מטבעונות ועד שיימינג: סיכום שנת תשע"ה

אופנה- השנה של המידות הגדולות

בכל הנוגע לאופנה זו הייתה השנה של המידות הגדולות. נשים רבות התקוממו כנגד משטר הרזון שמנהיגות חברות האופנה, מחו על המידות במדפים שהוקטנו באורח פלא ועל היעדר ההיצע לנשים במידה 42 ומעלה. קבוצות הפייסבוק הנהדרות "מלכוד 42" ו"שוברות משקל" מנהיגות את המחאה ביד רמה ולצידן סטייליסטיות כמו גאלה רחמילביץ' ובלוגריות מצוינות כמו זוהר וסילויצקי ומיי גרף פועלות השכם וערב להזכיר לנו שנשים יפות בכל הגדלים, שמגיע להן להתלבש כראוי ושהגיע הזמן להרחיב את המונחים הצרים שלנו ליופי. טוב שבאתן.

מתוך אירוע האופנה של גאלה ביוני האחרון. צילום: איתן טל

המתלוננות שלא מסתתרות

כמו בכל שנה, גם השנה הגיעו מספר רב של פרשיות תקיפות והטרדות מיניות למיניהן לכותרות. מה בכל זאת השתנה? הקרבנות בחרו להיחשף בשמן המלא ותמונתן התנוססה על גבי העיתונים. לא עוד בושה והסתתרות תחת אותיות כמו א' או ג' אלא הישרת פנים אל המצלמה ואמירה חד משמעית: "אני לא זו שצריכה להתבייש. התוקף הוא זה שצריך להתבייש".

השנה הזו התחילה עם קמפיין האותיות בו נשים שהוטרדו/הותקפו מינית לפחות פעם אחת שינו את תמונת הפרופיל שלהן בפייסבוק לאות הראשונה של שמן. מסת האותיות בפייסבוק לא הותירה מקום לספק: יותר מדי נשים בישראל נחשפו לאלימות מינית. בהמשך הגיעו נשים אמיצות כמו מאי פאטל שהתלוננה שהמפקד שלה, לירן חג'בי הטריד אותה מינית (הורשע בחמישה סעיפים של התנהגות בלתי הולמת והורד בדרגה) ואפי יעקב שהתלוננה שהמרצה שלה באוניברסיטה העברית, פרופ' מריו שניידר, הטריד אותה מינית (במסגרת ההסכם שהושג ביניהם הוחלט כי שניידר יפצה אותה ב-95,000 ?, לא יוכל לשוב ללמד או להנחות סטודנטים בעתיד, לא יוכל להיכנס במשך שנה וחצי לקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה ולא יוכל להשתתף במשך חמש שנים בכנסים אקדמיים או סמינרים באוניברסיטה). שאפו.

לא מתביישות, לא מסתתרות. מימין לשמאל: מאי פאטל ואפי יעקב

מימון המונים

אתרי מימון המונים לא מציעים משהו חדש אולם הוא תפס תאוצה השנה. הקונספט בו לאדם יש חלום שהוא רוצה להגשים, אין לו די כסף להגשים אותו והוא פונה לסיוע הקהל הוא לא פחות מגאוני. הוא מאפשר לחולמים לבצע בפועל ומאפשר לציבור להחליט במה הוא מעוניין להשקיע. נשים רבות, מוכשרות, חכמות ויצירתיות עשו בו שימוש.

בשנה שעברה היו אלה תהילה חכימי ועדי קיסר, שתי משוררות צעירות עם חלום זהה: להוציא לאור ספר שירה ראשון. הן ביקשו מההמון לסייע להן וההמון אמר כן חד משמעי. כל אחת מהן הצליחה להשיג את התקציב שנדרש להוצאת ספרה ועשתה זאת תוך ימים ספורים. השנה אלה דבורית שרגל עם הסרט שלה "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו סאן", ריקי כהן שהשלימה לאחרונה את המימון לספר "את לא נולדת אישה" שמכיל 100 יצירות של נשים ומיכל אהרוני שתהפוך את המחזה "אנגינה פקטוריס" להצגה והכל הודות למימון המונים.

