כיצד מראה חיצוני משפיע על נטייה מינית?

מחקר חדש מצביע על כך שככל שנשים יותר אטרקטיביות מבחינה פיזית, כך יש להן יותר סיכוי  להזדהות כהטרוסקסואליות ב-100%. נשים פחות אטרקטיביות פתוחות יותר לזהויות מיניות נוספות. כמובן, במבט שטחי, זה נראה כמו מחקר שמאשש את האמירה המיזוגינית והמטופשת לפיה "כל הלסביות הן בעצם נשים מכוערות שלא הצליחו להשיג גבר" אבל זה לא ממש המצב.

 

עוד באון לייף:

 

פרופ' אליזבת מקלינטוק, סוציולוגית באוניברסיטת נוטרדאם, הוציאה נתונים שנלקחו מהמאגר הלאומי לנתוני בריאות מתבגרים שעוקבים אחרי אלפי בני נוער משנת 1994 ואילך, במרווחים שונים. מקלינטוק בחנה נתונים של כ-5,000 גברים ונשים במרווחי הגיל 16, 22, ו -28, ובדקה את הדיווח העצמי שלהם לגבי זהותם המינית לפי ההגדרות הבאות:

 

הטרוסקסואל/ית 100%

בעיקר הטרוסקסואל/ית

ביסקסואל/ית

בעיקר הומוסקסואל/ לסבית

הומוסקסואל/ לסבית 100%

 

המשתתפים גם נשאלו האם הם אי פעם נמשכו למישהו/י מאותו המין או האם אי פעם היה להם מפגש מיני עם בן/בת אותו המין. לפי הממצאים, באופן כללי, לגברים יש נטייה מובהקת לדיכוטומיה בכל הנוגע לדיווח – מרביתם ציינו שהם 100% הטרוסקסואלים או 100% הומוסקסואלים. לעומת זאת, נשים נטו יותר לדווח על משיכה לשני המינים. אצל נשים ישנה סבירות גבוהה פי שלושה לשינוי הזהות המינית שלהן בין הגילאים 22-28.

 

 

"לנשים יש הסתברות גדולה יותר מאשר גברים להימשך הן לגברים והן לנשים, מה שמעניק להן גמישות רבה יותר בבחירת בן/בת זוג," הסבירה מקלינטוק בהודעה לעיתונות. "גמישות מבחינת משיכה מינית עשויה להעניק חשיבות גדולה יותר לגורמים קונטקסטואליים וחווייתיים כאשר מדובר בזהות מינית".

 

וכאן זה נהיה מעניין. הנשים במחקר שדורגו כאטרקטיביות מבחינה פיזית נמצאו כבעלות השכלה גבוהה יחסית והיה להן סיכוי גבוה יותר לזהות את עצמן כ-100% הטרוסקסואליות. אצל גברים, לא נמצא כל קשר בין אטרקטיביות פיזית לזהות מינית. כמו כן, גם לחינוך ולאבהות בגיל צעיר לא היה קשר ישיר ל-100% הטרוסקסואליות.  

 

מקלינטוק משערת שנשים משכילות שנראות טוב יכולות ללכת לשני כיוונים, אולם בפועל יש להן סיכוי גבוה יותר לאפשרויות רומנטיות טובות עם גברים ולכן ייתכן שהן בכלל לא יגיעו לסיטואציה בה הן מתנסות במשהו אחר.

 

"נשים שנמשכות במידה מסוימת לשני המינים עלולות "להדרדר" להטרוסקסואליות אם יש להן אפשרויות חיוביות בשוק הסטרייטים. נשים שמלכתחילה חוות הצלחות עם גברים, כצפוי, ככל הנראה לא יחקרו את המשיכה שלהן לנשים אחרות. עם זאת, לנשים עם אותה משיכה מינית, אבל עם פחות אפשרויות הטרוסקסואליות יש מן הסתם הזדמנות גדולה יותר להתנסות במין עם אישה.

 

 

כשקוראים את זה קל מאוד להגיע למסקנה שנטייה מינית היא מעין תוצר של היצע וביקוש – אתה יוצא עם מי שאתה יכול, בהתאם לאפשרויות הפרושות לפנייך (זה בהחלט יכול להיות נכון בגיל צעיר כאשר הזהות המינית נמצאת עדיין בבדיקה עד שהיא מגובשת) או לחלופין, שהמחקר מגבה את הסטריאוטיפ הידוע לפיו נשים לסביות או ביסקסואליות הן כאלה רק כי הן נדחו תחילה על ידי מחזרים גבריים וכי הן שמנות, מכוערות ולא "מספיק טובות בשביל לקבל זין".

