פשוט הנקה. בלי מחאה או שיימינג

חודש עידוד ההנקה שחל בחודש יולי הביא איתו לא מעט כתבות ופעילויות בנושא. הרשת רועשת וגועשת ומלאה בפוסטים שקוראים לנשים להניק בציבור ולא להתבייש ולעודד הנקה בכל דרך אפשרית. אבל פה ושם עולה איזה סטטוס שאומר בפשטות "אולי די" . ויש בזה מן האמת, הרי כמה אפשר לדון בנושא ההנקה? לקרוא לחופש ההנקה? לעודד הנקה בציבור ולעלות את הנושא לסדר היום הציבורי? יש שיטענו שאסור להפסיק עד שלא יעירו לאף אישה שמיניקה בציבור אבל חלק מהפרסומים לדעתי עושים עוול לנושא. ולמה? כי הם מציגים את ההנקה כמשהו שצריך "לדחוף" לפניהם של אנשים אחרים. להוכיח שהיא פה – להראות לכולם "הנה אני מיניקה!" כתבה מישהי ברשת שהיא מרגישה שאם לא היו עושים מההנקה בציבור כזה עניין, והיו פשוט אומרים "טוב תיניקו" חלק מאותן נשים שמובילות את המאבק (הנה עוד דוגמא- למה להגדיר את זה כמאבק?) תהיינה קצת עצובות כי על מה הן תתלוננה עכשיו?

 

מצולמות: מאיה קוי ובתה. צילום: לין ממרן, צלמת משפחה,הריון ואמהות

 

וזה לא שאני נגד הנקה בכלל או הנקה בציבור- אני בעד. מאוד בעד. אני פשוט חושבת שאם נתחיל להתייחס לזה כדבר הכי טבעי – כמו שזה באמת, אז זה מה שיקרה. בלי חלוקת פרסים למי שמניקה בציבור (עצרתם רגע לחשוב איך מרגישה אמא שיושבת ומאכילה בבקבוק באותו מקום ולא מקבלת מתנה כי היא לא מניקה?), בלי החלפת תמונות פרופיל בפייסבוק. בלי שיימינג לכל בית עסק שיש בו מלצר אחד קצת פחות רגיש. פשוט להניק. להניק בבית להיניק בציבור – איפה ואיך שנוח לכן בלי יותר מדי שלטים וקריאות עידוד. פשוט להיניק.

 

מצולמים: אנוצ'קה גל ובנה. צילום: לין ממרן, צלמת משפחה,הריון ואמהות

 

הנה פרויקט צילום שמתעד אימהות רגילות מhניקות. לא בכוונה במקומות ציבוריים להפריע לאנשים כי הנקה לא צריכה להפריע. ולא בקטע של "תראו אני מיניקה בציבור". אין פה קריאת תיגר על אף אחד. יש פה פשוט צילומים יפים ופשוטים של אימהות יפות ופשוטות שעושות את הדבר הכי פשוט יפה וטבעי – כשהתינוק שלהן רעב הן מניקות אותו. וזה לא משנה איפה הן נמצאות כי הן לא מפריעות לאף אחד. בתמונות מצולמות אימהות מיניקות – בבית שלהן, בתחנת האוטובוס, באוטובוס עצמו, ברחוב, בבית קפה, אפילו על הספסל בשדרה ואתם יודעים מה? אף לא אחד העיר להם. אנשים המשיכו בשלהם. כי אותן נשים לא מנסות להוכיח כלום. הן פשוט מאכילות את התינוק שלהן.

 

מצולמים: אנוצ'קה גל ובנה. צילום: לין ממרן, צלמת משפחה,הריון ואמהות

 

בפרוייקט אני מלווה ומתעדת אימהות מניקות וילדיהן ביום בחייהן, מתעדת ומלווה דרך המצלמה ברגישות ועדינות את הפעולות היום יומיות בבית ובחוץ ברחבי העיר, במסלול היום יומי שלהן, אם בהמתנה לאוטובוס, בהפסקה בבית קפה, במכבסה. אני רואה בהנקה פעולה טבעית ואימהית המחבקת ומקשרת קשר מיוחד במינו בין האם לתינוק, ומלבד להזין היא מנחמת מחבקת ומרגיעה ברגעים מסויימים.

 

מצולמות: מאיה קוי ובתה. צילום: לין ממרן, צלמת משפחה,הריון ואמהות

 

כמו כל נושא שעולה לכותרות תמיד יש את הבעד ואת הנגד. יש את אלה שיגידו לאותן נשים לכסות את עצמן, יש את אלה שיגידו להן – אני בכוונה איניק מול מישהו שמפריע לו אבל יש פה עניין חשוב מאוד שכולנו מפספסים – כל אחד מאיתנו שונה ואנחנו צריכים לחיות ביחד. ולכן בציבור אנחנו צריכים להתנהג – או לפחות לנסות להתנהג, בצורה הכי נוחה לכולם. וזה לא אומר לא להיניק בחוץ וזה לא אומר לשים סינר אם לא נח לך או לתינוק. זה פשוט אומר להתחשב. לזכור שלא כולם כמוך ולא כולם מרגישים או חושבים כמוך. ברגע שנלמד להקשיב ולא להתנצח – לקבל את ההנקה כדבר טבעי בלי להרגיש שזה משהו שדוחפים לנו מול הפנים בכוונה כחלק מהפרויקט העכשווי אני מבטיחה לכם שלא יהיו פוסטים זועמים בפייסבוק. ונעבור לנושא הבא…

תגובות (0)
הוסף תגובה