוים, אוהד הבין שאם הוא לא מתחיל, אני לא אסיים, אז הוא תפס פיקוד והחל לביים אותי:

 

הוא: "תהיי סקסית". אני צוחקת במבוכה.

 

הוא: "תסתכלי החוצה כאילו את מחכה לאהוב". אני דופקת את הראש בחלון (שוב. בטעות)

 

הוא (מתאפק לא להיקרע מצחוק) ממשיך: "עכשיו מבט אליי". אני מסונוורת מהמנורות.

 

הוא: "טוב. תסתכלי חזרה שמאלה, ושוב אליי. תהיי סקסית"

וככה זה המשיך זמן רב. אני אפילו לא יודעת בדיוק כמה. לי זה נראה כמו נצח עד שהוא הצהיר "יש לנו את זה". והרשה לי להחליק את ישבני מעל סדיני הסאטן אל החדר השני.

 

גאלה רחמילביץ' (צילום: אוהד רומנו)

מובכת ועם בליטה כואבת בראש פילסתי את דרכי אל עבר המחשב, להציץ בתמונות. בהתחלה היה לי מוזר לראות את עצמי מרוחה על מסך הלפטופ. להגיד לכם שהתעלפתי מהתמונות? ממש לא. אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי (כמו כולן) וישר התחלתי לחשוב איפה הייתי צריכה להרים סנטר ואיפה לתת מבט יותר סקסי. מה גם, שביום יום, אין באמת סיכוי שתמצאו אותי לובשת מנומר, בטח ובטח שלא בייבידול.

 

אז סיכמנו שאני סומכת על אוהד שיבחר את התמונה המנצחת. ידעתי גם שהבנות במערכת של Onlife ישמרו עליי ולא יחשפו תמונה לא מחמיאה בעליל, בכל זאת, הפרצוף שלי הוא הפרצוף שלהן, ושיחררתי שליטה.

 

היום, שבועיים אחרי, אני יכולה לומר לכן שהתגברתי על עוד פחד ועשיתי את זה. ונהניתי מכל רגע. הוספתי לעצמי וי קטן ברשימת החיים ליד השורה של 'להצטלם בהלבשה תחתונה', מי היה מאמין?

 

אז למי שטרם הפנימה והבינה, כל אחת היא יפה כמו שהיא. יפה בגדול, יפה בקטן, יפה עם אף ארוך או יפה עם חזה קטנטן. כולן יפות וכולן צריכות להפנים את זה. כי אם אני (!) הצטלמתי בלנז'רי (!!) – אין שום סיבה בעולם, שמישהי לא תעשה את מה שהיא רוצה. פשוט תהיו יפות. כמו שאתן.

 

צפו בגאלה על הסט של פרוייקט "יפה כמו שאת":