באמצע הודו, לבד בגשם – גיליתי את אהבת חיי

זאת עובדה ידועה שלריחות יש השפעה על המוח שלנו. מחקרים מצאו שריח של לימון יכול לעזור ללמידה וריכוז, ושריחות שונים מעלים אצלנו זיכרונות. הבושם החדש של לליק, rose royale, העלה אצלי מיד זיכרונות של אהבה.

 

לפני שלוש שנים הייתי בטיול בהודו, טיול אחרון לפני תחילת הלימודים. זה היה אמור להיות טיול רגוע ללא מעצורים וללא חששות, אז השאלתי מחברה מוצ'ילה מילאתי אותה בטייצים, גופיות ומגבונים ועליתי על מטוס עם מישהי שהכרתי בדיוק שבועיים לפני.

 

 

על המטוס, בדרך אל הלא נודע, נתקלתי בעוד זוג ישראלים: בחור כהה עור עם שיניים לבנות, עיניים נוצצות וכובע מוזר מאוד בשם ערן, שנסע לטייל עם בת דודה שלו. אחרי שיחה קצרה שכוללת בעיקר סקירה של מאיפה אנחנו ואיפה היינו בצבא חזרנו כל אחד למקומו. קצת לפני הנחיתה חילקו לנו דפים שצריך לדווח על מטרת השהות שלנו במקום. הדף היה ממש לא ברור, אז איחדנו מוחות וניסינו יחד להבין מה רוצים מאיתנו. משם העניינים התגלגלו ובסופו של דבר עלינו על ריקשה בדרך לחדר משותף אחד עד שנבין איפה אנחנו נמצאים ואיך לעזאזל מתמודדים עם ריח הפרות. החלטנו לנסוע יחד לעיר דראמסלה (אמרו לנו ששם יש פחות פרות).

 

אחרי 5 ימים בדראמסלה, אני וזוג הישראלים התקרבנו, ואני והחברה הטובה (מזה שבועיים שלמים) מצאנו פחות ופחות דברים לדבר עליהם. החלטנו להמשיך יחד לעיר הבאה מאנאלי. אחרי 14 שעות באוטובוס תיירים (שלמי שלא יודע זה נחשב לאוטובוס מחלקה ראשונה בהודו- שכולל מזגן וחלונות שנפתחים) ירדנו ב4 בבוקר באמצע שום מקום, עם עיניים חצי סגורות וגשם מטפטף מעלינו. ירדנו מהאוטובוס לקחת את התיקים ומצאנו את עצמנו בין 30 הודים עם ריקשות שרוצים לקחת אותנו להוסטל הקרוב. אני כמו תמיד, חיפשתי את השירותים הקרובים (ובמקרה של הודו מדובר בכל מה שנמצא סביבי), וכשחזרתי גיליתי שחבריי החדשים מהמטוס חיכו לי עם התיק בעוד החברה הטובה עלתה על הריקשה – ונעלמה לה בחשכה המקומית.

 

באותו הרגע היה לי כל כך קר והייתי עייפה שבכלל לא רציתי להתמודד עם זה, אלא פשוט למצוא מיטה להיכנס אליה. אז לקחנו את הריקשה האחרונה ונסענו להוסטל אקראי שמצאנו. יום למחרת קמתי עם כאבי שיניים ופנים בגודל של כדורגל, נסענו לרופא המקומי שהתעקש שיש לי דלקת בסינוסים, בעודי מנסה להסביר לו באנגלית קלוקלת שאלו רק כאבי שיניים. הוא לא הבין אותי ואני לא אותו, אבל קיבלתי 5 סוגים שונים של אנטיביוטיקה – אז הנחתי שמשהו חייב לעבוד. ב-3 ימים שאחרי אני לא כל כך תפקדתי וערן טיפל בי. כשהתאוששתי מכל הבלאגן והפנים שלי חזרו לגודלם הרגיל (שזה בערך כדור רשת), אני וערן התחלנו להתקרב וככה במשך חודש וחצי טיילנו שלושתנו מעיר לעיר בהודו. ערן ובת דודתו חזרו לארץ שבועיים לפניי, ואני שכנעתי את עצמי בזמן הזה שזה היה רק קטע של טיול, שזה לא רציני ואני לא צריכה להקשר.

להפתעתי, ביום שנחתתי קיבלתי הודעה: "נחתת?" -לא זיהיתי את המספר, אבל הייתה לי תקווה מי זה עשוי להיות.

היום לפני שלוש שנים נפגשנו פעם ראשונה על מטוס מלא בהודים וסטלנים. ועוד שבוע אנחנו עוברים לגור יחד. כשהתחלתי לארוז הייתי צריכה להחליט איזה בושם אני לוקחת איתי, מיד תפסתיrose royale  החדש שלי והייתי צריכה להשפריץ לפחות פעם אחת, הריח המתקתק של הבושם מיד נכנס לתיבת הזיכרונות, והוציא ממני בהפתעה: "צריך לחגוג": לבשתי את השמלה הכי יקרה שלי יחד עם הבושם שמיד מכניס אותי לאווירה רומנטית, ויצאנו לאכול באחת המסעדות האהובות עלי (והיקרות עליו), מסעדת שגב בהרצליה פיתוח.

 

 

מדובר במסעדה יחסית קטנה עם אווירה אינטימית. ישבנו זה לצד זו, בקומה העליונה שממנה ניתן להשקיף על פס המנות שיוצאות מהמטבח. התחלנו בקוקטיילים, והזמנו 6 מנות קטנות כדי לטעום מכמה שיותר. תוך כדי האוכל אנחנו מקפידים להישאר קרובים, והריח של ה-rose royale עוטף את שנינו. אני מרגישה שערן לא יכול להפסיק להסניף את ריחות הרומנטיקה שהבושם השאיר עלי.

 

ואז הגיעו המנות, כל מי שאכל אי פעם בשגב יודע – מדובר באומנות אכילה. המנות מגיעות על צלחות מצוירות, כאשר לכל מנה קונספט משלה. הבשר מגיע על חרב, פירה עם רוטב ועליו פולי אדממה שמגיעים בצנצנת קטנה (כמו של הסבתות), והקינוחים, ואוו הקינוחים. אלו היו היצירות הכי טעימות שאכלתי. סופלה שוקולד חם עם גלידה, שמגיעים על ציור של שעון, שהמספרים בשעון הם שוקולד. ומלבי אבטיח, שמגיע על צלחת שעליה מצוירים ורדים, ולקינוח של הקינוח – פרלינים של שוקולד לבן וחלב אשר מגיעים על לוח דמקה.

 

 

החוויה אצל שגב היא בהחלט בלתי נשכחת- שילוב של מוזיאון ומסעדה.  אבל מה שבאמת גרם לאותו ערב להיות מיוחד היה הבחור המדהים עם השיניים הלבנות, העיניים הנוצצות שישב מולי וריח הוורדים העדין של rose royale שהקיף אותנו מסביב.

 

 

לקולקציית הבשמים החדשה של  LALIQUE – NOIR PREMIER לחצו כאן >>

תגובות (0)
הוסף תגובה