אישה בת 40 עם כינים היא לא אישה מאושרת

ביום יום שלי אני מתמודדת עם בתי משפט, עם מעסיקים שפגעו בעובדות שלהם ועם מטרידים מינית. זהו "אזור הנוחות" שלי בו אני יודעת מה אני עושה וכיצד לפעול.

 

עוד באון לייף:

 

אבל היום יום שלי הופרע לפני כשבוע בגירודים בלתי פוסקים. זה התחיל מילד שהתקשה להרדם בלילה ובא למיטה של אמא, והמשיך בבוקר בו התחיל לגרד לי הראש. סירוק מיידי גילה כינה על השיער שלי. איכס. אשה בת 40 שמוצאת כינה בשיער שלה בבוקר אינה אשה מאושרת. חוץ מזה שזה מגעיל- קמתי עייפה. גירודים בלילה אינם מתכון טוב לשנת לילה שלווה, ולאשה רגועה שפנויה לעבודה שלה בבוקר.

 

מעבר לגועל מהתקלות בהן, הכינים הן סכנה של ממש. רופא הילדים שלנו טוען כי לא מעט ממחלות החום והזיהומים של הילדים, מתחילים מעקיצות הכינים. אחרי ליל גירודים אחד, אין לי ספק שחלק גדול מבעיות הריכוז של הילדים שלנו בבתי הספר נובע מתחושת הגירוד האינסופית בראשים שלהם, יום ולילה. אין לי שום ספק שהעולם יהיה מקום טוב יותר לבני האדם ללא הכינים.

 

עם הילדון זה פשוט – מכונת התספורת כיסחה אותו ואת הכינים. עם הבנות יותר מסובך – אז פצחנו בסירוקים. שוב. מצאנו כינים גדולות וקטנות וביצי כינים.

 

לאורך קרוב ל- 14 שנות ההורות שלי, ניסיתי כבר כמעט הכל- סירוק יומי, שמן רוזמרין, תכשיר כימי, תכשיר פחות כימי, מרכך וכובע אמבטיה. חלק מהשיטות עובדות טוב יותר וחלק פחות, אבל התוצאה היא תמיד אותה תוצאה – גם אם שלחתי את הילדים לבתי הספר והגנים עם ראש נקי ונטול כל כינה, לאחר יום או יומיים הם חזרו עם כינים חדשות. בשבוע לאחר מכן השכנה פצחה בטיפול לחיסול הכינים ומיגרה את אלה שעל ראשי ילדיה, רק כדי לגלות אחרי עוד יומיים שהם נדבקו שוב.

 

אנחנו מעבירים את הכינים במעגל – כמו בהעברת קשר כיתתית, כל יום הן עוברות לראש חדש שטופל רק לפני יומיים…  גם מי שמקפיד מתעייף מטיפול יומיומי סיזיפי שאינו מועיל. זו בעיה חוצת מגזרים – עשירים, עניים, בני מושב ובני עיר, מזרחים, אשכנזים, יהודים, ערבים, דתיים, חילוניים – לכולם יש כינים.

 

כמה ימים לאחר שנפלתי שוב לייאוש העמוק מהצורך לטפל בכינים, נתקלתי בסרט על ייבוש החולה על ידי החלוצים, למיגור יתוש האנופלס. התחלתי לחשוב שבני האדם הרי התמודדו עם צרות גדולות בהרבה מכינים – את האבעבועות השחורות, מחלה שגרמה למותם של רבים, הצלחנו למגר עוד בשנות השבעים. כך גם מחלות אחרות. מעבר לכך – הצלחנו שלא בכוונה להכחיד גם אי אלו מיני בעלי חיים מעל פני כדור הארץ. והכינים? דווקא אותם אנחנו לא מצליחים להעלים?

 

ברור לי שהסוד הוא ארגון. מבצע מאורגן בו כל הכינים הארצישראליות מושמדות באותו יום. בארצות הברית נבדקים הילדים בבית הספר, ומי שמתגלות על ראשו כינים נשלח לביתו ומתבקש לחזור עם פתק מהרופא שמאשר שהוא טופל. בפנטזיה שלי- ישראל נקייה מכינים ולכן במעברי הגבול בכניסה למדינה, אנשים נבדקים לנשאות כינים, ומטופלים במקום כדי לא להחזיר את המגפה ארצה…

 

אז מתוך המצוקה והזעם, יצאתי מאזור הנוחות המקצועי שלי לארץ לא נודעת- פתחתי אירוע בפייסבוק המציע לכל ההורים הישראלים לטפל יחד בילדים שלהם ב- 31.8.2015, רגע לפני שחוזרים ללימודים, כדי שנחזור כולנו לבית הספר נקיים. בין אם אתם מאמינים בתכשירים הכימיים, בין אם אתם מאמינים בסירוק, בין אם אתם מאמינים בחומרים טבעיים כלשהם- הצטרפו והיפטרו מהכינים לפני 1.9 בבוקר. כבסו מצעים ומגבות ונכנס יחד לבתי הספר והגנים נקיים מכינים.

 

אבל אוגוסט עכשיו. קשה לגייס אנשים לפעולות מבאסות ושגרתיות כמו טיפול כינים. אז כתבתי לשר החינוך כדי שמשרדו יצטרף ליוזמה וזכיתי לשתיקה רועמת. כתבתי למשרד הבריאות וזכיתי לאותה שתיקה. כתבתי לוועדת החינוך של הכנסת כדי לקבל מענה אוטומטי שמצהיר שהם בחופשה עד ליום 2.9.2015 (אין להם שנת לימודים לפתוח?). שיתפתי את האירוע במספר קבוצות הורים מתאימות ואני מקווה שהוויראליות הפייסבוקית המפורסמת תהיה לעזר גם כאן, ושעם קצת רצון טוב, נצליח להפטר מהגירודים הבלתי פוסקים. 

 

הצטרפו לאירוע, אך חשוב מכך- ב- 31.8 בשעות אחר הצהריים או הערב, טפלו בראשי הילדים (וההורים ככל שנחוץ), כבסו מצעים ומגבות ובואו להתחיל את שנת הלימודים נקיים מכינים. 

תגובות (0)
הוסף תגובה