משימה בלתי אפשרית: להיגמל משתייה ממותקת

אני מכורה. הכל התחיל בערב בהיר אחד שהאיש שאיתי הצהיר בקול "ממי..את לא חושבת שאת מגזימה? זו כבר ממש התמכרות"

 

אני מכורה? איך? למה? אני שמעולם לא עישנתי וכבר יותר משני עשורים (מאז אותו ליל שכרות מקולל) לא הכנסתי לפי אלכוהול בשום צורה, גם לא משקאות תמימים למראה עם אננס ומטריה.

 

אז למה אני מכורה? "את לא חושבת שזה מוגזם שאת עושה כושר עם בקבוק דיאט קולה ביד"? הוא המשיך. במבט חטוף הבנתי למה האיש מתכוון..אני לבושה מכף רגל ועד ראש כמו משתתפת בטריאטלון והדבר היחיד שמבדיל אותי מספורטאי על הוא כ-30 קילו ובקבוק דיאט קולה תמים למראה השובר את הלוק הבריא.

 

כמו כל מכורה התגוננתי: "אתה טועה", "אני יכולה להפסיק מתי שבא לי", "אני מתה על מים". ואז התרוממה לאוויר ההתערבות..יום נטול משקאות מתוקים למינהם והתייחדות טוטאלית עם מים מינרליים.

 

מהארון נשלפו שישית בקבוקי מי עדן קטנים וחמודים שאמורים ללוות אותי בדרכי החדשה בגמילה חלקם נכנסו למקפיא וחלקם למקרר ואני נכנסתי למיטה וחלמתי על חיים בריאים ויפים יותר.

 

 

בבוקר כחלק מהרגל המלווה אותי ברוב שנות חיי ניגשתי למקרר ושלפתי חלב (לקפה) ודיאט קולה (לשלוק התעוררות) – "היי היי חמודה, שכחת?" – הזכיר לי האיש הקטן שאיכשהו מצא דרך והשתחל לי לראש. הוא צודק, שכחתי. הבקבוק חזר בשלמותו למקרר ובמקומו נשלף בקבוק מי עדן חביב למראה עם פקק ירוק. שלוק של מים הורדו לפני הקפה של הבוקר וגיליתי שאומנם ההתעוררות היא לא אותה התעוררות אבל מבחינה כמותית שתיתי באותו שלוק כמות כמעט כפולה ממה שאני שותה בדרך כלל, אז אולי זאת באמת התחלה טובה של להכניס יותר נוזלים לגוף.

 

אחרי הקפה של הבוקר, לקחתי את מה שנשאר מהפקק הירוק, ולתיק דחפתי עמוק. יחד אליו צירפתי את הפקק הכתום, שבילה את הלילה במקפיא – ויצאתי לחום – הכבשני של אוגוסט.

 

השעון המעורר שלי שכוון על צילצול 'נודניק' אחת לשעה ומחצה כדי להזכיר לי שההתערבות קיימת ואני חייבת לשתות לפחות ליטר מים במהלך היום עשה את עבודתו ביעילות ועד שעת הצהריים נפרדתי לשלום מהפקק הירוק וחזרתי הביתה כשבפקק הכתום נשארה דוגמית מים קטנטנה ומסכנה שנשתתה בשניונת במעלית. חזרתי הביתה גאה במצב של מינוס 2 פקקים ועוד לא 4 אחר הצהריים.

 

את שעות אחר הצהריים ביליתי בבית עם הפקק הכחול ועם הגמד מחמד שלא הבינה למה אמא שותה לה מבקבוקי הבית ספר, אבל שמחה לגלות שגם אמא שלה בדרך להיות חסידת מים כמוה.

 

בסוף זמן האיכות המשפחתי, כשגמדיקו פרשה למיטה, הכנסתי את מה שנשאר מהפקק הכחול למקפיא וממנו נשלף הפקק האדום שאיתו עליתי על בגדי ספורט להליכה מהירה מול הים. אותה הליכה שמסיימת ומסכמת את היום שהיה, ומכינה אותי למחר.

 

 

אז הלכתי, שרתי, שתיתי, הזעתי, התפעלתי מהנוף, כמעט נדרסתי, שתיתי, ושוב הזעתי. ולאחר כשעה חזרתי הביתה עם פקק אדום ריק ועם אנרגיות ותחושת חיות שהמון זמן כבר לא הרגשתי.

 

לסיכום היום ותעלומה:

  • יום שלם נטול דיאט קולה – יש!
  • הרגשה טובה וקלילה בצורה מפתיעה – יש!
  • שתיית ליטר מי עדן – יש ויש! (שתיתי 2 ליטר)
  • אישה אחת מלאת אנרגיה והרגשה קלילה וטובה – יש
  • בקבוק דיאט קולה שלם במקרר – אין!!!

 

אמממ נראה לי שזה הזמן לדבר עם האיש. נראה לי שיש עוד מכור בבית!

תגובות (0)
הוסף תגובה