 

"אני לא טוענת שנשים הפכו ללסביות כי הן לא היו מספיק אטרקטיביות עבור גברים", אומרת מקלינטוק, "אלא רומזת שלחלק מנשים מעולם לא הייתה את ההזדמנות למין עם נשים אחרות משום שהן נלכדו במעגל ההטרו-נורמטיביות או נכנעו ללחץ לדבוק במה שמקובל חברתית".

 

במקום זאת, המחקר מצביע על כך שנשים שדורגו כפחות אטרקטיביות עלולות להרגיש פחות לחץ להתיישר לפי הנורמות המקובלות והן חופשיות יותר לחקור חוויות מיניות עם בנות אותו המין.

 

ובכל זאת, גם בניסוח הנוכחי נראה שהמחקר מציב את האטרקטיביות כגורם מספר אחת בגיבוש הזהות המינית. כאילו אם גברים לא אמרו לך כל החיים שלך שאת סקסית ומושכת בסופו של דבר תהפכי ללסבית, כי להיות מכוערת משחרר אותך מהלחץ לתפוס גבר.

 

 

דרך טובה יותר לבחון את התוצאות היא שנשים לסביות עלולות להרגיש פחות לחץ להיראות "נשיות" (במובן הקלאסי והמקובל של המילה), וכתוצאה מכך, הן נתפסות כפחות אטרקטיביות בתרבות בה אטרקטיביות נשית מעוצבת לפי גברים.

 

מדובר בהבדל עצום. הדרך השנייה מעבירה את הנטל על התרבות ועל הקביעה השרירותית של מודל היופי ולא על אישה לא סטרייטית שלא מקבלת סקס מגברים.  

 

נשים שדוחות נורמות מסורתיות (כלומר סטרייטיות) במראה ובהתנהגות כנראה לא ייחשבו "לוהטות" על ידי  אנשים סטרייטים אחרים ללא קשר לנטייה המינית שלהן. ומדובר, כמובן, בעולם סטרייטי לתפארת.

 

התרבות והסביבה (בכל מדינות העולם, מי יותר ומי פחות) יוצאות מתוך נקודת הנחה שהנטייה המינית שלנו בבגרותנו תהיה הטרוסקסואלית. כתוצאה מכך, אנחנו במודע או לא במודע מנותבים לזהויות אלה ומתאימים את עצמנו אליהן. כילדות מלמדים אותנו איך להיות "נשיות" גם אם אנחנו מתנגדות. וזה יכול להיות קשור בהעדפה מינית, שעבור נשים מסוימות היא ברורה מגיל 5 ועבור אחרות יכולה להתעורר גם בגיל 50.

 

 

במילים אחרות, זה הגיוני שנשים שיודעות שהן נמשכות לנשים אחרות מרגישות פחות לחץ להתלבש בצורה שמושכת גברים, כי למה שיהיה להן אכפת אם גברים כן או לא נמשכים אליהן? רק לאחר מכן הן מדורגות כפחות אטרקטיביות או "מכוערות" על ידי אותם גברים שהן בכל מקרה לא התכוונו לסובב את ראשם. שוב, אפילו נשים הטרו שלא מורחות לק על הציפורניים זוכות לביקורת על ידי גברים על שלא "עמדו בסטנדרט". אטרקטיביות כפי שהיא מדורגת על ידי גברים היא לעתים קרובות שם נרדף לראויה למין, לא משנה עם מי האישה עצמה באמת רוצה לשכב.

 

מקלינטוק מדגיש כי היא לא חושבת שמערכות יחסים בין בנות אותו המין הן "האופציה השנייה הכי טובה למערכת יחסים הטרוסקסואלית" או ש"נשים יכולות לבחור האם להימשך לגברים או נשים" אלא שההקשר החברתי והחוויה רומנטית עלולים להשפיע על תפיסת הזהות המינית שלהם.

 

במילים אחרות, יש אנשים שתקועים בסביבה יותר הטרו-נורמטיבית מאחרים ובוחרים לחיות בצורה שבסופו של דבר תקל עליהם (חיים הטרוסקסואלים בזמן שהמיניות שלך נזילה לחלוטין) ולא לבחון זהויות אחרות.

תגובות (0)
הוסף תגובה