הגשימו חלום. מימין לשמאל: מיכל אהרוני ודבורית שרגל

ה"פגמים" שלנו

השנה החלטנו שנמאס לנו להסתיר ושגם אין לנו באמת סיבה לעשות את זה. כן, יש לנו צלוליטיס. כן, יש לנו סימני מתיחה. כן, לרוב הנשים בחייהן הבוגרים יש שערות ברגליים. כן, חלקנו חיות עם נכויות שונות, "בעיות" עור, עודף משקל וצלקות. אז מה?

זו הייתה שנה של מחאת רשת ארוכה ומתמשכת על שלל אמצעי התקשורת שמציגים לנו השכם וערב את הגוף הנשי המושלם – דקיק וגבעולי, גמיש וצעיר, חלק למשעי, עם שדיים עגולים וזקופים ונטול סימנים מכל סוג שהם. נשים רבות שיתפו ברשת את תמונותיהן עם "הפגמים" שלהן וזכו לתמיכה רחבה. זו הייתה השנה בה אמרנו להם "חלאס. רובנו לא באמת נראות ככה והגיע הזמן להפסיק לגרום לנו להרגיש רע עם עצמנו או לשאוף להיות מישהי שאנחנו לא".

אהבי את הגוף שלך וקבלי אותו. ניקול סרדינה

שיימינג

תופעת השיימינג חדרה לחיינו ביג טיים השנה. פליטת פה גזענית? הטרדה מינית בוטה? התנהגות לא נאותה של בעל עסק? נותן שרות שסרח? מטפלים בקשישים שביצעו עבירות? אנשי חינוך שכשלו בעבודתם? בעלי דירות שדורשים יותר מדי ומתווכים שקרנים? אין שום בעיה, פשוט עשו להם שיימינג.

מקור המילה הוא shame (בושה). מדובר בביוש אדם או מותג באמצעות הרשתות החברתיות, פייסבוק בראשן. לרוב מדובר על פרסום פוסט ובו תלונה על אדם או גורם, בדרך כלל בצירוף שמו או תמונתו. הפוסט עשוי להפוך לוויראלי (באמצעות שיתופים רבים ולייקים) ולהשפיל את מושא הפוסט. הבעייתיות היא כמובן העדר ההדדיות. המפרסם מציג את הדברים רק מהצד שלו ולא ניתן לאמת האם הדברים התרחשו כפי שתיאר ואין מקום לטענותיו של הצד המותקף. יחד עם זאת, במקרים רבים שיימינג משמש ככלי הכרחי של הצד המוחלש במאבק נגד גופים אשר פוגעים בו כנגד גברים אלימים.

במאי השנה התאבד מנהל סניף משרד הפנים בתל אביב, אריאל רוניס, שהואשם באפליה ובגזענות בפוסט בפייסבוק שהתפרסם במהירות. פרשת שיימינג נוספת שזכתה לתהודת ענק היא פרשת הישראלי המכוער והשוקולד בה הופץ סרטו של בני משפחה ישראלים בדרכם לוורנה והתפרעו במהלך הטיסה.

הפך לוויראלי תוך שעות. סרטון הטיסה בפרשת השוקולד שהסעירה את המדינה

טבעונות

ב-30 באוגוסט 2014, לפני שנה, זכתה טל גלבוע בהאח הגדול 6 ונתנה את האות לפתיחת השנה של הטבעונות. זה היה תהליך איטי שהתקדם בשנים האחרונות והגיע לשיאו השנה. המונים הפכו לטבעונים, רבים ניסו טבעונות לזמן קצר, מסעדות על טהרת הטבעונות צצו כפטריות אחרי הגשם, תפריטים במסעדות קיימות שודרגו והוכנסו בהם מנות טבעוניות, עמודי פייסבוק בעד ונגד נפתחו, מחאות התקיימו, המלחמה על המודעות לסבלם של בעלי החיים עלתה מדרגה ואנשים שעד לפני רגע לא ידעו בכלל איך לאיית קרניבור ומה זה בכלל אומר מצאו את עצמם מנהלים ויכוחים סוערים על זכותם לצרוך בשר. האם מדובר בטרנד חולף או בתפיסה מוסרית שתשנה את העולם? ימים יגידו.

עשתה את הסיפתח. טל גלבוע

טרנסים

נראה שמתוך קהילת הלהט"ב האות ט' היא זו שזכתה ליחס הכי מועט. טרנסים וטרנסיות היו מאז ומתמיד אוכלוסייה נרדפת ומוחלשת שזכתה לקיתונות של בוז מהול בבורות מעייפת (במקרה הטוב) ולאלימות קשה (במקרה הרע). השנה הגיע סוף סוף זמנם של הטרנסים.

