האושיה: נגה כהן

איפה את עובדת באמת? אני מתפרנסת מעבודה כמנהלת שיווק, בחברה שמייצרת מוצר טכנולוגי.

 

כמה זמן ביום את בפייסבוק? המון. קודם כל, אני כל הזמן מתעדכנת בפיד דרך הסלולארי – כשאני קמה בבוקר (למרות שאני משתדלת להפסיק עם זה, אני ממש מרגישה איך זה גורם ליום שלי להתחיל בצורה מעמיסה), באוטובוס, בזמן שחברות שאני מבלה איתן הולכות לשירותים, כשאני בתור לאנשהו, וסתם באמצע היום. חוץ מזה אני משתדלת להעלות סטטוסים או לינקים לדברים שכתבתי בהארץ או במאקו אחת לכמה ימים, אני מגיבה אחת לכמה ימים לדברים ששמים לי על הוול או שמתייגים אותי בהם (אני מתה על זה) ואני מתכתבת עם אנשים כל הזמן בפרטי. מה שכן, הפסקתי כמעט לגמרי להידיין על פמיניזם בפרטי עם אנשים שאני לא מכירה, בגלל העומס שזה יוצר, ואני מעבירה את הדברים האלה לוול הציבורי.

 

האישה שלדעתך הכי שווה לעקוב אחריה? רק אחת? יש ממש הרבה. אבל אם אני ממש חייבת לצמצם, אז כדאי מאוד לעקוב אחרי שלומית הברון, אחת היו"ריות של "אחת מתוך אחת" שגם מייצרת תכנים משל עצמה וגם משתפת המון תכנים פמיניסטיים של אחרות, נטע עמית שהיא מצחיקה בטירוף וטלי קורל, שעובדת במכון תודעה לסיוע לנשים ולגברים במעגל הזנות, שמפרסמת המון תכנים על זנות.

 

הפנייה/תגובה שהכי רגשה אותך? באמצע מלחמת צוק איתן, שהייתה תקופה ממש מחורבנת גם באופן אובייקטיבי וגם כי באותו הזמן התמודדתי עם כל מיני דברים אישיים, נערה בת 19 כתבה לי טוקבק מקסים, מרגש ומחזק בבלוג שלי ב"הארץ" ("ידועות בציבור"). היא כתבה לי על כמה הדברים שאני כותבת עוזרים לה, ואז היא כתבה "אל תפסיקי לכתוב". כל-כך התרגשתי שפרסמתי את הטוקבק הזה כסטטוס, מה שאני לא נוהגת לרוב לעשות. כל פעם שאני מתוסכלת מתגובות או מהמצב המגדרי בישראל אני חוזרת לטוקבק הזה ומתמלאת בכוח. באופן כללי, פניות מנשים מחזקות, ממלאות ומעצימות אותי באופן שלא יסולא בפז.

 

הפנייה/תגובה שהכי עצבנה אותך? לפני שנה עברתי תקיפה מינית ברחוב, על-ידי מישהו שעבר מאחורי על אופניים ותפס לי בכוס. בגלל שידעתי שאם לא אדבר על זה אני אתחיל להאשים את עצמי ולהתכנס פנימה, פרסמתי על זה סטטוס בפייסבוק. קיבלתי המון המון המון המון תמיכה וחום שסייעו לי לצאת מההלם הראשוני (למרות שלקח עוד המון זמן להתגבר על זה לגמרי). אבל, לפני כמה חודשים, מישהו שתמך בי ביקש ממני טובה, שלא רציתי להיענות לה, אז הוא כתב לי משהו בסגנון – בהצלחה בעתיד עם מתקיפים על אופניים. זה ממש עורר בי בחילה.

 

אם יחסמו את הפרופיל שלך בפייסבוק לצמיתות, מהי תכנית המגירה שלך? שיט, זה יהיה נורא. לא יודעת. על-אף שיש פלטפורמות שמאפשרות להגיע לקהל רחב יותר מהפייסבוק, אין פלטפורמה כמוה שמאפשרת אינטראקציה עם אנשים. אם יחסמו לי את הפרופיל אני אנסה לפנות לרגשות הפמיניסטיים של שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק שמקדמת אג'נדה פמיניסטית, כדי שיפתחו לי אותו מחדש.

 

הדבר הכי טוב שרשתות חברתיות הביאו לעולם? היכולת להפיץ מידע באופן מידי ובמנותק מגופי התקשורת הגדולים

 

הדבר הכי רע שרשתות חברתיות הביאו לעולם? עדיין אין התמודדות מספקת עם התופעות החברתיות הקשות שמתרחשות בעולם הווירטואלי, כי הוא עדיין נתפס, באופן שגוי, כעולם לא אמיתי. אבל, מדובר במרחב ציבורי כמו כל מרחב ציבורי אחר, והאלימות שמתרחשת בו משפיעה באופן ישיר על אנשים אמיתיים. אסור להתייחס בקלות דעת לתופעות של הסתה, איומים ותקיפות מיניות או אחרות שמתרחשות במרחב הזה, ולצערי המוסדות שאמונים על להגן עלינו, עדיין נוטים לעשות את זה.

 

בעיניי פייסבוק הוא: כלי קריטי לאינטראקציות אנושית ולעיצוב השיח הציבורי, שמשפיע באופן ישיר על ההתנהגות מחוצה לו.

 

רוב הסטטוסים שלי עוסקים ב: פמיניזם ומגדר

 

הסטטוס הכי מצליח שלי: תוצאות הפריימריז של מפלגת העבודה הובילו לזה שבעשירייה הראשונה של המחנה הציוני היו ארבע נשים חכמות ומוצלחות (לבני, יחימוביץ', שפיר ומיכאלי). בתגובה כמובן כל מיני קריקטוריסטים מיזוגיניים פרסמו קריקטורות לא מצחיקות על ההשתלטות הנשית על המחנה הציוני וחולשתו של הרצוג מתוקף היותו "נשי". אז כתבתי סטטוס על פריווילגיות גבריות בפוליטיקה. הסטטוס הזה גם זכה להרבה לייקים ושיירים, אבל הסיבה שהוא הכי מצליח היא שהוא הופיע במאקו ובוואלה!.

 

אני אעשה לך אנפרנד אם: אם תשתמש בפרופיל פיקטיבי, למרות שאני משתדלת מראש לבדוק את מי אני מאשרת. טרולים מוזהרים ואז נחסמים.

תגובות (0)
הוסף תגובה