יום כיפור: סליחה מבעלי החיים

אני צמחונית כמעט 18 שנה, עוד מתקופה חשוכה שבה זה היה הרבה פחות פופולרי. הפסקתי לאכול בשר ודגים, לנעול נעלי עור (זה כולל כמובן כל סוג של עור/פרווה בכל פריט לבוש – ארנקים, חגורות, מכנסיים וכו') ולצרוך מוצרי קוסמטיקה שנוסו על בלי חיים כבר בכיתה ח'. לא עשיתי את זה מאהבה גדולה לבעלי חיים. זה לא ממש פוליטיקלי קורקט לומר אבל לא אהבתי בעלי חיים אז ואינני אוהבת אותם עד היום. גדלתי בבית שלא חינכו בו לאהבת בעלי חיים ולא גידלתי מעולם כלב או חתול, אפילו לא דג. יחסי לבעלי חיים נע עד היום בין אדישות לפחד.

ובכל זאת הפסקתי לאכול גופות בגיל מאוד צעיר. משמח אותי שלא הפכתי לצמחונית בגלל שחמלתי על מי שאהבתי. זה הגיוני לא לאכול את מי שאתה אוהב. הפכתי לצמחונית כי למרות שהייתי בת 13 וחמישה חודשים בלבד, הבנתי כבר אז שהעובדה שאינני מחבבת יצור חי כלשהו, לא נותנת לי את הלגיטימציה לאכול אותו.

מאז ועד לפני כשנתיים חייתי עם הצמחונות שלי מצוין. חוץ מאימא שלי שעדיין מתבלת את חיי מפעם לפעם עם משפטים כמו "אולי די כבר עם השטות הזאת?", "מתי תפסיקי כבר עם זה?" ו"בשר זה בריא. חסר לך ויטמינים!" אפשר לומר שהסביבה די התרגלה. אחרי תקופה קצרה יחסית שבה התווכחתי על צמחונות כל יום, כל היום, הגיעו שנים ארוכות של צמחונות שקטה. עניתי על שאלות כשנשאלתי אבל נמנעתי במכוון מלהיכנס לאנשים לצלחת והקפדתי שלא לנהל דיונים אידאולוגיים בנושא. הייתי (ועודני) צמחונית על תקן "אני עשיתי את שלי בכל הנוגע לסבל בעלי חיים. עכשיו, תניחו לי".

וכמובן שהרגשתי מוסרית וצודקת.

וטבעונות?

אנשים טבעונים נתפסו בעיניי כנסחפים, מגזימים, כאלה שלקחו את הצמחונות צעד אחד קדימה, כאלה שלא יודעים מתי לעצור. לא הבנתי מה לכל הרוחות הם אוכלים ובשום שלב לא שאפתי להיות הם. הצמחונות שלי לא הייתה שלב ביניים בדרך לטבעונות המיוחלת אלא מצב סטטי.

ואז הגיעו הרשתות החברתיות וגארי יורופסקי ומאבקים מתוקשרים נגד התעללות בבעלי חיים והפגנות אין ספור ומסעדות טבעוניות שצצו פתאום בפינת הרחוב ומתכונים טבעוניים שהציפו את האינטרנט ומפורסמים שהצהירו בריש גלי "אנחנו טבעוניים" ושרשורים ארוכים, מתישים ופילוסופיים בפייסבוק ומחאות ענק ואופציות טבעוניות במסעדות שמאז ומעולם מכרו רק מוצרים מן החי וטל גלבוע מ"האח הגדול" וגרפיטי על קירות העיר ושפים טבעוניים… טרנד הטבעונות השתלט על ישראל או לפחות השתלט על הטריטוריה שלי וסחף אתו המוני בני אדם. גם אנשים שלא הפכו לטבעונים, נדרשו לסוגיה, לא עבור אחרים אלא עבור עצמם. מה אני חושב על טבעונות? מה יחסי לטבעונות? למה בעצם אני לא טבעוני? אנשים נדרשו לאמץ איזושהי עמדה על טבעונות כמעט כמו שהם נדרשים, כישראלים, בשלב מסוים בחייהם לאמץ עמדה פוליטית בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

התירוצים הצליחו לשכנע גם אותי. צילום: shutterstock

בהתחלה עוד הצלחתי לפסוח על השאלות הללו. מאוחר יותר נתתי להן מענה קלוש, כזה שאומר "אני עושה את המקסימום שלי בצמחונות". אחר כך הסברתי באריכות למה אני לא יכולה להיות טבעונית באמצעות שלל תירוצים שלפרקים הצליחו לשכנע גם אותי (כי גם ככה הבדיקות שלי חרא, כי אני לא יודעת לבשל טבעוני, כי הפרעות אכילה, כי אין מה לאכול, כי אי אפשר להילחם בכל החזיתות, כי אני לא יכולה). בחודשים האחרונים התגבשה אצלי התובנה המכאיבה: אני צמחונית כי באופן יחסי, ויתור על בשר ודגים היה קל עבורי. לא התלהבתי מבשר כילדה והסכמתי עם הרעיון הכללי לפיו "לא אוכלים חיות" אז הפסקתי עם המנהג הזה. לעומת זאת, אני לא טבעונית כי ההנאה שלי, כרגע, חשובה יותר מחייו של יצור אחר. כי הקוטג' טעים לי והחלב בקפה הוא חלק בלתי נפרד מהבוקר וכי אני מתקשה לחשוב על יקום שמתקיים בלי גבינה צהובה. כי אני אוהבת את עצמי יותר מאשר אני אוהבת פרות או עגלים או כל חיה אחרת. אני לא טבעונית כי אני אגואיסטית לתפארת.

והנה, מבחן המוסריות שלי כשל. כשהתבקשתי לוותר על משהו שחשוב לי באמת עבור רעיון שעקרונית אני מאמינה בו, עשיתי פרסה מהירה וחזרתי לנקודת המוצא.

אם אני צריכה לבקש סליחה ממישהו השנה אז זו הסליחה שלי: אני מבקשת סליחה מבעלי החיים שאינני טבעונית. יש לי את כל המידע על הדרכים הנלוזות, בלשון המעטה, בהן מוצרי חלב וביצים מגיעים למדפים ואני בוחרת להדחיק אותם כל יום מחדש. אני מבקשת סליחה מבעלי החיים, אלה שאני מנצלת באכזריות לטובת הנאות קטנות. אני מאחלת לעצמי לכבוד השנה החדשה לצמצם את צריכת מוצרי החלב שלי למינימום. אולי יום אחד אוכל להפסיק איתה לחלוטין.

אור סופרטבעונותיום כיפורסליחהצמחונות