האלוף האולימפי והאב החורג של בנות קרדשיאן, ברוס ג'נר נחשף כקייטלין ג'נר, אישה טרנסית קבל עם ורייטינג, בספיישל טלוויזיוני של דיאן סויר. מאוחר יותר זכתה ג'נר בתמונת שער בלתי נשכחת בויינטי פייר האמריקאי. השחקנית והמפיקה לוורן קוקס, כוכבת הסדרה "כתום זה השחור החדש" כיכבה בשער המגזיןNDY  לצד 13 נשים טרנסג'נדריות נוספות. הבית הלבן שכר את העובדת הטרנסית הראשונה של ואנדריי פז'יק שהפכה לאנדרה פז'יק היא כבר מזמן לא דוגמנית שנקראת למלאכה רק כשנדרש קוריוז.

ואצלנו?

סתיו סטרשקו המהמם לכל הדעות (שאמנם איננו טרנסג'נדר אך בהחלט העלה לסדר היום את הדיון על זהות מגדרית) קיבל במה ב"האח הגדול". והיו גם ענבר נאי שצילם סרטון שמתאר את השנה הראשונה שלו על הורמונים ומייקל אלרואי שנולד בשם מישל וחשף את הסוד של חייו בסרטון מרגש והילד תום סוסניק בן ה-13 שנולד כמיה וזכה לכתבת חדשות ארוכה בערוץ 10 וכמובן, מצעד הגאווה התל אביבי שנערך השנה בסימן תמיכה בזכויותיהם של טרנסג'נדרים והכרה בתרומתם לקהילת הלהט"ב ולעיר. אולי השנה הבאה תהיה של הביסקסואליים שחיים בינינו?

העלה לסדר היום את הדיון בזהות מגדרית. סתיו סטרשקו

מלחמה נגד פרסומות

גם השנה, שום דבר לא התחדש בגזרת הפרסומות בארצנו ועולם הפרסום כמנהגו נוהג- סקסיזם, שוביניזם, גזענות, שמנופוביה, הומור נמוך, גוף נשי כאובייקט וכל הרעות החולות המוכרות היטב לכולנו. מה כן השתנה? אנחנו. או יותר נכון, התגובה שלנו לזבל הזה.

נראה שהסבלנות והאיפוק אבדו לנו ונראה שהציבור, באמצעות הרשתות החברתיות, מחזיר מלחמה שערה.

השנה הזו התחילה עם קמפיין שנוי במחלוקת של בר רפאלי לקרולינה למקה שהציג בלעג נשים שמנות והסתיים בחרם על גולדסטאר הודות לפרסומת הסקסיסטית שלהם ובמתקפה רחבת היקף על אגאדיר שהקמפיין שלהם הצליח לעצבן גם את השלווים והשלוות שבינינו.

חצו את הגבול. אגאדיר והפרסומת שעצבנה חצי מדינה

וסת/ מחזור

זו הייתה השנה שבה הפסקנו להתבייש בדם הווסת שלנו.

זו הייתה השנה בה קיראן גנדי הצעירה החליטה להשתתף בריצת המרתון של לונדון בזמן מחזור, ללא טמפון, כשדם זורם במורד ירכיה, במטרה להעלות מודעות לקיומן של נשים שאין להן גישה למוצרי היגיינה. זו הייתה השנה בה שלוש נשים פמיניסטיות המציאו תחתונים רב- פעמיים שמספקים אלטרנטיבה לתחבושות ולטמפונים כדי שנפסיק להוציא ים של כסף כל שנה ובחורה גרמניה שהדביקה תחבושות היגייניות בעיר קרלסרוהה כמחאה על תקיפות מיניות. זו הייתה השנה בה כוכבות טניס התייחסו לראשונה לעשיית ספורט בזמן המחזור.

המסר הוא ברור: כן, אנחנו מדממות פעם בחודש ולא, אין סיבה להחביא את הטמפון בסליק.

למען העלאת המודעות. קיראן גנדי עם הבגדים המוכתמים בסוף ריצת המרתון

אור סופרסיכום שנהשנת תשע"ה