מה גורם לילדים לפתח מנגנוני אכילה רגשית?

אכילה רגשית היא מנגנון שכולנו מכירים, כך או אחרת. סביר להניח שגם לכם יצא מתישהו לפצות את עצמכם באיזו ארוחה מושחתת בחיים, ליפול לקלישאה של הבחורה המדוכאת שמחסלת קופסת גלידה כדי 'להתגבר' על פרידה או למצוא עצמכם מתנחמים במגש פיצה עסיסי אחרי יום מלא סטרס בעבודה. לחלופין, יש מי שמצבי לחץ או רגשות שליליים מוציאים מהם את החשק לאכול לחלוטין. המנגנונים האלו מובילים לעיתים למקרים יותר חמורים, בהם אכילה המונעת מתוך רצון לפצות על רגש מסוים מובילה לאכילה כפייתית, לבולמוסים ולעיתים גם להשמנה קיצונית. כך או כך, גם אם אתם 'חוטאים' באכילה רגשית מינורית ושגרתית מדי פעם, יכול מאוד להיות שגם אתם ייחלתם להיפטר מההרגל המגונה הזה, לנתק את התיאבון מהרגש ולנהל מערכת יחסים בריאה ויציבה יותר עם האוכל שאתם אוכלים.

אז מתי בדיוק המנגנון הזה מתפתח? האם זה משהו שכולנו נולדים איתו, או שמא דבר שאנו לומדים מהסביבה עם השנים? האם הורים יכולים לעשות משהו כדי להימנע מלהעביר אותו הלאה לילדיהם?

אילוסטרציה: shutterstock

 

מחקר שנערך ב-UCL (הקולג' האוניברסיטאי של לונדון) חקר את נסיבות התפתחותה של אכילה רגשית בקרב ילדים, והגיע כעת למסקנה ברורה – ילדים לומדים את ההרגל הזה ישירות מהוריהם, בגיל צעיר מאוד.

למעשה, מדובר במחקר מתמשך שחוקר את התופעה לעומק. מסקנתם האחרונה, שחוקריו חשפו בשבוע החולף במאמר שפורסם במגזין מדעי לתזונת ילדים, היא שמנגנוני אכילה רגשית אינם תורשתיים, אלא סביבתיים. החוקרים מצביעים על כך שהסיבה המרכזית להתפתחותה של אכילה רגשית היא הסביבה והחינוך מהבית, ולרוב מתחילה ממשהו פשוט ובסיסי שכל הורה מכיר – למשל כשהורים נותנים לילדיהם ממתק או מזון כלשהו כדי להרגיע אותם ולגרום להם להרגיש טוב יותר.

"חוויות של לחץ ורגשות שליליים יכולות לעורר השפעות שונות על התיאבון עבור אנשים שונים", אמר ד"ר מוריץ הרלה, מהמרכז לבריאות ילדים ב-UCL שהוביל את המחקר. "חלק יחשקו בחטיף האהוב עליהם, בעוד שאחרים מאבדים את התאבון לחלוטין כשהם מרגישים לחוצים או עצובים. המחקר הזה תומך בממצאים הקודמים שלנו, שהציעו שהן אכילת יתר והן חוסר תאבון ממניע רגשי מושפעים לרוב מגורמים סביבתיים".

המחקר בדק 398 זוגות תאומים בני 4 מבריטניה, בעזרת המרכז לחקר התפתחות מוקדמת של תאומים (TEDS). במחצית ממשפחות הילדים שנבדקו ההורים סובלים מעודף משקל קיצוני, ובמחצית השניה ההורים הם במשקל בריא. ההורים דיווחו על הרגלי האכילה של ילדיהם, ונטייתם לאכול בנסיבות רגשיות.

החוקרים בדקו האם יש הבדל בין תאומים זהים לתאומים לא-זהים, ומצאו רק פער זניח בנתוניהם. לפיכך, הם הסיקו שלא מדובר במשהו שהילדים נולדים איתו. במידה ואכילה רגשית היתה מושפעת יותר מגנטיקה, תאומים זהים היו סובלים שניהם מהבעיה אך במקביל היה יכול להיווצר מצב אצל תאומים לא-זהים בו אחד סובל מאכילה רגשית ואחד לא. מכאן, ניתן להבין שסביבה היא הגורם המכריע כשזה נוגע לאכילה רגשית, ולא גנטיקה.

עוד הסבירו החוקרים כי אכילה רגשית עלולה להתמשך לאורך החיים ולסכן את הילדים בהמשך חייהם בהפרעות אכילה נוספות, כמו משקל יתר קיצוני, אנורקסיה או בולמוסי אכילה. אכילה רגשית, כך הם מסבירים, היא סימן למערכת יחסים לא בריאה עם אוכל ועם התזונה שלנו, דבר שהיה רצוי לרסן ולעצור כבר מגיל צעיר, לפני שההתניות הללו משתרשות והולכות איתנו אל תוך החיים הבוגרים.

אילוסטרציה: shutterstock

 

"למעשה אנחנו לא יודעים על חלק נרחב מההשלכות הפיזיות והמנטאליות של אכילה רגשית בילדות, כיוון שטרם נעשו מחקרים שעוקבים אחר הילדים הללו למשך הרבה שנים", אמרה חוקרת ראשית בשם ד"ר קלייר לוולין. "זה קריטי שנבין כיצד הנטיות הללו מתפתחות, שכן זה יעזור לחוקרים לספק עצות כיצד למנוע או לשנות אותן, והיכן למקד את המחקר בעתיד".

צוות החוקרים מתכוון להמשיך ולחקור את הסביבה הביתית המטפחת נטיות לאכילה רגשית, כולל שיטות ההאכלה של הורים או לחץ סביב שעת הארוחה.

אם כך המסקנה היא ברורה – ילדים מפתחים את נטיותיהם לאכילה רגשית (או חוסר בתאבון עקב סטרס/רגשות שליליים) בבית, ושואבים אותן ישירות מהיחס של הוריהם לאוכל בשנותיהם הראשונות. קחו בחשבון, אם כן, שההצעה החביבה לקחת את הילד לגלידה כשהוא עצוב או כועס היא פחות תמימה משחשבנו, ושההשלכות שלה הן ככל הנראה יותר מרחיקות לכת ומזיקות משניתן היה לשער.

הורותהפרעות אכילהחינוך ילדיםתזונה נכונה